אור ברסלב
חיים עד העולם סיום למסכת גיטין

חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר

סיום למסכת גיטין

סיום למסכת כתובות

כי שנא שלח, ר' יהודה אומר אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח ולא פליגי הא בזוג ראשון הא בזוג שני. דא"ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך ע"כ:

וי"ל דממה שאמר הש"ס דלא פליגי משמע דשניהם מודים דאם שנאתה שלח בזווג שני ושנאוי המשלח בזווג ראשון ושניהם מקרא אחד דרשו וא"כ איך יפרשו המקרא לשני צדדין לשנאתה ושנאוי ועוד מה הפרש יש בין זווג ראשון לשני, דבזווג ראשון נקרא שנאוי ומזבח מוריד עליו דמעות ולא כן בזווג שני. ועוד דאם אדם מגרש את אשתו מזבח מה אכפת ליה להוריד עליו דמעות, ועוד דמהיכן יש לו דמעות למזבח כדי להוריד, ועוד מהו תיבת אפי' דקאמר אפי' מזבח וכו' וכן מ"ש ר' אלעזר כל המגרש אשתו וכו' מה בא לרבויי בתיבת כל והיה יכול לומר א"ר אלעזר המגרש אשתו וכו':

והנה לקושיא ראשונה י"ל דהכי מפרשי ליה לקרא כי שנא ר"ל אם שנאתה לאשתך שלח וזהו בזוג שני, ובזוג ראשון הכי מפרשי ליה לקרא כי שנא ר"ל אם תרצה להיות שנאוי לפני המקום שלח:

ועוד י"ל דהא דקאמר ולא פליגי היינו לענין דינא אבל במשמעות דקרא פליגי דר' יהודה דריש כי שנא אם שנאתה ובזוג שני, ובזוג ראשון ס"ל כדדריש ר' אלעזר מקרא אחרינא, ור' יוחנן דריש כי שנא אם תרצה להיות שנאוי והיינו בזוג ראשון דאית ליה נמי דרשא דר' אלעזר אבל לזוג שני לא צריך קרא דממילא אתייא דכיון דקרא לא קפיד אלא אזוג ראשון משמע דבזוג שני שרי:

וההפרש שיש בין זוג ראשון לזוג שני, נראה לפרש ע"פ מ"ש רז"ל בריש מס' סוטה וז"ל אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות איני, והא א"ר יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, לא קשיא. הא בזוג ראשון הא בזוג שני ע"כ. ופירש"י זוג ראשון לפי המזל. זוג שני לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו עכ"ל. ולכן בזוג ראשון שהוא לפי המזל המגרש אותה הוא שנאוי לפני המקום ומזבח מוריד עליו דמעות לפי שמפריד בת מזלו שהוא חלק מנשמתו כידוע שהמזל הוא שורש מקום שנחצבה נשמתו, ולא כן בזוג שני שהוא לפי מעשיו גם אם יגרשה יקח אחרת לפי מעשיו ונמצא שלא הפסיד כלום וע"כ אינו שנאוי לפני המקום וגם המזבח אינו מוריד דמעות:

אמנם בעיקר פי' זוג ראשון ושני כתב הרב ז"ל בש' הגלגולים הקדמה ך' וז"ל דע כי אין הבנת זוג ראשון ושני כפשטו כי כמה זווגין שניים הם טובים מן הראשונים כמו שראינו בעינינו מעשים בכל יום אבל ביאור הענין הוא יובן במ"ש הסבא דמשפטים בזוהר ע"פ אם בעל אשה הוא וכו' והענין כי כאשר האדם הוא חדש ר"ל כי אז הוא הפעם הראשונה שבא בעוה"ז ואז בת זוגו נולדה עמו כנודע וכשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו ברגע בלי שום טורח כלל ועיקר. ואמנם אם האדם הזה חטא איזה חטא והוצרך להתגלגל בסבתו אלא שהוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו כנז' בסבא דמשפטים שמגלגלין גם לבת זוגו שתחזור להתגלגל עמו לטובתו. הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה אינה מזדמנת לו ברגע אלא אחר טורח גדול לפי שכיון שנתגלגל על סבת איזה עון יש מקטריגין עליו למעלה ורוצים למנוע אותה ממנו ומכניסים בהם קטטות וע"ז אמרו קשה לזווגם כקריעת ים סוף והוא באופן הנז' כי הוא נקרא זווג שני כי האשה היא עצמה ראשונה אבל הזוג הוא שני ולמה לא אמרו זוג שנית אלא זוג שני שחוזר אל הזווג ולא לאשה עכ"ל נמצא לפי דברי האר"י ז"ל דכשבא האדם מחדש הוא נקרא זוג ראשון ולוקח את בת זוגו ברגע בלתי שום טורח כלל וכשבא בגלגול מקטרגים עליו למעלה ורוצים למנעה ממנו. וע"כ בזוג ראשון כיון שהיא מוכנת לו בלתי טורח וקטרוג והוא עושה להיפך שמגרשה שנאוי הוא לפני המקום ומזבח מוריד עליו דמעות. אבל בזוג שני כיון דבל"ה יש עליו מקטרגים ומכניסים קטטות ביניהם כשמגרשה אינו שנאוי לפני המקום וגם המזבח אינו מוריד עליו דמעות:

וטעם שהמזבח מוריד עליו דמעות לפי שהמזבח הוא עשוי לעשות שלום שהרי כשהאדם חוטא מקריב עליו קרבן ומתרצה לפני המקום, וכן כשהאדם מקנא לאשתו מקריב עליו מנחה ומתרצה לאשתו ויהיה שלים ביניהם. ועתה כשמגרש לאשתו ומפרידה הוא עושה להיפך שמפריד השלום וע"כ מוריד עליו דמעות דהיינו כח הדינים דדמ"ע גי' דינים. וזהו ג"כ שאמר תיבת אפי' ר"ל אפי' מזבח שדרכו להמשיך השפע דהיינו על ידו שע"י הקרבנות מתמתקיים הדינים ויורד השפע ע"ז שמגרש את אשתו מוריד עליו הדינים וכ"ש כוחות הדין. וזהו ג"כ שאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו וכו' דבתיבת כל בא לרבות דאפי' אם מגרש על מנת להחזירה כגון כדי לקיים מצות וכתב לה או כדי ללכת לעיר אחרת לא טוב הוא עושה:

ועוד י"ל דהא דא"ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה וכו' אשתו רומז אל התורה שנדמת לאשה כמ"ש רז"ל ע"פ מורשה קהלת יעקב אל תקרי מורשה אלא מאורסה, ונקראת אשתו ראשונה לפי שצריך ללמוד תורה ואח"כ לישא אשה כמ"ש במס' קדושין (כ"ט ע"ב) ואמרו רז"ל במס' חגיגה (דף ט' ע"א) איזהו מעוות שאינו יכול להתקן רשב"י אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחלה ונתעוות ואיזה זה ת"ח הפורש מן התורה ע"כ. וז"ש כל המגרש אשתו ראשונה ר"ל שפירש מן התורה ונתעוות אפי' מזבח שממתק הדינין וממשיך השפע מוריד עליו על זה דמעות ר"ל כוחות הדין, וכמ"ש שם בגמ' (דף יוד ע"א) ע"פ וליוצא ולבא אין שלים אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא אין לו שלום וכו' יעו"ש וא"כ כ"ש כשפורש לגמרי מן התורה, וזהו שסיים הש"ס והיא חברתך ואשת בריתך, לרמוז על התורה שניתנה בברית כמ"ש כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל:

ועוד י"ל דהא דאמר כל המגרש אשתו ראשונה וכו' רומז אל ישראל שנדמו לאשה כמ"ש הן ישלח איש את אשתו וכו' וידוע שבעת שגלו ישראל ונתגרשו מעל אדמתם כמה צער היה בעולם ואפי' למלאכים כמ"ש הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום וכו' וגם נחרב בהמ"ק ונהרס המזבח, וז"ש כל המגרש אשתו ר"ל שהם ישראל שנדמו לאשה. ותיבת כל לרבות שגם בעולמות העליונים כביכול היה פירוד וכמ"ש ז"ל (תענית ה' ע"א) ע"פ ולא אבא בעיר אמר הקב"ה שלא יבא בירושלים של מעלה עד שיבא בירושלים של מטה, אפי' מזבח מוריד עליו דמעות ר"ל על עצמו שגם לו הגיע הנזק שנהרס, וז"ש המסדר הדרן עלך המגרש ר"ל החזירינו אליך אתה המגרש רבון העולמים וקבצנו מן הגלות וישוב הכל לאיתנו הראשון. ואז וסליקא לה מסכת גיטין ר"ל ולא תהיה עוד גירושין כי יהיה גאולה שלימה שאין אחריה שעבוד וכמ"ש וארשתיך לי לעולם:

תוכן העניינים

חיים עד העולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה