אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן טו

סימן יד

תשובתי על תשובה הנז'.

תשובה אדמוקדאי יקיד שלהובי רחימות' רח"ם רחמתי"ם. לראש גבר החכם השלם גריס באוריית' תדיר' ערב ובקר וצהרים. חיבת עין כמה"ר מרדכי כרמי יצ"ו לא יכול יוסף להתאפק לבטא בשפתים. בדבר הלכה תשובתו הרמתה תאוה לעינים. בשגם קדמה לך ידיעה דאנא נפשאי החזיק בדרך ורגליו לנחוצתי"ם לרוב אהבתו רמינא אנפשאי אגב דוחק' והיד כותבת דברות שתים. בס"ד:

חזה הוית רובי תורתו לאסור איסר אשה שמצאה כתמי' בחגורת' הנשארת עליה מזמן אשר איננה טהורה ואייתי בידיה תשובת הרב פנים מאירות ח"ב סי' ק"ע דרב שרי בנדון כזה ובחזקת היד דחה דבריו ועמד במקומו לאסור ככתוב בקונטריסו. ובאמת רצוני היה להאריך ואהיה שעשועים על כל קוץ וקוץ מדבריו אלא שהנח"ץ השיאני לקצר מאד. ואומר דמאי דדחי כת"ר אעיקר' קושית הש"ך דהו"ל למור"ם להגיה בסי' ק"ץ דין מ"ד אשר מכח זה סבר הש"ך דדעת מור"ם דנדתה כמכה ועל זה סמך הרב פנים מאירות דלק"מ דסמך על מ"ש בסמוך. הדין עמו. וכ"כ הרב מנחת יעקב והסכים דדעת מור"ם דדוק' במכה ולא תלינן בנדתה. אכן מ"ש מעכ"ת דדין זה דלא תלינן תוך ג' לא מצינו למרן שיחלוק וכו' ונראה קצת שדעתו דגם מרן ס"ל הכי. לבבי לא כן יחשוב והדבר ברור דאי מרן ס"ל הכי כל כי הא הוה צריך לאודועי בש"ע ולא לסתום שנטעה דתמיד תולה בכתם אף תוך ג'. וכבר כתב מור"ם בד"מ דשאר פוסקים מקילין אף תוך ג'. ומה שדחה לזה הרב ש"ך ורצה לומר דכל הפוסקים סברי הכי לא שמיע לן דודאי אי שאר פוסקים מפלגי בהכי דבתוך ג' אין תולין לא הוו נקטי סתמ' וכ"כ הרב פנים מאירות והרב צמח צדק סי' ס"ה והרב מנחת יעקב וכן נראה דעת הרב עבודת הגרשוני סי' ע"ט והיה בהני"ח הנח"ה סובר"ת דפלוגת' דרבוות' היא מוכח ודאי דדעת מרן כשאר הפוסקים וכמדובר:

ואנכי חזון הרבתי ל"ך דודי אזרת כגבר חלציך רמי ומקשה חד"ד ותימ"א על ראית הרמב"ם פ"ט מאסורי ביאה שהביא הרב פנים מאירות. ובאמת דלפום ריהט' דברי הרב שגבו ואינו מובן כונת הרב בזה. הגם הלום חזיתיה למעכ"ת תמה על דברי הרמב"ם פ"ט דא"ב הנ"ל דכ' בדין הכתם מעת לעת מידי דלא אתמר בש"ס וגם הוא ז"ל פ"ג דמשכב ומושב לא כתב כן כמו שכ' בקונטריסו ומאי דמסיק דהרמב"ם לא נחית לדקדק כל כך בדין זה שהוא לענין טהרות ואין כאן מקומו וכו'. ידיד נפשי דע דהגם שתראה לאיזה מרבוואת' שכותב על מאי דקשה על הרמב"ם מיניה וביה כיוצ' בזה כמו שתראה להרשב"ץ ח"ג סי' רע"ד שכותב על הרמב"ם דשכח מה שכ' במקום אחר. וכן שם בסי' רע"ה מתרץ דבמקום אחד פסק כך מטעם זה ואח"כ פסק הפך מטעם אחר עיין שם באורך. וכיוצ' בזה תמצא לרבנן קשישאי דמתרצי לקושיות דקשה על הרמב"ם דגירס' אחרת היה לו וכדומה לזה. בהא אין למדין מהם ז"ל ובעניותנו אין לנו לומר כזו וכזה אי בעית אימא דהני שינויי אין לך תלמיד קטן שאינו יכול לאומרם ומה בצע לכתוב דברים כאלו. ועוד שנתפרסם בעולם יקר תפארת גדולת הרמב"ם דכמה מילי מרפסן איגרי והאחרונים מצאו ישוב נכון להרמב"ם ושכל דבריו הדק היטב ולכן אם בקוצר שכלנו לא מצאנו ישוב לדבריו נתלה דוקא החסרון בנו ואם רק הוא ממנו וכל זה משנה שאינה צריכה והכל פשוט וכן קבלתי מרבנן קדישי חלקם בחיים דבזמנינו הס כי לא להזכיר תירוצים כאלו ואין להאריך בזה רק אנכי העירותיהו ואתה קדוש סל"ח לך לדעתך כי רבוואת' קמאי ובתראי הוו מארי דאוריית' שהן רשאין לומר העולה על רוחם לא לנו:

ואפשר לו' דמקור דברי הרמב"ם בזה הם מהתוספת' פ"ג דנדה. וכך היא שנויה. כל אשה שיש לה וסת כתמה מטמא למפרע שאם תראה בשעת וסתה מטמ' מעל"ע רבי אומר החמירו בכתם מבראיה שהכתם מטמ' למפרע והראיה אינה מטמאה אלא מעל"ע ומפרש הרמב"ם דפליגי ת"ק ורבי דת"ק קאמר שאם תראה כלומר הכתם מטמ' מעל"ע ודין הכתם כדם ורוח אחד להם דמטמ' למפרע מעל"ע. ורבי החמיר בכתם יותר מראתה דם. ופסק כת"ק דכתם שוה לרואה דם וכי היכי דקי"ל בדם מעל"ע ומפקידה וכו' ה"נ הוא דין הכתם דהלכה כת"ק דהוו רבים ואין הלכה כרבי מחבריו וזהו שהשוה כתם ודם פ"ט דא"ב ועל זה סמך בה' משכב ומושב ולא הוצרך לבאר דמסתמ' לא יהא חמור כתם מדם. ומ"ש שם הרמב"ם וכן הבגד וכו' לא השוה אותם אלא בדין טמא למפרע אבל מעל"ע שייך בכתם שהיא לא הרגישה כלל שיצא דם מגופה ולא הרגישה בכתם משא"כ בבגד וסמך הרמב"ם עמ"ש פ"ט דאיסורי ביאה. ותימ' על מרן ומהר"י קורקוס דפשיט' להו דרואה כתם חמור מרואה דם ולא זכרו דבריו פ"ט דא"ב. וזהו כתבתי במושכל ראשון וצריך להתישב בסוגיות הש"ס ובתוספת' כדחזי. איכו השת' אתאן לנדון שלנו ורואה אני למעכ"ת תקע עצמו לומר דכיון דעל כרחך צריך אתה לומר דאף תוך ג' ימים ראשונים היה עליה כתם א"כ הא כתב רמ"א דאין תולין תוך ג' ימים. ומאי דפשיט' ליה למעכ"ת לא כן אנכי עמדי דלכי מטית לומר דמומי נדתה היו הכתמים בחגור מאי אית לן אי הוו שכיחי עלה תוך ג' ומה הורע כח ההתר כל שאתה אומר דלא הוו הכתמים אלא מזמן נדתה ומאי הוי אי הוו עלה תוך ג' ימים כיון דהשת' תולין בכתמים דהוי לאחר ג' ימים וכי הוו עליהו מבחוץ מאי שיאטיהו לאוסרה. דבשלמ' אם היתה מרגשת בכתמים הללו עצמן תוך ג' אז נימא דלדעת רמ"א לא תלינן מאחר דאתאן לבית הספק בתוך ג' ימים. אמנם השת' דלא הרגישה כלל בכתמים הללו עד יום הז' לספירתה גם רמ"א מודה דתולין ובעיני הדבר פשוט:

ומעתה אשר נתעצם מעכ"ת ותמה על הרב פנים מאירות דסתרי דבריו אהדדי והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. לק"מ ואדרב' בזה פתחתי אני בסבר פני"ם לאסבורי וליתובי דברי הרב פנים מאירות בראיתו שהביא מהרמב"ם דכתבנו בסמוך דמאי דתהי עליה מעכ"ת דאין דברי הרב מובנים לפום ריהט' דברי הרב שגבו. הן עתה החילותי לבאר דבריו בס"ד. הנה הרב ז"ל פתח בתשוב"ה תחילה והבי' הא דתנן כתם שנמצ' בחלוק מטמ' למפרע וכו' וכ' דכיון דמחזיקין לכתם זה טמא למפרע א"כ יש לומר שהיה בג' ימים ראשונים ובג' ימים לא תלינן לקול'. ושוב הביא דברי הרב ש"ך וקיים דעתו כסברת רמ"א דיש לתלות בנדתה אף בג' ימים ראשונים ודן את הדין בנדונו לולא דאכתי קם דינא בנדון האחר שלבש' חלוק בעלה והוא לעיל הביא ממתני' דכתם מטמא למפרע ולאפוקי ממאי דכ' בריש' הביא עתה מהרמב"ם דה"ד לענין טהרות. ולא שנעלם מהרבז"ל דהוי חומר' רק כלפי דלכתחילה הביא ממשנת כתם שנמצ' בחלוק דמטמאה למפרע כתב זה. וכונתו דהגם שהוא חומר' מ"מ המשנה היא לטהרות ובר מטהרות לא אשכחן דמטמ' למפרע ואין לנו לבדות מדעתנו ולומר להחמיר דמחזקינן לכתם זה שהיה למפרע וא"כ הוא כתם בתוך ג' ימים. לא היא אלא דדיינינן ליה כשעת ראיה וכיון דעברו ג' ימים שפיר תלינן בנדתה שאנו דנים כשעת מציאת הכתם שהוא בימים אחרונים ויש לנו לתלות בנדתה או בבעלה כן נ"ל בכונת הרב אף שלשונו מגומגם ואינו מדוקדק. ובעיני סברת הרב היא פשוטה וגם לדעת ס' התרומה ודעמיה דבג' ימים הראשונים לא תלינן יש להתיר בנדון שלנו ונדוני הרב פנים מאירות שפירסה סדין ששכבה עליה בימי נדתה או שלבשה חלוק בעלה כל שלא מצאה הכתם אלא אחר ג' ימים ראשונים:

ושפרא מילת' דאין להחמיר בכי האי גוונ' דהרי כתב מור"ם וכ"כ האחרונים דשאר פוסקים לא פליג בין תוך ג' לאחר ג' וכמש"ל ואעיקר' כתמים דרבנן. ועוד דיש מקום בשופי לומר דגם ס' התרומה ודעמיה מודים בנדון שלנו ונדוני הרב פנים מאירות כמדובר וא"כ יש להתיר הני נשי לבעליהן. וכבר ראיתי להרב צמח צדק סימן ס"ה שכ' דמאן דמיקל במצא כתם תוך ג' לתלות אפי' בטעם כל דהוא לא הפסיד כיון דבלאו הכי רבים מקילים בכתמים תוך ג' עכ"ד והסכימו בזה חתנו הרב עבודת הגרשוני סימן ע"ט והרב מנחת יעקב סימן קצ"ו. הגם הלום ראיתי בכרתי ופלתי ה' נדה שנדפס מחדש שכ' בסי' קצ"ו דדין זה דסה"ת דג' ימים ראשונים הוא תמוה מסוגיות הש"ס ויש להתיר במכה כמור"ם ובחנם החמירו האחרונים עכ"ד. ובכן נראה בנ"ד ובנדוני הרב פנים מאירות להתיר. ולא מיבעיא לדידן בני ארעא קדיש' דנקיטינן כמרן וקבלנו הוראותיו אלא דבאסור והתר חוששין על הרוב לכתחילה לדברי מור"ם דהכ' דנראה דעת מרן להתיר אף תוך שלשה ימים ראשונים כל שיש לתלות וכדאמרן הגם דנחוש לדברי מור"ם להחמיר היינו דוקא כשהוא פשוט לאסור לדע' מור"ם. אבל בנ"ד יש להתיר דיש לומר דגם מור"ם מודה להתר' וכדאמרן. אלא אפי' לבני אשכנז ופולין דנקטי כמור"ם לעולם יש להתיר בנדונים אלו דהאי סבר' דאמרן דמור"ם מודה בכי האי גוונ' דלא נמצא הכתם אלא ליום אחרון מספירתה כמש"ל נראי' בעיני סבר' ישרה ויש לסמוך להתיר גם לבני אשכנז. ומה גם דגדולי רבני אשכנז כתבו להתיר בטעם כל דהו כמדובר. ועוד נראה להתיר מכח ס"ס ספק אם הלכה כמ"ד דאין חילוק בין ג' ימים ראשונים לאחרונים ובכל זמן יכולה לתלות. ואת"ל דהלכה כס' התרומה דיש לחלק בין ג' ימים ראשונים לאחרונים דבראשונים אינה תולה וכמו שכ' מור"ם שמא בנדונים אלו כ"ע מודו דיכולה לתלות מאחר שלא מצאה הכתם אלא ביום ז' לספירתה. וכבר ידוע דאעיקר' כשנמצ' כתם הוו בה כת הקודמין דלשתרי מכח ס"ס ספק מגופה ספק מעלמ' ואת"ל מגופה ספק מן החדר ספק מן העליה. ומרן בכ"מ פ"ט דא"ב תירץ דמשום דאיסור חמור הוא החמירו ועי"ל דמאחר דאין לה דבר לתלו' החמירו כאלו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ספק א' ועמ"ש הרב מנחת יעקב ריש סימן ק"ץ. וא"כ בנ"ד דיש ס"ס ויש לתלות נראה דשרי דתיסגי לן להחמיר בכתם שנמצ' תוך ג' דהוא חומר' יתירה. כלל העולה דהיכ' דנמצ' הכתם בימים אחרונים בסדין או בחגור או בחלוק שאינו שלה ולקחתו ממקום שאינו משתמר ויש לתלות דהסדין או החגור היו הכתמים מנדתה וכן בחלוק וכיוצ' אף שהסדין או חגור או חלוק היו עליה בג' ימים הראשונים יש להתיר ובמקום שאמרו לקצר איני רשאי להאריך דאנא הא קאימנ' חד כרעא אארע' וחד כרע"א בעגל"ה בזמן קריב נח"ץ עלי דרך מקוה חסדי צורי אחסה בו בטחתי ושמח לבי חד"אי נפשא"י ס"ט.

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה