חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן כד
משיב אמרים. בדין שהחיינו בין המצרים
שאלה אנא נפשאי שמעה אזני מפומיה דמר דיום י"ז בתמוז שחל בשבת אין לברך שהחיינו והן עתה שבא לידי ספרו ברכי יוסף ראיתי בסימן תקנ"א דמייתי דהרב מהר"ם זכות ז"ל שרי לברך והרב כנה"ג בתשובה אוסר וסיים ודעתי הקצרה כמתירין ולא ידענא מה אידון בה דתורה שבע"פ אינה כתורה שבכתב. גם יודיעני דעתו אם יש לברך בליל י"ז בתמוז שהחיינו שראיתי בספר חדש ממש מטה אפרים בסופו דהתיר וכמדומני שהמנהג בהפך ושכמ"ה.
תשובה חיבה יתירה נודעת. חכם ומבין ויתרון דעת. דקביע ליה דוכתא בחצרות אלהינו חצר קובעת. חזה הוית הני בי תרי כשאו"ל חיי"ם זאת אשיב אל לבי ע"ט לטעת. זה יצא ראשונה שמיע ליה למר כי פי המדבר שאין לברך שהחיינו בי"ז תמוז שאירע בשבת וכל קבל דנא עינו ראה על הברכים שכתוב להפך. האח האח ראתה עינינו זאת לפנים הני ברכי דשלהי דט"ס נפל ויהי מאז כתבתי בגיליון ונשמט מס' מחב"ר אגב רהטאי וטרדאי. איכו השתא יצא עת"ק אשר כתבתי בגיליון וז"ל ט"ס יש כאן ובמקום הכתוב ודעתי הקצרה כמתירין צ"ל ודעתי הקצרה כמותו כצ"ל ור"ל כמ"ש הרב כנה"ג בתשובה דאסר דעליה קאימנא ועתה אפרש שיחתי דטעמו ונימוקו עמו ואין ראיה מט"ב שחל בשבת שמעל' על שלחנו וכו' דהכא הטעם שלא לומר בזמן פורענות שהחיינו והגיענו לזמן הזה כיון דהוא זמן מר. ואפי' בשבת אין לומר כן כאשר הדבר יצא מפי המלך רבינו האר"י זצ"ל דבשבת בין המצרים אין לומר שהחיינו דמילתא דתליא באבילות אין אבילות בשבת אבל דבר התלוי מצד עצם הזמן גם שבת זמניה הוא ובכלל ימי הרעה הוא והגם דבראית הרב הכנה"ג יש לדחות כאשר המעיין יראה. מ"מ הסברא תכריע לפי טעמו של דבר דה"ה בי"ז שחל בשבת דהזמן רע ומר. וכן ראיתי שכתב הרב המקובל עיר וקדיש מהר"ח הכהן ז"ל בספרו הבהיר טור ברקת דשבת ור"ח לא יצאו מכלל בין המצרים שהן ימי הרעה הן אמת כי ט"ב שחל להיות בשבת נדחה היינו מפני התענית אבל הזמן רע ומר אלא שאין מתענין בשבת עכ"ד ומשמע לפי דבריו שה"ה י"ז בתמוז שחל להיות בשבת. אבל מ"ש שם הרב טור ברקת דהמברך שהחיינו בשבת בין המצרים טועה מדרך השכל לישר"י לן מר דספר חסידים כתב בסימן תת"ם דיאמרו בשבת ואין לומר לשון זה על רבוותא קמאי. ומיהו לנוהגים כדברי רבינו האר"י זצ"ל שלא לומר שהחיינו בשבת ה"ה לי"ז שחל להיות בשבת ודלא כהרמ"ז. וכן ראיתי שהסכים הרב מר וקציעה שלא לומר אפי' בי"ז שחל להיות בשבת הפך הרב מגן אברהם עד כאן כתבתי בגליון. ומעתה נתישבה תמיהתך ופלטי לי מחדא.
ואשיב"ך על קנ"ך על דבר אם מותר לברך שהחיינו ליל י"ז בחמוז שראית בס' חדש דשרי שמענה ואתה דע לך כמעט שעברתי על דבריו אביע אומר דלא כן אנכי עמדי ולא אדקדק מה שיש לעמוד בדבריו רק לענין דינא שכתב דלא דמי לתשובת הרשב"א שהביא מהר"י אלפאנדארי במוצל מאש דת סימן י"ח דהכא הטעם דבי"ו בתמוז ארעו מילי דפורענותא ואין לך בו אלא חידושו דמזמן הפורענות דוקא דביום י"ז הובקעה העיר דדרך המלכים לעשות מלחמה ביום וכו' והאריך בזה ואני בעניי אומר דאף אי יהבינן כל דיליה הרי כתב הרמב"ן בס' תורת האדם בריש ענין אבלות ישנה וז"ל ומסתברא דכלהו ד' צומות תענית צבור הן ונביאים גזרו אותם וכל חומרי תענית עליהן מפסיקין בהם מבעוד יום ואסורין ברחיצה וכו' כט"ב וקרא מקיש להו כט"ב אלא האידנא כיון דבזמן דליכא צרה בטלין ורצו נהגו להתענות בהן ולא רצו לנהוג בהן בחומרות הללו אבל מעיקר התקנה ודאי אסורין הן בכלן דלא גרע גזרת נביאים מגזרת בית דין וכו' עכ"ל ע"ש באורך והביא דבריו הר"ן פ"ק דר"ה וכיון דתעני' י"ז בתמוז מעיקר תקנת וגזרת הנביאים היה להפסיק מבעוד יום כט"ב נהי דהשתא הקלו לאכול בלילה ולרחוץ וכו' מ"מ זמן פורענות הוא וכך היתה התקנה מעיקרא לנהוג בתענית מבעוד יום כט"ב. ומאחר שכן למה שנהנו שלא לומר שהחיינו ודאי מתחילת ליל י"ז אין לומר שהחיינו.
וכן הנוהגים שלא לאכול בשר בין המצרים והביא מנהג זה מרן בש"ע ודאי אין אוכלין בשר בליל י"ז בתמוז והוא מנהג פשוט בארץ הצבי שהרבה פורשים מאכילת בשר בין המצרים ומתחילים לנהוג מליל י"ז בתמוז. וכן המנהג גם בשהחיינו. והרי מור"ם בי"ד סוף סימן שצ"א וסי' ת"ב כתב דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו והגם דבסימן שצ"א כתבה בלשון י"א בסימן ת"ב כתבה בסתם וכתב הרב ש"ך שכן ראה נוהגים באיסור. ומכ"ש בנ"ד דאפי' המקילים שם הכא ודאי מודו דליל י"ז בתמוז אין לומר שהחיינו כן נראה לדעתי הקצרה. ומר את אשר יבחר יקריב אליו וה' יקרבהו לתורה ולתעודה כפלים לתושיה ואתה וביתך מסובין בבנ"י בר"ק בני עליה זרעא מעליא והעושר והכבוד עותרא סגיא ככל אשר תאוה נפשך אלהים חשב"ה רב העליליה ונפש אדם מו"עט קטינ' דארעא דב"י חי"א: