חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן טז
תשובת הרב הכולל מר קשיש' כמהר"ר שבתי אלחנן מהזקנים זלה"ה אב"ד ור"מ דקק"י קאסאלי.
שאלה כתוב הדר הוא בש"ע י"ד סימן מ"ז ס"ד אי אית ליה תרי סני דיבי טריפה ואי שפכי להדדי כשרה ומהר"ר גור אריה הלוי שרטט וכ' בהגהותיו דע שבכל העופות יש תרי סני דיבי משני צדדי המעי זה כנגד זה ושניהם שפכי אל המעי שביניהם והיינו רביתייהו עכ"ל ואמת שכך הוא המציאות. ויהי היום הובא לפני עוף אחד שלא הי"ל כי אם חד סניא דיבי ונסתפקתי אם יש להטריף כיון שכל העופות יש להם שנים. או"ד כיון שהדין סתמ' קתני דאית לה תרי סני דיבי ולא חילק כלל היה נראה לומר דבעוף נמי אע"ג דארחיה להיות ב' אם ימצא שאין לו אלא אחד אין להטריף יורינו המורה ושכמ"ה:
תשובה חפשתי ולא מצאתי דבר זה מפורש בשום פוסק ששלטו בו עיני ושהם אתי במחיצתי אבל יש לאל ידי להוכיח הטרפות בראיות ברורות ומחוורות כשמלה לע"ד וראשונה במלכות מהא דגרסינן באלו טריפות העיד רבי יונתן בן שילא ריש טבחיא דצפורי לפני רבי על שני בני מעים היוצאים מן הבהמה כאחד טריפה כנגדן בעוף כשרה ופירש"י שני פירושים הפירוש הא' דעוף זימנין דהכי הוי ואע"ג דלא משתכח הכי קים להו וי"מ שכל עוף דרכו כן כי מן הזפק ועד הקרקבן קנה של מעים אחד וההוא קרוי בני מעיים ובראש הקרקבן יוצאים בני מעים גמורים עכ"ל. והנפקות' שבין שני הפירושים היא דלפירוש קמא כשר כל יתרת בדקין בעוף הואיל דזמנין משתכח הכי ולזמנין משתכח הכי והוי לקול' וכוותיה פסקו הרשב"א ורבינו ירוחם ולפירוש שני טריפה כל שאינו כדרכו בעוף הואיל שכל עוף דרכו בכך וזוהי דעת הרמב"ם ולחומר' וכ"כ בב"י סי' מ"ו ובש"ך שם. ונמצ' דהיכ' דיש חילוק במין עצמו דזמנין משתכח הכי וזמנין הכי ונמצ' שינוי בחדא מינייהו הן חסר הן יתר יש להכשיר ברם היכא שכל המין כך ונמצ' שינוי בחד מיניהו יש להטריף וראיה מהא דגרסינן התם ההוא גובת' דנפק מבי כסי לכריס' סבר מר בר רב אשי לאכשורה א"ל רב הושעיא היכא דאתמר אתמר וכן הלכה וצא ולמד בנ"ד דכיון דכל העופות אית להו תרי סני דיבי אם לא נמצ' אלא חד דיינינן ליה כחסר וטרף שאין כאן כדרכו בעוף. תו יש להביא ראיה מדאמרינן התם ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א"ל הונא מר בר איויא כל הני חוי בריית' הכי אית להו וקרו ליה טבחי ענונית' דורד' ונחלקו בה רש"י ורבינו אפרים דלרש"י אם חסרה הורד' כשרה ואם אית ליה שנים טריפה וטעמ' דידיה משום דס"ל דמדסבר רב אשי למטרפה ש"מ דלאו ארח' בהכי ובהני דידן דאית' ברוב' דידהו אי אשכחן ריאה דלית לה עינונית' כשרה וכדאשכחן תרתי טריפה משום דלא אורח' דחדא גופא לא מכשרינן אלא משום דכל הני חיוי בריית' הכי אית להו ורבינו אפרים סבר איפכ' דאסר כשהיא חסרה ומכשיר בשנים וטעמ' דידיה משום דשמיע ליה דעל א' לא סבר רב אשי למטרפה משום דכלהו אית להו ולפי' אפי' על שנים קאמר דכשרה משום דהני עזי בריית' הכי אית להו ולפיכך אם אין לה אפי' אחת טריפה ומשמע דע"כ לא פליג רש"י ומכשיר בחסרה אלא משום דס"ל דלית בה אלא ברוב' ברם אי הוה ס"ל דכלהו אית להו כך הוה מטריף בחסרה וכדעת רבינו אפרים. תדע לך שכן הרא"ש בפסקיו אחר שזכר סברות אלו מטי בשם הגאונים דכיון דיש בהמות שאין להם כך וישנה במקצתן אין להטריף בשום שינוי שימצ' בה בין שאין לה כלום בין שימצ' שתים ושלש עכ"ל ומשמע דהא אם כל הבהמות בסגנון אחד היו פוסלים בכל שינוי שימצ' בה וכדעת רבינו אפרים ודעמיה אמור מעתה דבהא דקמן דכל העופות יש להם תרתי סני דיבי אם ליכא אלא חד טריפה דהוי דומיא דחסרה הורד' לרבינו אפרים משום דכלהו אית להו כמו שנאמר וכ"ע לא פליגי בהא וכל אלו ראיות ראויות ומוכרחות לע"ד. וא"ת והיכי מכשרינן בעוף דאית ליה תרתי סני דיבי והא תני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף כבר הקשה הרשב"א בתורת הבית בית ב' שער ג' מעין קושיתנו ותירץ דלא אמרו כן אלא באברים שישנן לעולם בדמיון אחד בזה כמו בזה דהא חסרון באונות בבהמה טריפה ובעוף כשרה שאין לה על אותו הדמיון ועוד תדע שאפי' בבהמה כל שימצ' במקצתן אינו טריפה בכללן כמ"ש ביתרת אונות משום דהני חוי בריתא הכי אית להו. ובגובת' דנפק' מבי כסי להובליל' וכו' ועל הדמיון הזה יש לנו ביתרון בני מעיים של עוף הואיל וקים להו דיש עופות שיש להם. וכ' עוד בשטתו על לשון ב' דרש"י הנ"ל דפשיט' שכל שדרך כלן בכך כשרה בין בבהמה בין בעוף ודכוות' אמינ' בנ"ד דכיון דכל העופות דרכן להיות תרתי סני דיבי והבהמות אין להם אלא חד אין כאן מציאות לומר כנגדו בעוף לפי שאינן בדמיון א' ופשוט הוא. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי שבתי אלחנן מהזקנים ס"ט.