אור ברסלב
חיים עד העולם סיום למסכת נזיר

חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר

סיום למסכת נזיר

סיום למסכת נדרים

אמר ליה רב לחייא בריה חטוף ובריך, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך (ר"ל כוס של בהמ"ז) למימרא דמברך עדיף, והתניא ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך וא"ל רבי נהוראי השמים כך היא תדע שהרי גוליירים (חלשין מתגרין במלחמה תחלה) מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין (אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך ומנצח כלומר שהעונה אמן משובח מן המברך) תנאי היא. דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין (ליתן שכר) למברך תחלה ע"כ:

והנה י"ל מהו שאמר חטוף ובריך דאי איכא חכם גדול ממנו שצריך לכבדו או כהן שצריך לקדשו כמ"ש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' כיצד יחטוף ויברך והלא הויה ח"ו מצוה הבאה בעבירה. ואם עשו לו כבוד ונתנו לו כוס לברך בלא"ה צריך לברך כמ"ש ז"ל במס' ברכות (דף נ"ה ע"א) ג' דברים מקצרים ימיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא. כוס של ברכה לברך ואינו מברך וכו' וא"כ לאיזה ענין מצוה אותו לאמר חטוף ובריך ועוד מהו אומרו תיבת חטוף ולא אמר קח וברך:

ועוד י"ל מ"ש ר יוסי גדול העונה יותר מן המברך וכו' ואח"כ אומר תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך תחלה דבאיזה סברא פליגי ולמה ממהרין למברך תחלה:

והנה לקושיא ראשונה י"ל הא דאמר חטוף ובריך ודאי דהיכא דאיכא גדול ממנו בחכמה או כהן שצריך להקדימו במקום זה לא אמרינן חטוף ובריך. וכן היכא דשוין ויהבו ליה כסא ודאי שצריך לקבלו כנז' אלא מ"ש חטוף ובריך ר"ל במקום שהמסובים הם שוים ורואה מהתנועות של בעה"ב שרוצה ליתן הכוס לאחר בזה יעשה איזה המצאות כדי שיתנו הכוס לידו אבל לא יחטוף ממש דזה אינו משורת דרך ארץ וכ"מ בהדיא מפירש"י בברכות (דף נ"ג ע"ב) שכתב וז"ל חטוף ובריך. כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנהו לך ותברך עכ"ל ור"ל שיעשה איזו השתדלות והמצאות שיתנו לו אבל לא יחטוף ממש:

ומ"ש חטוף ובריך ולא אמר קח ובריך לפי שע"י המצות והברכות שעושין ישראל הם מבררין נצוצי קדושה מבאי' הקלי' וכמ"ש בשה"מ פ' בהר ולזה אמר בלשון חטיפה לרמוז שע"י הברכה והמצוה הזאת שעושה הוא חוטף נצוצי קדושה מבחי' הקלי' ולכך מזרזו להשתדל לברך:

שק

ומ"ש ר' יוסי גדול העונה אמן יותר מן המברך וכו' משום דאיתא במד"ר באלה הדברים ע"פ והיא אם שמוע תשמעו וכו' א"ר יהודה בר סימון אמן יש בה ג' דברים שבועה קבלה אמונה. שבועה דכתיב והשביע הכהן את האשה וכו' וכתיב ואמרה האשה אמן אמן. קבלה מנין דכתיב ואמר כל העם אמן. אמונה מנין דכתיב ויען בניהו את המלך ויאמר אמן כן יעשה ה' עכ"ל והביאו הפרישה בא"ח סי' קכ"ד וכתב כיון שבאמן נכלל כל הדברים הללו א"כ בעניתו אמן מקבל הברכה עליו באמונה ובשבועה משא"כ במברך עכ"ל. ובזוהר ר"פ עקב איתא כל ברכה דאתיבו עלה אמן דא הוא בקיומא כדקא יאות וכו' וכ"ש אם היא ברכתא דסגיאין מברכין לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן. אמן הוא רזא דקשרין דכל יחודא וקדושא ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכתא בעיטרין עילאין כדקא יאות וכו' יעו"ש. ואמרו ז"ל במס' שבת (קי"ט ע"ב) כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן ע"כ. וכתב בס"ח ח סימן תתפ"ג כל העונה אמן בעוה"ז יזכה לומר אמן לעוה"ב שנאמר ברוך ה לעולם אמן ואמן אמן בעוה"ז ואמן לעוה"ב יעו"ש נמצא שכ"כ גדלה מעלת העונה אמן ולזה א"ר יוסי גדול העונה אמן יותר מן המברך:

ומ"ש בברייתא שנייה שממהרין למברך תחלה. י"ל ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשה"מ פי עקב וז"ל וע"י מה שאנחנו מכוונים באכילתנו אנו ממשיכים לבחי' המלכות שפע ומזון וממה שאנו ממשיכין לה היא מחלקת אח"כ ונותנת מזון ואכילה אלינו ולכן צריך לברך בהמ"ז בעין טובה ובשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמחה ובעין טובה עכ"ל נמצא דע"י הברכה בשמחה מקבל האדם שפע רב ולזה אמר שממהרין למברך תחלה לפי שע"י הברכה תהיה קבלת השפע.

נמצא דלכל אחד יש איזה מעלה למברך ולעונה אמן ולכן מר סבר מברך עדיף ומר סבר עונה אמן עדיף. ונלע"ד י"ל דתרוויוהו איתנהו דהיינו בברכה שחייב בה כגון תפלת לחש ובהמ"ז וכדומה מברך עדיף דמצוה בו יותר משלוחו אבל בברכה שאינו חייב בה כגון חזרת התפלה שאין החיוב מוטל רק עליו או כגון מברך רק להוציא אחרים כגון ברכת קידוש וכדומה דאעפ"י שיצא מוציא עונה אמן עדיף. ואעפ"י שאמר הש"ס תנאי היא י"ל היינו לכאורה אבל לכשנתיישב בדבריהם נוכל לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ושניהם דברי אלהים חיים:

שם א"ר אלעזר א"ר חנינא וכו' כבר מפורש זה בסיום למסכת ברכות קחנו משם:

ומה שהתחיל מסכת זו באות כף כפופה וסיים באות כף פשוטה לרמוז דמי שהוא כופף עצמו בעוה"ז דהיינו שיש בו מדת הענוה לסוף דהיינו לעתיד יהיה פשוט וזקוף וגם קושרים לו כתר (דכף הוא כתר) וכמ"ש ז"ל לעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וזהו ג"כ שסיים הש"ס ורב שלום בניך לרמוז שהעניו יזכה ג"כ לשלום כמ"ש וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום:

הדרן עלך הכותים אין להם נזירות וסליקא לה מסכת נזיר. ידוע דהכותים הם רמז לבחי' הקלי' ולעתיד יתבטלו ע"י שיתבררו מהם כל ניצוצי הקדושה בסוד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והרשעה כולה בעשן תכלה. והנזיר רמז שאי' הקדושה כמ"ש כל ימי נזרו קדוש הוא לה' וז"ש הדרן עלך הכותים אין להם נזירות ר"ל החזירם אליך כל ניצוצי הקדושה והכותים שהם בחי' הקלי' לא ישאר להם שום נזירות דהיינו ניצוצי הקדושה. ואז וסליקא לה מסכת נזיר ר"ל יהיה עילוי לבחי' הקדושה כמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

תוכן העניינים

חיים עד העולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה