חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת עירובין
מתני' רבי שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות:
גמ' היכי קאי התם קאי דקאמר תנא קמא קושרה ואמר ליה ר' שמעון עונבה. עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן והא דלא אמר זה לעיל במשנה דקושרין נימא וכו' כתבו התו' משום דבעי לאסוקי מילי דמקדש אבל לא במדינה עכ"ל. ור"ל המסדר המשניות הניח טעם ר"ש דאוסר בקשירת
נימא דכינור במקדש אחר שמסיים כל החלוקים שיש בין מקדש למדינה. אמנם עדיין יש להבין דאין דרך התנא לומר דבר הנוגע למשנה זו אחר כמה דברים. וי"ל דדוקא אם היה מזכיר הפלוגתא דר"ש בהדיא במשנה היה צריך להזכירה באותה משנה עצמה אבל הכא שאינו מזכיר אלא טעם הפלוגתא הנזכר בברייתא להכי הניחה עד שגמר כל מילי דמקדש אבל לא במדינה. מיהו עדיין יש להקשות דאין דרך התנא המסדר המשניות לכתוב במשנה טעם הפלוגתא שלא נזכר במשנה כ"א בברייתא. וי"ל כיון דאינו מזכיר כ"א דרך אגב על מה שנזכר במשנה לא איכפת וכמ"ש התו' דהכי קאמר ליה ר"ש לת"ק אעפ"י שמיקל אני במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת הכנור דהתם לאו קולא הוא אלא משלך נתנו לך וגם כאן לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה דהוי דבר המותר ג
שם עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן. וי"ל דלמה כפל הדברים שני פעמים רבנן והיה די באחת. ונלע"ד לפרש בס"ד כי רבנן גי' ש"ב ושני פעמים ש"ב גי' תר"ד ועם שמונה אותיות דשני פעמים רבנן והכולל גי' תרי"ג ולרמוז כי מצות דרבנן היא אחת מתרי"ג מצות שצוותה התורה לשמוע דברי חכמים והיא מצות ועשית על פי הדבר וכו' ולא תסור, וזהו נמי הטעם שמברכין על מצות דרבנן אשר קדשנו במצותיו וכו' כגון על נטילת ידים וחנוכה ומגלה וכדומה והיכן צונו בלאו דלא תסור. וכ"כ הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דכל מצות דרבנן כולם הם ענפי מ"ע דועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וכו' והזהרתם ענפי מצות ל"ת דלא תסור וכל אלו הענפים שהם מצות דרבנן ותקנות וחומרות כולם הם בהתקבצות כללות החו"ג שביסוד דז"א וכולם נקראים גזרות שהם פרצופ' יעקור הנקראים יסוד יעו"ש. וע"כ הבא לקיים מצוה דרבנן חוץ ממה שמכוון שמקיים מ"ע דרבנן יכוון ג"כ לקיים מצות ועשית ע"פ הדבר וכו' ושלא לעבור על לאו דלא תסור מכל אשר יורוך, ונרמז בסוף מסכתא זו לפי שכולה מענין מצות דרבנן ערובי חצירות ושתופי מבואות וכדומה ולרמוז כי המקיימם הוא מקיים ג"כ מצוה דאורייתא דלא תסור מכל אשר יורוך:
ועוד י"ל הא דאמר שני פעמים רבנן בסוף המסכתא כדי לרמוז על שני מצות דרבנן שנשנו במסכתא זו שהם ערובי תחומין ושיתופי מבואות דעירובי חצירות הם בכלל שיתופי מבואות וכמ"ש לעיל דף עז ע"ב שהביא פלוגתא דר"מ וחכמים ופליגי אמוראי בדבריהם ואיכא למ"ד בפת דכ"ע לא פליגי דבחדא סגי וכן סתם בש"ע סי' שפ"ז דאם נשתתפו בפת א"צ לערב בחצירות וכ"פ מור"ם שם בהגה יעו"ש. ור"ל שתהא זהיר וזריז בשני מצות אלו דרבנן ששנית במסכתא זו לזכות אתה ולזכות אחרים שלא יתרשלו מלערב כי דברי חכמים צריכים חיזוק:
ועוד י"ל הא דאמר שני פעמים רבנן בסוף מסכתא זו לרמוז אם תזדרז לקיים מצות עירובין ששנית במסכתא זו שהם דרבנן בשמים וסייעוך לקיים עוד מצות דרבנן וע"ד שאמרו שכר מצוה מצוה:
ונראה שזהו הטעם שקרה המסדר למסכתא זו עירובין שיש בה אותיות ע"ב רי"ו שהם גי' רפ"ח והתחיל באות מ' מבוי וסיים באות ן' רבנן שהן אותיות מ"ן לרמוז שהמקיים מצות דרבנן כמו עירובין וכדומה הוא מעלה בחי' מ"ן מן בחי' הרפ"ח ניצוצי קדושה כמו המקיים מצות דאורייתא אלא רק שזו יש לה, בחי' בפ"ע וזו יש לה בחי' בפ"ע:
ועוד י"ל הא דסיים בתיבת רבנן לפי שהיא ג"י ש"ב כנ"ז ולרמוז כי מי שלא קים מצות עירובין צריך להיות יושב ביום שבת בביתו ולא יצא אנא ואנא לטייל בשוק כי שמא ישכח ויוציא חפץ חוץ לתחום:
הדרן עלך המוצא תפילין. וסליקא לה מסכת עירובין, תפילין הוא לשון פלילה פלא וידוע דבחטא אדה"ר נתערב טוב ברע ואימתי שיגמר בירורם שיסתלק הטוב מן הרע ועולה אל מדרגתו אז יבא הגואל, ואנחנו לא נדע מה נעשה כי היה כמה שנים ולא יכולנו לגמור ברורם כדי שיבא הגואל וא"כ צריך שיהיה סייעתא מן שמייא להגמר ברורם כדי שיבא הגואל, וז"ש הדרן עלך המוצא תפילין ר"ל אנחנו חוזרין עליך בורא עולם המוצא תפילין ר"ל הממציא פלילות ועושה נפלאות שתסייע בעליית הבירורין ואז וסליקא לה מסכת עירובין ר"ל שלא ישאר עוד הטוב מעורב עם הרע אלא עולה אל שורשו ואל מדרגתו כדי שתהיה גאולה שלימה לעד ולעולמי עולמים בב"א: