אור ברסלב
חיים עד העולם סיום למסכת פסחים

חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר

סיום למסכת פסחים

סיום למסכת עירובין

מתני' בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו' משמע הא דמברך על הפסח תחלה הוא כדי לאכול קודם הזבח והא ק ל דהפסח נאכל על השבע ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וי"ל דהא דמברך על הפסח תחלה הוא כדי להתחיל לאכול ואינו אוכל ממנו אלא מעט ואח"כ אוכל הזבח ואח"כ חוזר לאכול הפסח כשיעור על השבע. ועוד י"ל דהא דבירך ברכת הפסח אינו רוצה לאכול הפסח עכשיו אלא אח"כ אחר הזבח ועתה רוצה לאכול הזבח אלא שנזרקה הברכה מפיו ברכת הפסח או שטעה ובירך על הזבח ברכת הפסח פטר את של זבח וכמו מי שבירך על פירות האילן בורא פרי האדמה דיצא כיון שהוא בכלל האדמה. ועוד י"ל לעולם כמו שאמרנו בתחלה דבירך ברכת הפסח ורוצה ג"כ לאכול הפסח והא דק"ל דאינו נאכל אלא על השבע אינו אלא מצוה מן המובחר אבל אינו מעכב וכ"מ מלשון הרמב"ם פ"ח דקרבן פסח דין ג' שכתב וז"ל מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בי"ד אוכל מהם תחלה ואח"כ אוכל בשר פסח כדי לשבוע ממנו עכ"ל, משמע שאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא, וכ"מ מלשון המשנה דקאמר בירך ברכת הפסח וכו' לשון דיעבד אבל לכתחלה לא אריך למיעבד הכי אלא דאפ"ה פטר את של זבח:

שם רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן, בעו מיניה פשיטא על פדיון הבן אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן אבי הבן מברך. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כהן מברך או אבי הבן מברך. כהן מברך דקמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה. לה הוה בידיה. אתא שאיל ביה מדרשא. אמרו ליה אבי הבן מברך שתים. והלכתא אבי הבן מברך שתים ע"כ.

ויש להבין דלמה אצטריכו למימר פשיטא על פדיון הבן וכו' אבי הבן מברך ואח"כ אמרו שהחיינו מי מברך. והלא היו יכולין לשאול בקיצור שהחיינו מי מברך כהן מברך דקמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקעביד מצוה. ועוד מאין פשיטא להו דצריך שהחיינו וקבעו מי מברך דשמא א"צ שהחיינו כמו מצות מילה ותפילין כמ"ש התו' במס' סוכה (מ"ו ע"א ד"ה העושה) ועוד למה לא נסתפקו כי תרווייהו בעו לברוכי אבי הבן דקעביד מצוה וכהן דקמטי הנאה לידיה:

ונראה לפרש דהא דהקדימו לומר פשיטא על פדיון הבן וכו' ואח"כ אמרו שהחיינו מי מברך לפי שאם לא היה אבי הבן מברך על פדיון הבן הייתי אומר דודאי כהן מברך כיון שהוא עסוק במצוה שעל ידו נפדה הבן וגם מטי הנאה לידיה ולא הוו נחתי לספיקה לשאול. אבל מאחר דפשיטא דאבי הבן מברך על פדיון הבן היה לו מקום לספק לחול. דנעשו שניהם האב והכהן שקולים. דהאב עושה מצוה וגם מברך על פדיון הבן. והכהן עוסק במצוה וגם מטי הנאה לידיה. וע"כ נחתי לספיקא דהאב עדיף לברך שהחיינו מפני שמברך על פדיון הבן וכדי לסדר שתי הברכות ביחד וכמו שסידרו חכמים לברך על הכוס כמה ברכות ביחד. או כהן עדיף לברך דמטי הנאה לידיה ולפיכך אקדימו לומר פשיטא כדי שיהיה מקום לספק לחול:

והא דפשיטא להו דצריך לברך שהחיינו וקבעו מי מברך כבר כתבו התו' שם בסוכה טעם לזה דבכל מצוה שיש בה שמחה תיקנו לומר שהחיינו יעו"ש. ועוד עיין הטעם בתו' בכורות מ"ט ע"א ד"ה לאחר שכתבו דהא דמברכין שהחיינו על מצות פדיון הבן משום דלא שכיחא יעו"ש:

והא דלא נסתפקו דתרווייהו בעו לברוכי אבי הבן וכהן אבי הבן משום דקעביד מצוה וכהן משום דקמטי הנאה לידיה, נלע"ד לפרש משום דכיון דתרווייהו עסוקים במצוה אחת פשיטא דא"צ לברך שניהם אלא אחד מברך והשני יוצא בברכת חברו:

שם. אתא שאיל ביה מדרשא. והא דהוצרך הוא לילך לבית המדרש ולא שלח אותם הם לשאול. י"ל מפני שחשש שמא יצטרך לדין זה משא ומתן עם החכמים ואם ישלח אחרים שמא יתעכבו מחמת שאינם יודעים במשא ומתן של החכמים ויתעכב ג"כ הפדיון עד למחר או למחרתו וחביבה מצוה בשעתה ולפיכך הלך הוא בעצמו כדי לידע מה להשיב אם יצטרך למשא ומתן ותיכף יצא הדין לאמתו ויחזור לעשות הפדיון.

ובזה אתייא שפיר נמי דלמה הוצרך הש"ס לומר רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן ולא אמר בקיצור בעו מיניה מרבי שמלאי וכו' והוא כדי להשמיענו דבשעת עשיית המצוה בעו מיניה ולפיכך הלך הוא בעצמו לשאול בבית המדרש כדי שלא תתעכב המצוה:

שם. אמרו ליה אבי הבן מברך שתים. והלכתא אבי הבן מברך שתים. י"ל דלמה הוצרכו לומר אבי הבן מברך שתים ולא אמרו בקיצור אבי הבן מברך. ועוד כיון דאמרו ביה מדרשא אבי הבן מברך שתים למה חזר הש"ס לומר והילכתא אבי הבן מברך שתים דמאן פליג בזה ואתא לאפוקי מיניה.

וי"ל ע"פ מ"ש לעיל דכל אחד יש לו איזו עדיפות אבי הבן דמברך על פדיון הבן והכהן דקמטי הנאה לידיה. ולזה אמר אבי הבן מברך שתים לרמוז דעיקר עדיפות של אב כדי לברך שתים דכך תקנת חכמים לסדר הברכות אהדדי כמו בכוס של קידוש והבדלה. וזהו ג"כ הטעם שחזר לומר הש"ס והילכתא אבי הבן מברך שתים מפני שלא תסבור לומר דמ"ש בבית מדרשא דאבי הבן מברך שתים פירושו דיכול לברך שתים אבל אין ה"נ דאי בעי כהן לברוכי מצי לברך. לזה אמר והילכתא אבי הבן מברך שתים ר"ל כך קם דינא דדוקא אבי הבן מברך שתים אבל כהן אינו יכול לברך אלא יוצא בשמיעה שמברך אבי הבן:

ומה שהתחיל הש"ס בבדיקת חמץ וסיים בפדיון הבן נראה לרמוז ע"ד שכתבו המפ' ז"ל דהחמץ הוא רמז ליצה"ר ולכך צריך לבדוק בחורין ובסדקים ר"ל צריך האדם לפשפש בכל מעשיו אשר הוא עושה בבית ובחוץ בסתר ובגלוי ובפרט בעונות שדש האדם בעקביו שצריך לפשפש בהם יותר ויותר. והתורה הבטיחה את ישראל שבסוף הימים יעשו תשו' ועי"ז תהיה הגאולה כמ"ש ושבת עד ה' אלהיך וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו, וזהו שהתחיל הש"ס בבדיקת חמץ וסיים בדין פדיון הבן לרמוז כי עיקר התשו' אינו די במה שאומרים בפה חטאתי עויתי וכו' אלא צריך לחפש במעשיו כמו בדיקת חמץ שכמה נזהרין ממנו בני האדם ועי"ז יהיה פדיון הבן של ישראל שנקראו בן בכור שנאמר בני בכורי ישראל:

וזהו ג"כ שהתחיל הש"ס בתיבת אור וסיים בתיבת שתים לרמוז אל מ"ש במד"ר (פ' בא פ' ח"י) כשם שעשה הקב"ה בעוה"ז ביד מיכאל וגבריאל כן לעת"ל יעשה על ידיהם שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו זה מיכאל וגבריאל עכ"ל. וזהו שהתחיל בתיבת אור וסיים בדין פדיון הבן ובתיבת שתים, לרמוז כי אור אשר יהיה לעתיד לפדיון הבן שהם ישראל ע"י שתים שהם מיכאל וגבריאל. ונראה שמיכאל וגבריאל הם רמז לחסד וגבורה ור"ל שיהיה חסד לישראל וגבורה לאו"ה:

ועוד י"ל כי תיבת שתים רומז אל שני משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ור"ל כי אור אשר יהיה לעתיד לפדיון בן בכור שהם ישראל ע"י שתים שני משיחים:

הדרן עלך ערבי פסחים, וסליקא לה מסכת פסחים נראה דיש רמז בזה אל מ"ש בזוה"ק (פ' בא דף מ' ע"ב) וז"ל פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי בהא שבחא לעלמין הכי אוקימנא כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור חדי בחדוא זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי, דהוא חדו מכלא דהאי איהו בר נש דחדי במריה, וקב"ה חדי בההוא ספור, ביה שעתא כניש קב"ה לכל פמלייא דיליה ואמר לון זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעו בני וחדאן בפורקני כדין כולהו מתכנשין ואתין ומתחברין בהדייהו דישראל ושמעו ספורא דשבחא דקא חדאן בחדוא דפורקנא דמאריהון כדין אתיין ואודו ליה לקב"ה על כל אינון ניסין וגבורן ואודן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוא דפורקנא דמאריהון, כדין איתוסף ליה חילה וגבורתא לעילא. וישראל בההוא סיפורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיה ואודן ליה וכולהו דחלין מקמיה ואסתלק יקריה על כולהו ובג"כ אית לשבחא ולאשתעי בספור דא כמה דאתמר עכ"ל. נמצא דע"י ספור יצ"מ מסתלק יקרא דקב"ה על כל פמלייא דיליה. וז"ש הדרן עלך ערבי פסחים ר"ל תמיד אנחנו חוזרין עליך ערבי פסחים לספר ביצ"מ, ואם תאמר מה יש צורך לזה והלא קמי שמיא גלייא כל הנסים ונפלאות שעשה לישראל ולמה אנחנו חוזרים לספרם, לזה אמר וסליקא לה מסכת פסחים ר"ל כדי שיסתלק יקרא דקב"ה על כלא לי' סיפור זה של מסכת פסחים:

תוכן העניינים

חיים עד העולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה