אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ה

סימן ד

בדין אפוטרופוס שרוצים למנותו ואביו צוהו שלא להיות אפטרופוס כל ימי היותו.

שאלה ראובן לפני מותו סמוך למיתתו ציוה שימנו אפטרופוס על יתומיו לאיש שר וגדול דאמיד בנכסי ויודע דעת לשית עצות לתועלת היתומים ולהשביח נכסיהם. ויהי כאשר שמע איש שר ואוהב יצא לטעון שמרוב עסקיו וגודל חולשתו לא אפשר ליה לשאת במשא אפוטרופוסות דצריכ' רבא כתב ומכתב נפיש בטרח' אך אם פ' קרוב לאלמנ' ולבעלה יתרצה ליכנס בעובי הקור' הוא יקבל האפט' על פי ב"ד והוא יהיה לו מעיר לעזור בעצותיו והנהגתו בכל מכל וייטב הדבר בעיני ב"ד וקראו שם לקרוב הנז' והודיעוהו כל הענין. ויהי כמשי"ב כי תאוה נפשו ויודע מה מצוה זו כי רבה היא ובטוח כי השר הנזכר ידו תכון עמו אבל אביו ציוהו שלא יהיה אפטרופוס ומה אעשה לציוויו של אבא ויש להסתפק אי שרי ליה להיות אפטרופוס על יתומים אלו דוקא מאחר דהם קרוביו ואמדינן דעת אביו דודאי ניחא ליה בזה אי משום עגמת נפש קרוביו ואי משום שהיה אהוב לשר הנזכר ואחרי דברו לא ישנה יורינו המורה ושכמ"ה

תשובה באתר דבי דינא שרי"א מה לילוד אשה חרפת אדם ירים קינ"ו. האמנם לא בן חורין השר שואל הוא עדינו. על כן אמרתי אגלה דעתי דרך קצרה כי אני היום סמכוני באשישו"ת הלכות המאוששות ובאמצע פרק הפסקתי משיב מפני הכבוד די"ו לכתוב שתי אותיות דבר הלמד מענינו. בס"ד. והנה לכאורה היה נראה דאינו חייב לשמוע לאביו בזה דתניא פ"ק דיבמות ובסוף פ' אלו מציאות דף ל"ב מנין שאם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנא' איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי חשמורו אני ה' כלכם חייבים בכבודי טעמ' דכתב רחמנ' ואת שבתותי תשמורו הא לאו הכי אמינא ציית ליה ואמאי האי עשה והאי לא ועשה ולא אתי עשה ודוחה את לא תעשה ועשה אצטריך סד"א הואיל והוקש כבוד אב ואם לכבודו של מקום וכו' הלכך לציית ליה קמ"ל דלא לשמע ליה. וראיתי להרדב"ז בתשובות החדשות סימן תקכ"ד שכתב וז"ל והקשו עלה היכי ס"ד דאתי עשה דכבוד ודחי אפי' לאו גריד' הא אם אמר לו אביו לא בעינ' להאי כבוד מי איתיה לעשה כלל, כדאית' פ' אלו נערו' דעשה דולו תהיה לאשה לא דחי לאו דממזרת משום דאי אמרה לא בעינ' ליה מי איתיה לעשה כלל ותירצו דהתם כי אמרה לא בעינ' (ליתיה לעשה כלל אבל הכא אי אמר האב השתא לא בעינא) בשביל זה לא ביטל העשה עולמית ואפשר שיתקיים תדיר בשאר דברים ותירץ זה לא נתחוור אצלי דאם מחל האב בכל הדברים ובכל הזמנים הא ליתיה לעשה כלל ולפי דעתי מכח קושי' זו הוצרך הרמ"ה לתרץ דאפי' כי אמר לא בעינא שייך עשה דמ"מ מצווה הוא בכל דבר אפי' אמר האב לא בעינ' עכ"ל ומה שהגהתי בלשונו הוא מוכרח והוא חסרון הניכר. ועוד דניכר הדבר מהשיטה מקובצת משם הרא"ש שכתב זה משם ר"מ וכמעט דברי הרדב"ז מועתקים משם. ואתה תחזה שם דהביא משם ר"מ השני תירוצים שכ' הרדב"ז. ולפי זה לשון הרדב"ז אינו בדקדוק שכתב והקשו עלה ותירצו ושוב כתב הוצרך הרמ"ה לתרץ ולפי הכתוב בשיטה מקובצת הרמ"ה הוא עצמו תירץ הב' תירוצים. ואם מקור דברי הרדב"ז מלשון זה דהרא"ש שהביא בשיטה הנז' אינו מדוקדק וצריך לומר דמה שכתב ולפי דעתי מכח קושיא הוצרך הרמ"ה לתרץ וכו' כונתו דמכח קושיא שיש בתירוץ ראשון והיא קושיתו דסליק מינה הוצרך לתרץ תירוץ שני וכל זה במונח דר"מ שכתב הרא"ש הוא הרמ"ה. וראיתי בס' אמרי נועם שהביא תירוץ ראשון דר"מ שדחה הרדב"ז משם רבינו יצחק מויינא ע"ש פ' קדושים. ויראה שדחיית הרדב"ז אינה ותירוץ זה חוזר ונראה דרובא דרובא לא משכחת שהאב ימחול. בכל הדברים ובכל הזמנים ואם המצא ימצא הוא מיעוט' דמיעוט' דלא חיישינן ליה אפי' לרבי מאיר ובכן מה דמושב יערוך כבוד או"א לעשה דולו תהיה לאשה דהתם מצוי הדבר דתימ' לא בעינ' ליה והלא במאמר אחד ליתיה לעשה ומשו"ה אף דלא אמרה לא בעינ" חשיב דליתיה לעשה ולא דחי ללא תעשה. לא כן בכבוד או"א דישנו לעשה על הרוב אף דמחל בפרט אחד ומשום דאפשר דימצא אחד ברבוא שמחל בכל דבר ובכל חיי בנו אין לנו לומר ליתיה לעשה כי הוא רחוק מצד מציאות זה כדאמרן. וכתב הרמב"ם פ"ו דממרים והטור י"ד סי' ר"ם דאפי' אמר לו אביו לעבו' מצוה של דבריהם וכ' מרן בב"י דהטעם דכל מילי דרבנן אסמיכנהו אלאו דלא תסור והרי הם בכלל דברי תורה וחו דמילי דרבנן הם כבודו של מקום אין לו לעבור עליהם וכן כתב הרב תרומת הדשן סימן מ' דכיון דאמרה תורה כלכם חייבים בכבודי א"כ כל האיסורים אפי' קלים הם דוחים כבוד. או"א ומוראו דכל איסורי' אפי' דרבנן איכא מורא שמים אם פורש מהם עכ"ד.

וא"כ לכאורה נראה דכיון דלהיות אפט' ליתומים מצוה גדולה וגמילות חסדים וק"ו דהקרוב אית ביה מצות ומבשרך אל תתעלם על דרך דאמרו פ' נערה דף נ"ב ופ' הכותב דף פ"ו מעיקר' סבר ומבשרך לא תתעלם ואע"ג דמיחזי כעורכי הדיינין אלא דלבסוף סברי דאדם חשוב שאני ושמעינן דאי לאו הא דאדם חשוב שאני משום ומבשרך אל תתעלם שפיר עבדי אף דמיחזי קצת כעורכי הדיינין וכ"ש להיות אפטרו' במעות אדם קרוב דמצוה גדולה היא וכמ"ש הריב"ש בתשו' סימן ך' דבמטלטלין קרוב עדיף וכן כתוב בהגהות מרדכי סוף פ' המפקיד וכ"כ מהר"ם מפאדוו' סימן נ"ז וכן פסק מור"ם ח"מ סימן רפ"ה דקרוב עדיף ומאחר שכן מצוה קעביד האי גברא להיות אפטרופוס על היתומים קרוביו וכיון שכן נראה דאין לו לחוש לצואת אביו במקום מצוה.

ובא וראה מ"ש מהרשד"ם בתשובו' א"ה סי' צ"ה על ראובן שציוה לבנו שלא יתן לאחותו לדנדוניא כי אם שמני' אלף לבנים דאין להשגיח בצואת אביו דכיון דלפרנס ולהשיא יתומה לפי כבודה מצוה היא יכול להוסיף בנדונית' עש"ב והרי הכא דכבר הניח לה נדוניה ויכולה לינשא אך כיון דאם מוסיף נשאת לפי כבודה משום להשיאה כפי כבודה שהוא הכשר מצוה פסק מהרשד"ם דיעבור על מצות אביו. וה"ה בנ"ד כיון דקרוב עדיף לאפטרופו' שהוא משגיח יותר בדקדוק על היתומים מאחר ומצוה היא אין לחוש לצואת אביו דהוי במקום המצוה:

וגדולה מזו כתב מהרש"ל בים של שלמה פרקא קמא דקדושין סימן ס"ג דאב שמיחה בבנו שלא לומר קדיש על אמו לא ישמע לו דכיון שנהגו כך מעובד' דר' עקיב' שמורה ממנו שהוא נחת רוח לשוכני עפר לו' קדיש הו"ל כאלו אומר לו שלא יעשה דבר מד"ס ע"ש הרי דאף בדבר שלא נזכר בש"ס והוא מנהג שנתיסד מכח מ"ש בהגדה במעשה רבי עקיבא קרי ליה מצוה מד"ס ק"ו בנ"ד שהוא מצות ג"ח ודאי לפקח בזכות היתומים שלא ישמע לו. ואף כי יש לדון בהא דכתב מהרש"ל דכיון דמנהג זה לא בא בש"ס ולא במדרשים וכנראה שהוא מנהג אחרונים רצוני אחר הש"ס ואפש' אחר הגאונים דעשו קבע באמירת קדיש היתומים והוסיפו כמה דינים בזה בפולין ובאשכנז באמירת היתומים קדיש כמו שהאריכו האחרונים אשר לא כתוב בש"ס ובספרי הפוסקים הראשונים. כל כי הא יש פנים לו' דישמע לאביו ומה גם למ"ש מהרש"ל גופיה קודם זה על אשר מרן ז"ל טעמ' טעים למ"ש הרמב"ם דלא ישמע לאביו לבטל מצוה מדבריהם והבאתיו לעיל דאין צריך טעם לדבר מאחר דאמרינן בהדיא בעירובין להזהר בד"ס יותר מד"ת שבדברי תורה יש חיוב עשה ולא תעשה וחיוב מיתה ובד"ס הכל במיתה בידי שמים א"כ אין לך כבוד המקום יותר מזה עכ"ד. ואין כאן שום השגה על מרן דדבריו הם בכלל דברי מרן וגם לא זכר דהרב תרומת הדשן כתב כיוצא בדברי מרן והבאתיו לעיל. ומ"מ נראה דאם הבן ביטל אמירת קדיש אינו בסוג עובר על דברי חכמים חייב מיתה ולא הי"ל להניח מצות אביו. ותו דהוא חולק על המצאתי כתוב דכבוד אביו קודם שהביא שם ואפשר לדון דסבר דהו"ל כאביו אומר לו השקיני מים ואמו א"ל השקני מים דאביו קודם שהוא ואמו חייבים בכבודו וז"ש דכבוד אביו קודם. אמנם יראה דעתה אשר אמו נפטרה ופקע מינה חיוב בעלה הו"ל כאמו מגורש' דאיזה מהם שירצה יקדים וכמ"ש הפוסקים. אבל בנ"ד אינו מנהג רק מצות גמילות חסדים וכדאמרן והיה נראה מכל מה שביארו הפוסקים והבאתי קצת מדבריהם לעיל דיניח צואת אביו ויהיה אפטרופוס דכל הקרוב קודם לנחל"ה וכאב אנוש בזה כי הילדים רכים עוללים לא ראו וצריכ' רב' להתעסק בנכסיהם ולהוצי' לאור משפט' והמת יהיה לו נחת רוח שאם יהיה האיש הזה אפוט' הכל יהיה נדון על פי איש שר ואוהב אשר המנוח ציוה שיתעסק בנכסיו כאשר בא בשאלה. וגם אומדנ' רבא איכא דאם אביו היה חי הוה ניחא ליה שבנו יהיה אפטרופוס כי קרוב הוא ולא עוד אלא כי הן בעודנו חי לא יסור לבבו מעצת האי גברא שר וגדול ככתוב בשאלה:

ואולם כי דייקינן פורת' יש לדחות כל הטענות האלה דהא דאמרינן שלא יבטל מצוה דאוריית' ודרבנן משום כבוד אביו מטעם שכלם חייבים בכבודו יתברך היינו במצוה דרמיא עליה דוקא. אמנם בנ"ד אפשר למצוה שתתקיים על ידי אחרים והא דכתבו הריב"ש והגהות מרדכי וסיעתם דקרוב עדיף אינו סברא מוסכמת דהרואה יראה בדברי הרי"ף פרק המפקיד שהביא דברי רב צמח גאון והרמב"ם פ"י דנחלות ותוספות שאנץ שהביא בשיטה מקובצת במציעא דף ל"ט ובחידושי הריטב"א דפוס אמשטרדם שם ובתשובת הרשב"א שהביא מרן בח"מ סימן רפ"ה דמוכח מדבריהם דקרוב ורחוק שוים הם ולא הוזכר בדבריהם דקרוב עדיף כלל וכן מוכח מדברי הגהות מיימוניות פ"ח דנחלות ורבינו ירוחם נתיב כ"ו ח"א כאשר עיניך תחזינה משרים וכן מוכח מס' האגודה פ' המפקיד. וכבר ראיתי להרב כנה"ג ח"ב סימן ר"ץ הגהב"י אות כ"ה תמה על הריב"ש דמנ"ל דקרוב עדיף והלא מדברי רב צמח גאון שכתב אפי' קרוב משמע דרחוק עדיף ותימ' על הר"ם מפאדובה שכתב והסכימו כל הגאונים דממנין קרוב ועדיף הוא רב צמח גאון ור"ח וכו' והיכן ראה כן לרב צמח גאון וכו' נמצינו למדים דסברת הריב"ש תמוה אמנם למה שהסכימו לסברתו ר"ח ור"י הזקן והגהות מרדכי ומהר"ם מפאדובה והרשד"ם והרב המפה צריכים אנו לקבל דבריו עכ"ל בקצור. ותשובות מהרשד"ם אין עמדי ואני אומר דמה שצירף עם הריב"ש ר"ח ור"י הזקן אינו מוכרח דר"ח ור"י הזקן יסברו כהריב"ש דהנה ודאי שכיוון הרב שכ"כ הגהות מרדכי. אמנם הרואה יראה דבהגהות מרדכי ברישא כתבו משם התוספות דבמטלטלי עדיף לאוקומי קרוב ואח"כ כתבו וכ"כ רב צמח גאון אי מעלי ושפו נכסי וכ"כ ר"ח אי איניש מהימן הוא וכ"כ ר"י הזקן עכ"ל וא"כ השתא דאשכחן דהרי"ף הביא דברי רב צמח גאון ומדבריו מוכח דליכ' עדיפות' בקרוב ואדרב' הוא ז"ל דקדק דרחוק עדיף מדברי רב צמח גאון ומאחר שכן הדבר ברור דמ"ש בהגהות מרדכי וכ"כ רב צמח גאון קאי אעיקרא דמילתא לחלק בין קרקעות למטלטלין על דרך שכתב הוא ז"ל בדברי הריב"ש ומהר"ם מפאדוב"ה. וא"כ מ"ש וכ"כ ר"ח ור"י הזקן על דברי רב צמח גאון קאי ואין ראיה כלל דר"ח ור"י הזקן סברי דקרוב עדיף. ולדידיה דסבר דמ"ש הגהות מרדכי בשם ר"ח ור"י קאי נמי אפרט זה דקרוב עדיף א"כ מאי קמתמה על מהר"ם מפאדובה דהיכן ראה כן ברב צמח גאון הרי לדעתו כ"כ הגהמ"ר שסיימו וכ"כ רב צמח וכו' וכ"כ ר"ח וכו' וכ"כ ר"י הזקן הרי דבחד מחתא מחתינהו לרב צמח ור"ח ור"י ומהר"ם פאדוב"ה שם סי' נ"ז רמז הגהות מרדכי:

אמנם הדבר פשוט דמ"ש מהר"ם מפאדובה הוא רב צמח גאון ור"ח ור"י הזקן בהגהות מרדכי ובהגהות מיימוני בשם ריב"ן עכ"ל אעיקר' דדינא קאי לחלק בין קרקע למעות וכמו שהסכים הוא ז"ל כאשר יראה הרואה שם בכנה"ג ולא קאי גם על פרט דקרוב עדיף. חדא דכיון דאשכחן בדברי הרי"ף משם רב צמח דכתב אפי' קרוב יש לנו לפרש דמ"ש בהגהות מרדכי וכ"כ רב צמח אעיקר מילת' ומנ"ל להר"ם מפאדובה לחלק עלינו את השוין. ותו שהזכיר הגמי"י והרי שם פ"ח הביא דברי הרי"ף משם רב צמח שכ' אפי' קרוב ומאי חזי מהר"ם מפאדוב"ה לסמוך על הגהמ"ר, בסבר' רב צמח ולא על הרי"ף והגהמי"י אלא ודאי שגם כונת מהרמ"ם קאי אעיקר' דמילת' כאמור. ומעתה גם מ"ש הגהמ"ר וכ"כ ר"ח ור"י אעיקרא קאי לחלק בין קרקע ובין מטלטלין. ומ"ש הר"ם מפאדוב"ה בהגהות מיימוני בשם ריב"ן הוא אגב שיטפיה כאשר יראה הרואה בהגמי"י פ"ח דמה שהזכיר ריב"ן בסמוך הוא ענין אחר. גם מ"ש הגהות מרדכי בשם התוספות דקרוב עדיף ק"ק דהגהות מיימוניות כתבו משם התוספות וכן בשיטה מקובצת משם תוספות שאנץ ולא כתבו דקרוב עדיף כאשר יראה הרואה ונמצא דהא דהגהמ"ר הוא קול ושוברו עמו דהם כתבוהו משם התוספות ולא כתבו כן הגהות מיימוניות ושיטה מקובצת בשמם. ועלה בידינו דלא אשכחן מהפוסקים קמאי ובתראי דקמאי אלא הריב"ש ותו לא משום דהגהמ"ר כתבוה בשם התוספות. והגהמי"י ושיטה מקובצת חלוקי' בדעת התוספות וק"ק על מהר"ם מפאדוב"ה דראה הגמי"י והגהמ"ר ולא העיר דחלוקי' הם בדעת התוספות. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אי לאו דמסתפי' ממהרשד"ם לכן מ"ש הכנה"ג בשמו ודעמיה הוה אמינא דגם הגהות מרדכי והריב"ש מאי דכתבו דקרוב עדיף לאו דוקא דהכי סברי לענין דינא דאי קרוב ורחוק שוו בשעוריה' עם כל זה דינא הוא דמוקמינן לקרוב ומהדרינן לאוקומי הקרוב אלא בעלמא קאמרי דמסתמא הקרוב עדיף ולא כיונו שנעשה עיקר מזה והגם שהוא דוחק ניחא לן למימר הכי משו' דהגהמ"ר כתבו כן משם התוספות ותרי גברי רברבי נפקי להשמיענו דברי התוספות הרב הגהמי"י והרב בצלאל בשיטה מקובצת שהם העתיקו דברי התוספות ולא כתבו כן ומוכח מלשונ' איפכא. וגם הרב ס' האגודה דתדיר נמשך אחר התוס' והמרדכי וכתב משם רב צמח גאון אפי' קרוב וכו' ועוד דרחוק הוא שהריב"ש יחדש דין מסברתו אשר לא שערוהו הראשוני' ויהיו דבריו כמתלהלה ומה גם דירמוז לדברי הראשונים והאי דאיכא ביניה לבינייהו סתים למילתיה אלא משמע לי כדאמרן דלישנא בעלמא קאמרי. ולכל הדברות ולכל האמירות נראה דבנ"ד אין לאיש זה לעבור על מצות אביו דאע"ג דלטרוח ולהיות אפטרופא דיתמי ולהוציא לאור משפטם מצוה גדולה היא אבל הוא מצוה דלא רמיא עליה ואפשר להעשות על ידי אחרים ואין לומר דחשבינן לה מצוה דרמיא עליה משום דקרוב עדיף כמ"ש הגהמ"ר והריב"ש חדא דרב צמח גאון והרי"ף והרמב"ם והתוספות והגהות מיימוניות והריטב"א בשם רבו וב"ה ורבינו ירוחם והרשב"א והטו' והאגודה ומרן והרב מהר"ר ישמעאל בספר הזכרון כלם כאחד עונים דלא עדיף קרוב ובכי האי גוונא ודאי אין לו לעבור על מצות אביו כיון דגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים סוברים דרחוק הוא כקרוב. ועוד דיש לצדד דגם הגהמ"ר והריב"ש לא פליגי עלה וכדאמרן.

ובחפשי אמתחות האחרונים הנמצאים אצלנו מצאתי להגאון הרב חוות יאיר סי' רי"ד שנשאל באשה שציותה בחוליה לבנה שלא ישכיר הבית שלו להבא לשום אדם ודר בו לפנים זקן ות"ח ובעל מעשים והוא שקדן בתורה וגם רוצה ללמוד לנשמת האשה כל שנתה ויש לומר דניחא לאשה בזה ואין מחויב לגרש השוכר הת"ח הנזכר מן הבית כיון דהוא מצוה שילמדו בביתו ומצוה להחזיק ביד לומדי התורה וגם אמדינן דיהיה לנחת לאשה הנזכר ומסיק הרב הנזכר שלא יעבור הבן על צואת האם דלא דמי להטמא או אל תחזיר או מוחה שלא ימחול או לא יסע ללמוד או לא ישא אשה פ' דכלם מצו' דגופיה נינהו עשה או לא תעשה משא"כ שיניח ת"ח ללמוד בביתו אף כי ודאי טוב וישר הוא מ"מ אינו חובה ואינו מצוה דרמיא עליה כלל ויש עוד לומר מפני שצואת הזקנה היה לבנה דרך כלל שלא ישכיר ביתו לשום אדם ולכן אף אם את"ל דאם ציותה שלא ישכיר הבית לת"ח אינו מצווה לקיי' כי נחליט דהוי כציווי לבטל מצוה מ"מ איידי דחלה הצואה על שאר בני אדם חלה ג"כ על ת"ח ואין לומר דלא היה דעת המצווה על ת"ח אמת בעודה בחייה היתה יכולה לשאול על נדרה בכה"ג ולומר אדעתא דגברא רבא לא נדרתי משא"כ זו שציותה אין לנו לחלק מדעתנו להקל על הבן ולו' שלא יחוש לציווי האם עכ"ל והעתקתי כל דבריו דרובם שייכי בנ"ד ואף דבאיזה מדבריו אני מסתפק קצת מ"מ נראה דבנ"ד אין לו להיות אפטר' ולא יעבור על מצות אביו דהוקש כבודו לכבוד המקום ואי לאו דכתב רחמנא אני ה' הו"א דאל יחזיר כמש"ל והנלעד"ך.

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה