אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ח

סימן ז

שאלת ממני האח נפשנו אם דעתי הקצר' מסכמת למה שהתיר הרדב"ז בתשו' סי' תקצ"ד דמיני עופות ובשר שאם יבשלום יום שחיטתן אינן יפין כמו הנשחטין מאתמול דמותר לשחוט אותן בי"ט א' לצורך שבת ע"י עירובי תבשילין ואמרת שאח"ך ראיתי שהבאתי דבריו בס' הקטן ברכי יוסף סי' תקכ"ז ומשמע שכך דעתי אלו דבריך הידיד נר"ו.

תשובה העידותי בכם היום שכל דין מראשונים ואחרונים אשר הבאתי בס' הקטן ברכי יוסף אין כונתי בד"ל מסכים הולך לענין דינא דאפשר דלא עמדתי בתשובה או בדין ההוא כפי עיוני הקצר רק אגב רהטא עין לו ראתה והבאתיו להקל מעל המעיין טורח החיפוש ומזקנים אתבונן הרב כנסת הגדול' והרב יד אהרן ואביזרייהו כי כל ישעם להורות משפט גבר איה מקום כבודו ולא שבא הדין ההוא במצרף כור חכמתם שהם מסכימים עמו וזה נודע לכל. וגם אני בעוניי זה דרכי זולת כשאו' וכן עיקר וכיוצ' אז אני מגלה דעתי הקצרה אבל בלאו הכי רק שאני כותב בסתם הדין ההוא בשם אומרו עדיין טעון לינה בעומקה של הלכה:

ועתה אבא לתשובת הרדב"ז שאנו דנים עליה. והנה זה ימים מועטים שבני בכורי החכם השלם עצום ורב גם בן ואח הוא לי נר"ו הקשה לי על הרדב"ז בתשו' זו דנעלם ממנו תלמוד ערוך וזה שהרדב"ז כתב בתשו' הנ' וז"ל על דבר זה נשאל הרא"ש וכ' וז"ל אין לשחוט ביום הראשון לצורך השבת אעפ"י שערב דודאי יום ראשון עיקר ויום טוב שני אינו אלא משום גזרת שמדא וכיון דאפשר לשחוט לו ביום ב' שהוא חול למה ישחוט בא' שודאי הוא קדש. ותמהתי שכ' שי"ט שני הוא גזרת שמדא והלא אינו אלא מנהג' כדאמרינן שלחו מתם דאע"ג דידעינן בקיבוע' דירח' הזהרו במנהג אבותיכם עכ"ל הרדב"ז. ותמה בני ידידי הי"ו דהרי פ"ק דביצה דף ד' אתמר התם והשת' דידעינן בקבוע' דירח' מ"ט עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיהם זמנין דגזרו המלכות גזרה ואתי לאקלקולי ופרש"י דגזרו המלכות גזרה שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבו' מכם ותעבדו נמי חד יומא ואתי לאקלקולי וכו' עכ"ל הרי בהדי' דטעמ' משום שמדא כמ"ש הרא"ש ומה לו להרדב"ז עם הרא"ש עד שתמה עליו והוסיף שנית בסוף התשו' בזה אלו דברי הבן יקיר לי יה יושיעהו מכל צרה כי"ר:

ונומיתי לו דנראה דעת הרדב"ז דעיקר הטעם אינו משום גזרת שמד אלא משום שנהגו כך ואי לאו דנהוג הכי לא אצריכו להו למעבד תרי יומי משום גזרת שמד והראיה דבא"י עבדינן חד יומא ולא חשו לגזרת שמד. ואיבר' דאי לאו משום גזרת שמד אף דנהוג תרי יומי האידנ' דידעינן בקבוע' דירח' הוו עבדי חד יומא כא"י גם בח"ל. אמנם עיקר' דמילת' דקדמה ואתיא מנהג' ועל כן הפוסקים נקטי דעבדי תרי יומי משום מנהג' ומכללם הרמב"ם בה' קדוש החדש פ"ה ופ"ו דיום טוב והרא"ש בפסקיו פ' לולב וערבה ועל כן הקשה על הרא"ש הרדב"ז דקאמר דאינו אלא משום גזרת שמדא דהול"ל משום מנהג. וזהו לתת פנים לדברי הרדב"ז. אבל באמת לק"מ על הרא"ש דכיון דמנהג לחוד לא אהני לאנוחינהו במנהגייהו לולי גזרת השמד נקט הרא"ש גזרת שמדא ואין כאן תימא. באופן דיראה לי דעל הרדב"ז אין לו' דאשתמיטיתיה סוגית ביצה דודאי כמאן דמנח בכיסתיה דמיא ואפ"ה הקשה על הרא"ש. ועל הרא"ש ל"ק קושית הרדב"ז כאמו'. איכו השת' גשה נא ושקה לי בני על מילת' מעלית' דאמר אבוך בס' ברכי יוסף סי' תקכ"ז ושם נא' וז"ל מיני עופות וכו' הרדב"ז וכו' וע"ש מה שהקשה במ"ש הרא"ש בתשו' די"ט ב' משום גזרת שמדא ולק"מ עכ"ל הבט ימין וראה דבדיבו' אחד קצר שכתבתי ולק"מ נכלל כל האמו' ולא הוצרכתי לפרש דהיה הדבר פשוט בעיני דכ"ע ידעי דמנהג' לחוד לא סגי והנה צור"פ גזרת שמד וככל הדברים האמורים. [בין כתיבה להדפסה בגמר הדפוס בא לידי ס' שביתת י"ט וראיתי לו ז"ל דף קכ"ב שכ' על תשו' הרדב"ז והק' כמו שהקשתי לפנים משם הבן יקיר לי נר"ו וכבר כתבתי לישב דבריו. ומה שהקשה עוד גם אנכי העירותיהו ותימ' עליו ז"ל שלא הביא דברי הראשונים שהבאתי לפנים]. ועתה אבא לעיקר דינו של הרדב"ז שהבי' תשובת הרא"ש כלל כ"ג סי' ח' וכ' דמן הדין מותר לשחוט מי"ט ראשון לשבת אלא כיון דאפש' למחר למה יבשלם היום וכיון דהבשר או העוף הוא יותר טוב אם נשחט מאתמול למה לא ישחוט מאתמול וגם הרא"ש לא אמרה אלא מהיות טוב אל תקרי רע עכ"ד. ואני תמיה עליו דלא מצא דין זה אלא בתשו' הרא"ש. ומשו"ה סבר דהרא"ש לא אמרה אלא מהיות טוב. והרי דבר זה מפורש בדברי הר"ן פ"ב די"ט שכ' וז"ל וכ' רבינו אפרים וכו' וכד אנח עירובי תבשילין לא מצי למיפ' מיומ' דחמש לשבת' דשבות קרובה התירו על ידי עירוב שבות רחוקה לא התירו עכ"ל וכ"כ הרב המגיד פ"ו די"ט משם הרב העטו' וכן כתב בס' שבלי הלקט סי' ע"ז ובס' ארחות חיים דף ן' ע"ד משמו. וכ"כ הריב"ש בתשובותיו סי' י"ו וסי' רנ"ד וז"ל אין לו להקדים ולבשל מי"ט ראשון לצורך השבת דהיאך יבשל מי"ט לשבת שלא לצורך שהרי יכול לבשל למחר דאפשר שהוא חול וכ"ש לדידן דידעינן בקבוע' דירח' שהוא ודאי חול וכן אמרו בירושלמי דשבות קרובה התירו ע"י עירוב שבות רחוקה לא התירו עכ"ל הנך רואה דמלבד טעם קבוע' דירח' שכ' הרא"ש בתשו' אסרי הרב העטו' והר"ן ושבלי הלקט והה"מ וארחות חיים והריב"ש משום דשבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו. ולפ"ז איכא למימר דגם בדבר שהוא יותר טוב אם נעשה בי"ט ראשון לא שרי לבשל כיון דתלו טעמ') דשבות רחוקה לא התירו א"כ הכי תקון רבנן בזמן שתקנו עירובי תבשילין להתי' בשבות קרובה וכו'. והדברים ק"ו למ"ש הריב"ש דהני מילי דשבות קרובה התירו וכו' הוא ירושלמי. ולפ"ז אפשר דדברי הר"ן שהבאתי הם בשם הירושלמי כי כן בסמוך מייתי לדירושלמי שהביאו רבינו אפרים ואפש' דגם הא דקאמר וכד אנח ע"ת לא מצי למיפ' וכו' הוא לשון הירושלמי. הן אמת דכעת לא מצאתי לשון זה בירושלמי. אמנם אהימנות' דרבנן קא סמיכנ' ותיסגי לן דהם אמרו משם הירושלמי ונסחתם בתלמודים דווקנית היא. וכבר אשכחן כמה מילי דמייתו הראשונים משמ' דגמ' ירושלמי' וליתנהו בנסחתנו. ובענין ע"ת עצמו המרדכי מביא לשון ירושלמי לענין פת שצריך שיהיה כביצה וכו' ולא נמצא כן בירושלמי. ובס' קרבן העדה תמה דאנה מצא כן המרדכי בירושלמי ואין כאן תימא דכן היא נסחתו בירושלמי ודבר זה מצוי כמה זימני ותיסגי לן אסהדתיה דמרדכי שכן אמרו בירושלמי וכ"כ א"ז הביאו ד"מ וכ"כ הגהמי"י בשם הירושלמי:

ומאחר שכן תימא על הרדב"ז איך נעלם ממאורי עיניו כל דברי הראשונים והאחרונים הנז' וכי תאמר בלבבך דהספרים הללו לא היו מצויים ביד הרדב"ז. מה תענה על הר"ן והרב המגיד דשכיחי ומדבריהם משמע דאיסור' איכ' לבשל מי"ט ראשון לשבת. וא"כ גם דיותר טוב הנשחט ביום ראשון לא סגי כיון דשבות קרובה התירו ולא רחוקה. ומה גם אם הם דברי הירושלמי כמ"ש הריב"ש ז"ל. והטו' סי' תקכ"ז כתב ואע"פ שהניח עירוב כתב א"א שאינו יכול לבשל מי"ט הראשון לשבת וכ"כ בעל העטו' עכ"ל וקצת יש להרגיש דהרב העטו' והרא"ש חלוקים בטעמן דהרא"ש אתי עלה משום דהאידנ' בקיאינן בקבוע' דירח' ומוכח דכי הוו מקדשי ע"פ הראיה שפיר מצו לבשל מי"ט ראשון. ואלו הרב העטו' יהיב טעמ' דשבות קרובה התירו ולא רחוקה ומוכח דטעם זה איתיה אף כשהיו מקדשין ע"פ הראיה וכן משמע מדברי הריב"ש שהבאתי וא"כ איך הטור השוה אותם וי"ל דלא חש הטור לזה כיון דלדידן שוים הרא"ש והעיטו' דהאידנ' בקיאינן. ואין לנו עסק בדין זה מה הוא באותם הימים דהוו מקדשי ע"פ הראיה. ומרן בב"י הביא דברי הר"ן בשם רבינו אפרים וטעמו דשבות קרובה התירו וכ' על זה וז"ל וכ"כ הה"מ בשם העטו' וגם הרשב"א כתב בתשו' דאינו מבשל מי"ט ראשון לשבת ע"י עירוב מהטעם שכ' הירושלמי ואע"פ שכ' שמתוך גירסת הירושלמי הוא מסופק בדבר נקיטינן ככל הנך רבוואת' דפשיט' להו דאסו' עכ"ל וק"ק דהרשב"א בתשו' סי' תרפ"ה שהיא התשו' שהבי' מרן נתן טעם דיום ב' חול הוא דטעם הרא"ש ורבינו ירוחם והר"ד אבודרהם סוף הס' בשם המפרשים ולא כתב טעם הירושלמי דשבות קרובה התירו. ותו דאשתמיטיתיה למרן תשובת הרשב"א ח"ג הנדפס מחדש (והיה ביד הקדש מרן בכ"י) שכ' סי' רע"ד וז"ל מסתבר' דאסור וכ"ש השת' דידעינן בקבוע' דירח' וכו' ע"ש הרי דהרשב"א בתשו' זו אסר בפשיטות ואע"ג דבתשו' הנז' אמר דצריך להתישב בדבר. הנה תשו' זו דח"ג קא פסיק ותני דאסור. וראיתי בס' מר וקציעה שכ' עמ"ש הר"ן והביאו מרן בב"י משום דשבות קרובה התירו דלמדו זה משבות קרובה דסוף פ' אלו עוברין וכן הרב מגן אברהם הביא מסוף פ' ט"ו דשבת ע"ש ואינם ענין לזה ונעלם מהם תשובת הריב"ש הנז' שכ' דהכי אתמר בירושלמי שבות קרובה התירו על ידי עירוב שבות רחוקה לא התירו:

והרב מגן אברהם נסתפק אם ביום שני לא יוכל לאפות כגון שהוא יום אידם אי שרי לאפות ביום ראשון וכ' דלטעם שני אסו' וצ"ע. והרב אליה רבה נראה דסבר דאסור שסיים וכן משמע בהריב"ש סי' ט"ז שלא תקנו ערובי תבשילין בזה. וכן נ"ל להחמי' לפי מ"ש הריב"ש בשם הירושלמי והם דברי רבינו אפרים. והר"ן והעטו' והה"מ ושבלי הלקט וא"ח דשבות קרובה התירו ע"י עירוב שבות רחוק' לא התירו. והגם שכתבו שהרי יכול לבשל למחר מיירי ברגיל. דהרי לפי מ"ש דשבות רחוקה לא התירו היינו דהכי תקון מעיקר' להתי' דוקא שבות קרובה ומאחר דכך היתה התקנה מעיקר' להתיר שבות קרובה ושלא להתיר לבשל יומא טבא קמא משום דיכול לבשל למחר על הרוב ורובא דרוב' א"כ לא פלוג רבנן וכי יקר' איזה מציאות דלא אפשר לאפות ביום הששי בדין עירוב' לא שרי לן לאפויי ביום א' של י"ט דהתקנה היתה על יום הו'. ואם הרב מגן אברהם המסתפק בזה היה רואה דברי הריב"ש סי' ט"ז וסי' רנ"ד ודברי כל הגדולים שהבאתי הוה פשיט לאיסו' כמו שנראה דעת הרב אליה רבה:

ומכ"ש שיש לאסו' בנדון הרדב"ז בעופות שיותר טובי' אם נשחטו מאתמול דודאי לא ישחטם בראשון ומאי דאייתי ממכשירין דמפיגין בטעמן שיעשם בי"ט אינה ראיה כמבוא' למעיין. ומאי דקאמר הרדב"ז דהרא"ש לא אמרה אלא מהיות טוב וכו' הרי כל הגדולים שהבאתי דמוכח מינייהו דאסור וכמש"ל. ואפש' דגם הרדב"ז אלו היה רואה כל אלין ארייות' דאסרי גם הוא היה מחמיר בנדונו. וכן נ"ל דאף עוף וכיוצ' דטפי מעלו אלו שחיט להו ביום ה' לא ישחטם אלא ביום הששי והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה