אור ברסלב
חיים עד העולם סיום למסכת נדה

חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר

סיום למסכת נדה

סיום למסכת תמיד

תנא דבי אליהו. כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב. שנאמר הליכות עילם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ע"כ. ופירש"י הלכות. משנה וברייתא והלכה למשה מסיני עכ"ל. ור"ל הלכות דינים מפני שכל אלו משנה וברייתא והלכה למשה מסיני כולם הם דינים בלא שקלא וטרייא כמו הגמ' וגם הם נצרכים אל האדם כדי לידע הדרך אשר ילך בה איזו איסור ואיזו היתר ועי"ז יזכה לעוה"ב ולכן נקראו הליכות עולם שעל ידם הולך וזוכה האדם לעולם הקיים שהוא עוה"ב

אמנם י"ל הדקדוקים שיש במאמר הזה. חדא מהו אומרו כל השונה דתיבת כל הוא לרבות ומה בא לרבות בכאן. ועוד מהו הלשון שאמר כל השונה ולא אמר כל הלומד. ועוד למה אמר בכל יום ולא אמר כל השונה הלכות תמיד. וגם לא אמר בכל יום ויום כדקתני בפ"ו דאבות א"ר יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, וכו' ועוד מהו שאמר מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא אמר בקיצור כל השונה הלכות בכל יום הוא בן העוה"ב דמאין באה לו ההבטחה ע"י ששונה הלכות. ועוד מה הוא שאמר בן עוה"ב ולא אמר מזומן לעוה"ב או לעת"ל:

והנה לקושיא ראשונה י"ל ע"פ מ"ש רז"ל במס' סוכה (דף מ"ט ע"ב) ע"פ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד. שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד ע"כ. וכן איתא במס' פסחים (דף ן' ע"ב) רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך הא כיצד כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה. וכדרב יהודא אמר רב. דא"ר יאודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ע"כ. ופירש"י עושין לשמה מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קעביד כדרב יהודה עכ"ל. ואגב יש לבאר מהו הטעם עושין לשמה מעל השמים ושלא לשמה עד לשמים. ע"כ מ"ש הרב ז"ל בע"ח (שער מ"ט פ"ה) וז"ל לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבוש הנשמה וע"י כונת האדם בתירה ובמצות נגמר לביש הנשמה. וע"י התורה (ר"ל לימוד התורה) מזדכך נוגה דיצירה לבוש הרוח. וע"י מצות מעשיות (ר"ל עשיית המצות) מזדכך נוגה דעשיה ונעשה לבוש הנפש עכ"ל נמצא דע"י הכוונה בתורה נגמר לבוש הנשמה שהיא בעולם הבריאה. וע"י הלימוד של התורה נגמר לבוש הרוח שהוא בעולם היצירה וידוע שהת"ת יתכנה בשם שמים כמ"ש ואתה תשמע השמים והוא בטי' עולם היצירה. ולפיכך בעושין שלא לשמה שלא יש כוונה כ"א רק לימוד אינו עולה כ"א עד לשמים שהוא עולם היצירה. אבל אם הוא לומד לשמה שיש לו כוונה עולה מטל השמים ר"ל שעושה תיקון בעולם הבריאה שהיא למעלה מעולם היצירה כידוע. וז"ש כל השונה הלכות וכו' לרבות אפי' שלא לשמה דעכ"פ יש לו שכר כנ"ז:

ומ"ש כל השונה הלכות וכו' ולא אמר כל הלומד הלכות וכו' לרמוז כי לא די בלימוד גירסא בעלמא אלא צריך לשנות ולחזור ולשנות עד שיהיה מורגל בהם לידע האיסור וההיתר. ועוד י"ל דהא דאמר כל השונה הלכות וכו' לרמוז כי גם צריך לשנות לאחרים כדי שתהיה תורה של חסד. וכמ"ש לעיל תורה ללמדה זוהי תורה של חסד ועוד דכשמלמד לאחרים יהיה מזכה את הרבים וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ולכן מובטח לי שהוא בן עוה"ב וכמ"ש ז"ל שלא יהיה ש הוא בגיהנם ותלמידיו בג"ע:

ומ"ש כל השונה הלכות בכל יום ולא אמר בכל יום ויום, או כל השונה הלכות תמיד, י"ל דאלו אמר בכל יום ויום הייתי אומר דאינו מובטח אלא דוקא אם שונה בכל יום ויום ואינו פוסק אפי' יום אחד ואם פסק אפי' יום אחד אינו מובטח וכן אם היה אומר כל השונה הלכות תמיד הייתי אומר דאינו מובטח אלא דוקא אם שונה הלכות בתמידות בלתי הפסק, ולפיכך לא אמר בכל יום ויום או תמיד, לרמוז דאם היה לו עסק איזה יום ולא שנה או שעסק בגמ' או בלימוד אחר ולא שנה ג"כ מובטח לו שהוא בן עוה"ב אלא רק שצריך לקבוע איזה זמן בכל יום לשנות הלכות:

והטעם שאמר כל השונה הלכות בכל יום ולא אמר כל הלומד תורה בכל יום יהיה מה שיהיה, י"ל ע"פ מ"ש רז"ל במס' ברכות (דף ח' ע"א) מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציין מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים שם בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. והיינו דא"ר חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ע"כ. נמצא שלימוד ההלכה חביב לפי המקום ולזה אמר כל השונה הלכות בכל יום וכו':

ומ"ש מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא אמר מזומן לעוה"ב לפי שהפרש יש דמזומן לעוה"ב הוא בלא טורח כמו לאדם שמזמינין אותו לסעודה שהכל מוכן ורק שיבא וישב. אבל בן העו"הב ר"ל יש לו חלק לעו"הב ואפשר שצריך לטרוח עד שימצא חלקו. וכמ"ש ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וזה לא אפשר שיזכו כולם כך לעוה"ב בלתי טורח כי יש צדיקים ויש בינונים ויש שיש להם איזה עונות דצריך למרק ע"י גיהנם או גלגול או דבר אחר אלא ר"ל סוף כל סוף יש להם חלק לעוה"ב וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מה' תשו' דין ה' יעו"ש. וא"כ הכא נמי גבי שונה הלכות ודאי כי לא די בזה ששונה הלכות ויהיה מזומן לעוה"ב כ"א צריך ג"כ לעסוק במצות ונזהר מעבירות ולעשות מילי דחסידותא ואז יהיה מזומן לעוה"ב. אבל אם שונה הלכות ואינו עוסק במצות ובפרט אם יש לו ח"ו איזה עבירות שצריך למרק באיזו יסורין בגיהנם או בגלגול וע"כ אמר מובטח לו שהוא בן עוה"ב ר"ל מובטח שיש לו חלק לעוה"ב:

ומ"ש בן עוה"ב ולא אמר לעת"ל לרמוז כי העוה"ב ר"ל עולם שכבר בא ומזומן לצדיקים כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליריאך וכו' וכמ"ש הרמב"ם סוף פ"א מה' תשובה יעו"ש:

וזהו הטעם שמימרא זו אמרה אליהו הנביא ז"ל לפי שהוא עתיד לבא מקודם לבשר הגאלה כמ"ש הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' וכו' וטעם לאליהו הנביא ולא נביא אחר לפי ששמו מורה על בחי' המלכות שאליה"ו גי' שם ב"ן שהוא בבחי' המלכות כידוע ולעתיד יהיה עילוי לבחי' המלכות שתהיה תמיד במדרגה הראשונה כמ"ש בס' הליקוטים בזכריה ע"פ ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' יעו"ש:

וזהו ג"כ רמוז במה שהתחיל מסכתא זו באות ש' שרומז אל השבת וסיים באות ת' שרומז אל התשו' לרמוז כי הגאלה תהיה ע"י שמירת שבת וע"י התשו' ע"י השבת כמ"ש רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, וע"י התשו' כמ"ש והשבתה אל לבבך וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו'

וזהו ג"כ שסיים המסדר הדרן עלך תינוקת וסליקא לה מסכת נדה, כי תינוקת, רומז לימי הילדות והנערות, ונדה רומז אל הגלות כמ"ש היתה ירושלים לנדה ביניהם וז"ש הדרן עלך תינוקת ר"ל השיבינו אליך כימי הנערות כמ"ש הלא מעתה קראתי לי אבי אלוף נעורי אתה. ואז וסליקא לה מסכת נדה ר"ל שלא יש עוד גלות בעולם שנאמר כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים ור"ל כי יהיה חיים עד העולם ולעולם חיים.

תוכן העניינים

חיים עד העולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה