חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יז
תשובתי על תשובה הנז' בס"ד.
תשובה חזו דאתאי לאו שמא מתיא ומה לתבן תבנ"י בי"ן גנת ורדים. ומה אני לבא במיעוט דרך אר"ש אחרי המלך אשר כבר עשהו הן קלותי כחד מן סרקיא נעים ונדים. ומה גם כי אני בפרק הנסיעה ואולם כך גזרת מעלת הרב הפוסק נר"ו ודבורו הקל קבעו הכתוב חובה חביבין עלי דברי דודים. ואני אמרתי בחפזי דברות שתים וה' בחסדיו ינקני משגיאות גם מזדים. כי"ר:
אנכי הרואה כל האמו' בפרשתו של מלך שמימיו חדים. רב אסר דלית ביה אלא חד סניא דיבי ועשה לו לימודי"ם. ויתיצבו כמו לבוש והיו לאחדים. והן בכלל אתא ואייתי בידיה אותה שאמרו פ' אלו טריפות ההוא ביני ביני וכו' ככתוב בתשובתו הרמתה. ובודאי מדברי רש"י שכ' ובהני דידן דאית' ברוב' דידהו אי משכחינן ריאה דלית בה עינונית' כשרה מפשט לשונו משמע דוקא משום דאית' ברוב' אבל אם כלן היה להם וזה היה רחוק המציאות דאשתכח דלית לה אז היינו פוסלין אי לית בה וה"ה לנ"ד כיון דהאיכ' אסהדתיה דהרב גוא"ל ההוא אמר שבכל העופות איכ' תרתי סניא דיבי. ואולם מ"ש הרב הפוסק להכריח דלרש"י לא מכשרינן אלא משום דרוב' הם כך ולא כלן מדברי הגאונים שכ' הרא"ש וכו' יש להעיר דמייתי ראיה מגבר' אגבר' ומה יוכיח הוכח ממ"ש הרא"ש בשם הגאונים ומה גם דמלבד. דבהדיא פליגי הגאונים על רש"י לאכשורי באית בה תרתי ואל השלשה דלרש"י טריפה אלא דנראה דמר כי אתריה ומר כי אתריה ולא פליגי דרש"י כתב דברובן איתא והגאונים כתבו ישנה במקצתן דמשמע דלית' ברובן ויש צד לומר דאי ברובן איתא אף בחסרה אחת טריפה דלא כרש"י ויש צדדים לומר איפכ' כאשר המעיין לבבו יבין דהאיכ' צדדין וצידי צדדין אדהכי והכי ליכא לאגמורי מהגאונים לרש"י. ועמ"ש הרשב"א בתורת הבית דף ל"ו ע"ד שפירש טעמן של גאונים.
ואכתי יש להסתפק בנ"ד דמאחר דחזינן דקמאי ובתראי אין גם אחד השמיענו כזאת דכל העופות אית להו תרתי סני דיבי זולתי הרב גוא"ל האחרון שהזכירו הרב הפוסק בשאלה נראין הדברים דהרב הגוא"ל כן דיבר לפי העדים האל מערי איטליא ואולם בדוכתי אחריני העוף למינהו נוסף גם הוא על צאנ"נו וכי הדדי נינהו דלית להו אלא חד סניא דיבי ואם כנים אנחנו בזה איכא למימר דאע"ג דבמקומות אלו בשתים יעופף כל עוף אי אשתכח חדא לחוד לא מפסיל שכן יש במינו והוא באחד והו"ל כאותה שאמר ליה מר בר איויא לרב אשי כל הני חוי בריית' הכי אית להו. אמנם לכאורה היה נראה דהגם דהן לו יהי יציב' מילת' ומהימן דבדוכתי אחריני העוף והבהמה שוו בשעוריהן דלית בהו אלא חד וכמשמעות כלהו פסקני ראשונים ואחרונים אפ"ה הדין דין אמת והראיה ממ"ש הרא"ש פ' אלו טריפות ומיהו יש עופות שאין להם מרה ואין להטריפן כיון דבכל אותו המין אין להם מרה זהו טבע שלו ומ"מ אין להתיר בשביל זה שאר בהמה חיה ועוף שאין להם מרה כדאמר לקמן גבי עינונית' דורד' כיון דכל הני חיוי בריית' הכי אית להו לא מיקרי יתרת אפי' בשאר בהמות דלית להו הכי שאני התם דכל מין בהמות אחד הוא ואפי' זו בהמה דקה וזו בהמה גסה הלכך הואיל ויש בהמות דהוו רביתייהו לא מיקרי יתרת אפי' בשאר בהמות אבל עופות חלוקין במינן זה מזה ואין ללמוד אלו מאלו עכ"ל הרי שכ' הרא"ש דאף דאיכ' עופות דאין להם מרה אין להתיר אחרות ואין ללמוד אלו מאלו וה"ה בנ"ד דאף דנימ' דיש מיני עופות דאין להם אלא חד סניא דיבי מ"מ אין להתיר אלו העופות שבאיטליא דכלהו אית להו תרתי. אמנם נראה ודאי דלאו מילת' היא דלא אמרה הרא"ש אלא דוק' במין אחר כגון תורים ותרנגולים אבל במין עצמו גדולים וקטנים וכיוצ' כי הדדי נינהו והראיה ממ"ש הרשב"א ופסקו מרן סי' נ"ב דין ד' דאין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי הרי דהרשב"א התיר אם כבד של עוף ירוק הואיל שיש בעוף מדברי ירקות בכבד וכן ראיתי להרב פר"ח שם ס"ק י"א שהביא דברי הרא"ש הנזכר וכ' דלא אמרה אלא במינים חלוקים אבל בייתי ומדברי כי הדדי נינהו וה"ה לנ"ד. ומ"מ נראה דאף דתמיה' לן היכי שתקי קמאי מינה אין מופת חותך דעופות של מקום אחר הם חלוקות מאלו ומסתמ' לית לן לאכשורי בטעמ' קלישת' כי האי ובודאי דמטרפינן עד אשר נדע בודאי דבמינים אלו עצמן דשכיחי באיטליא במקומות אחרות אית להו חדא וכולי האי ואולי (ויש לעמוד בזה בפלוגת' דרש"י והגאונים הנ"ל בעינונית' לפי צד אחד שצדדנו דמר כי אתריה ומר כי אתריה אלא די"ל דכל חד לא שמיע ליה שבמקום אחר באותו זמן חלוק ועוד יש לצדד וצריך לעמוד היטב בדברי האחרוני') ופוק חזי מ"ש הרשב"א בתשו' סימן ק"ח וז"ל עוף הבא לפנינו ולא אשכחן ליה מרה ולא ידעינן אי ממינא דלית להו מרה אתי או לא מי סמכינן עלה ונימ' מיניה לאו בני מרה ואזלינן וכו'. תשו' רוב העופות יש להם מרה ואחר רוב. העופות אנו הולכים עד שנדע שאין לו וכו' ואי ליכ' דמודע מסתבר' לי שאסור דבתר רוב עופות אזלינן וכו' ע"ש דון מינה לנ"ד דמאחר דהרב גוא"ל העד העיד בנו שכל העופות יש להם תרי סני דיבי וגם הרב הפוסק לאש"ר אמר לגדל ולחזק דבריו שכן הוא המציאות נראה דאין להתיר עוף בחדא סניא דיבי עד שנדע ודאי דבמין במקום אחר אין לו אלא אחד. תו חזינ' להרב הפוסק מאי דאגמרן לשנויי מאי דקשיא מההיא דתני לוי וכו' וטעם זקני"ם יקח מתורתו של הרשב"א בתורת הבית דף ל"ז ע"ב בכתוב בדברי קדשו ולא אכחד מאי דלפום ריהט' יש להעיר על הרשב"א ממ"ש הוא עצמו בתורת הבית דף נ"א ע"א וז"ל ויש מקצת מן הראשונים שאמרו דטרפות זה אינו נוהג אלא בעוף ולא בבהמה ואע"ג דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים וכו' התם לא מנה אלא באברים שהעוף והבהמה שוים וכו' ואין דבריהם מחוורים חדא דלוי כללא כייל לכל הטרפות ועוד שגם בזה שוים הם וכו' ע"ש דהרי הוא עצמו בדף ל"ז כתב כדברי מקצת מן הראשונים וכמו שהביא דבריו הרב הפוסק דלוי לא איירי אלא בדברים שישנן בדמיון אחד בזה כמו בזה ואיך הכא בדף נ"א דחה זה ואמר דלא מחוור דלוי כללא כייל לכל הטרפות. ואע"ג דהכ' והתם אית ליה להרשב"א טעמ' אוחרי תניינ' בכחא דהתר' ואיסור' אנן דורשים תחלות חקור דבר דברות הראשונות. שני האותות האלה אגב ריהט' כתבתי לבלתי סור מן המצוה אשר ציוני הרב הפוסק וגם הוא יודע צדיק כי לא אני בן חורין הכביד נחוצת"י ואשימ' עיני צופיה הליכות על אם הדרך על כן עמד קנה במקומו נאם הצעיר וזעיר חיד"א ס"ט: