חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת קדושין
תניא רשב"א אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני. הא דהקדים צבי לארי אע"ג שמלך בחיות ארי נראה דנקט סדר מלאכתן דתחלה מיבשין הקציעות בשדה, ואח"כ יבוא הסבל להוליכם לעיר, ואח"כ יבא החנוני לקנות ולמכור, וז"ש רש"י ז"ל צבי קייץ מייבש קציעות בשדה לרמוז אל מ"ש כי עדיין הם בשדה במקומם וא"צ לסבל ונקט סדר מלאכתן:
וי"ל דלמה נתן לצבי מלאכת הקייץ דבשלמא ארי סבל מפני שכחו גדול ושועל חנוני שהוא ערמן ומתחובל ולסטאה בלסטותיה ידע שלא יעבור עליו דבר מה הן במקח הן בממכר אלא צבי קייץ מה חשיבות יש לו במלאכה זו. ונראה כי צבי הקייץ הזה הוא מייבש קציעות בשדה כמ"ש רש"י ז"ל ודרך הקציעות לישאר בשדה איזה ימים עד שיתיבשו וצריך לשומרם, וא"א לעמוד אצלם בכל שעה אם לא הולך ובא לאיזה עסק שיהיה ואם יהיה השומר כבד התנועה יחבאו הגנבים באיזה מקום עד שילך ויבואו ויגנבו, לא כן אם היה השומר קל התנועה רץ כצבי, אפי' אם יחבאו הגנבים עד שילך לא יעלה בידם מאומה כי תיכף הוא בא ולא יספיקו לגנוב לכך נתן לצבי מלאכת הקייץ דראוי הוא לה:
ועוד י"ל דלמה נקט אלו שאין להם מלאכה ועושה מהם ק"ו והלא יש בהמת שעושין מלאכה חמורים גמלים סוסים שורים, ונמצא כי מותר האדם מן הבהמה אין וק"ו פריכה הוא. ונראה שזה דקדק בלשונו ואמר והם לא נבראו אלא לשמשני ר"ל כי צריך הכל לשמש את האדם ולמה יצאו אלו שראוים למלאכה כזו אלא כדי ליקח מהם ק"ו:
שם אלא שהרעותי את מעשי וכו' אע"ג שהוא היה חכם ולא היה עליו לא עבודה ולא משא מדבר בכללות בני האדם:
תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. מדקאמר אלא תורה משמע שאינו מלמדו שום אומנות, ואיך אפשר והלא אמרו ז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, ונראה שעושה לו שותפות עם אחרים כמו יששכר וזבולון זה הולך לבית המדרש וזה יוצא לסחורה, א"נ י"ל זה שאמרו כל תורה שאין עמה מלאכה וכו' מפני דחיישינן שלא ילמוד תורה לשמה, אבל הלומד לשמה לא יאונה לו כל און וכמ"ש ז"ל בפרקי אבות רבי אומר הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' וז"ש איני מלמד את בני אלא תורה ר"ל תורה לשמה:
שם שכל אומנות שבעולם אינה עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב, אבל תורה אינה כן וכו' וי"ל דמפני מה בעל מלאכה בימי זקנותו מוטל ברעב מפני שאין יכול לעסוק במלאכתו גם ת"ח כשהוא מזקין הרבה אינו יכול ללמוד וא"כ מה חילוק יש, וי"ל דהת"ח אף כי יזקין מאד ואינו יכול ללמוד מ"מ באים לפניו לשאול איסור והיתר מפני שהוא רגיל בהוראות, ומשיב והוי עוסק בתורה או ילמדו אחרים לפניו והוא שומע והוי כקורא:
שם עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו וכו' כפל הלשון אחרית ותקוה, נראה דאחרית הוא בעוה"ז שאפי' בזקנותו לא יצטרך לאחרים ולא יתבזה ותקוה לחיי העוה"ב שהקב"ה נותן לו תקותו שמקוה אל ה' להחיותו לעת"ל עם הצדיקים ולראות בבנין ירושלים עיה"ק בב"א:
הדרן עלך עשרה יוחסין וכו' לרמוז אל מש"ל דף ע' ע"ב א"ר חמה ברב חנינה כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנאמר בעת ההיא נאום ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל, לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות עכ"ל, וז"ש הדרן עלך עשרה יוחסין ר"ל כשאנחנו מחזרין אחר עשרה יוחסין כדי ליקח אשה מיוחסת אז וסליקה לה מסכת קדושין ר"ל נעלה בשביל זה למעלת הקדושים שתשרה עלינו שכינה:.
או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי עכשיו בזמן הגלות לא יש לז"א בתמידות כ"א פרצוף החג"ת והנה"י לכך נרמז באו' ו' של הוי"ה שהוא שש קצוו' אבל פרצופי הכח"ב הם באים בסוד תוספת וחוזרים ומסתלקין אחר התפילה, אבל לעתיד יהיו בתמידות לכך נאמר ביום ההוא יהיה הויה אחד שיהיה שם הויה יהיה כי הז"א גם יהיה נרמז באו' יוד על שם המוחין שיהיו שלימים בתמידות [עיין שער המוחין פ"ח, ובמ"ש הרש"ש שם ובהקדמת רחה"נ דף ו בדפוס הנדמ' ובס' הליקו' זכריה ט על פסוק ביום ההוא יהיה ה' וכו'] וז"ש הדרן עלך עשרה יוחסין ר"ל לכשידורו [הדרן מלשון דירה] עליך עשרה יוחסין [שהם י"ס שכל אחד מיוחס לה שם בפני עצמה, זו חסד וזו גבורה וכו'] תמיד אז וסליקא לה כ"י ומסכת קדושין ר"ל במעלת מלאכים הקדושים בב"א: