חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת תמיד
תנא דבי אליהו גהינם למעלה מן הרקיע, ויש אומרים לאחרי הרי חושך. ויש להבין דנחלקין במציאות אם גיהנם הוא למעלה מן הרקיע או אם הוא אחרי הרי חושך. ועוד הרי איתא בהדיא בבא בתרא בפ' המוכר את הספינה דף ע"ד ע"א דא"ל ההוא טייעא לרבה בר בר חנה תא אחוי לך בלועי דקרח. חזאי תרי בזעי והוו קא מפקי קוטרא, שקל גבבא דעמרא, ואמשינה במיא, ודעיצתא בראשה דרומחא, ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי, אמר לי אצית מאי שמעת ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין. אמר לי כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין עכ"ל הגמרא, הרי בהדיא דגיהנם הוא בארץ ואיך מייתי הגמרא הכא פלוגתא בזה דיש אומרים למעלה מן הרקיע. והנה נראה שהרא"ש ז"ל נרגש בזה ופירש גיהנם למעלה מן הרקיע מנהר דינור שבא מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך על ראש רשעים כדכתיב על ראש רשעים יחול, ולפ"ז נוכל לפרש שיש תרי מיני גיהנם אחד בארץ ואחד למעלה מן הרקיע שבא מן נהר דינור וליכא פלוגתא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. אבל עדיין יש להקשות שהרי אמרו בחגיגה י"ג ע"ב על נהר דינור מהיכן נפיק מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה סערת ה' וכו' על ראש רשעים יחול, משמע מזה דנהר דינור אינו גיהנם בפני עצמו אלא שופך על ראשי רשעים בגיהנם ולעולם ליכא כ"א גיהנם אחר וא"כ חזרה קושיא לדוכתא וכי נחלקין במציאות והלא מצינו בגמרא דגיהנם בארץ כנז"ל. אבל הנלע"ד לפרש בס"ד ע"פ מ"ש האר"י ז"ל בע"ח שער הכללים פ"א וז"ל אעפ"י שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה עכ"ז עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י תפלה ומע"ט וכן ע"י נשמת הצדיקים כשהם נפטרים מהעוה"ז עוברים בעולם העשיה ומעלים מהם ניצוצי הקדושה שבקליפה ליצירה וכעד"ז בעלותם מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות ומחזירין האור הגדול למקומו וז"ס מ"ן עכ"ל. וידוע שהקליפות הם המזיקים והם מזיקים את נפש הרשע כשנפטר מן העולם ועולה למעלה וכמ"ש האר"י ז"ל שם בפ"ב שהקליפה בעצמה היא רצועה של מלקות ליסר הרשע יעו"ש. וזהו בחי' גיהנם שיש למעלה מן הרקיע חוץ מן גיהנם הארץ שהם הקליפות שהרשעים נידונים שם איש כפי חטאו שיש נידונים בגיהנם הארץ ויש נידונים למעלה ע"י הקליפות, והצדיקים כשנפטרים מהעוה"ז נשמתם הולכת דרך שם כדי לברר מהם ניצוצי הקדושה והרשעים נידונים בם. וזהו שאמרו רז"ל שהצדיקים נכנסים לגיהנם כדי להציל מנשמות הרשעים אשר שם שהם ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפה או מנשמת הרשעים אשר שם כל צדיק כפי יכלתו ובחינתו. ובזה צדקו שני המאמרים יחד כי אלו ואלו דברי א"ח, ועיין בזוה"ק פ' ויקרא בר"מ דט"ז ע"ב:
שם תנא דבי רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה':
וי"ל מהו אומרו כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו והלא אף אם עוסק בתורה ביום שכינה עמו כמ"ש רז"ל בפ"ג דאבות עשרה שיושבין ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל וכו' מנין אפי' אחד שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וא"כ מאי רבותיה דלילה מביום שבא לשבחו, ועוד מ"ש כל העוסק בתירה בלילה משמע באיזה זמן שיהיה מהלילה ובפסוק שהביא משמע הוא דוקא לראש אשמורות ועוד מהו אומר הפסוק שפכי כמים לבך דמשמע צריך שברון הלב ג"כ:
ונלע"ד בס"ד דכאן בא לרמוז על לימוד תורה שאחר חצות לילה וכמו שהפליגו בזה מאד בזוה"ק פעמים הרבה במעלת מי שעסוק בתורה אחר חצות לילה והובא בשער הכו' דרוש ד' מדרשי הלילה וגם עי"כ יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומושכין עליו חוט של חסד ביום כנ"ז בשער הכוו' שם. וז"ש כל העוסק בתורה בלילה ר"ל בחצי הלילה האחרונה כידוע דחצי לילה הראשון נקרא ליל וחצי לילה האחרונה נקרא לילה. שכינה כנגדו ר"ל בתמידות שישאר עליו מן הארת השכינה חוט של חסד ביום לא כן הלומד ביום שאינו נמשך עליו חוט של חסד רק בשעת הלימוד שכינה עמו. וזה שהביא ראיה מן הפסוק קומי רוני בלולה לראש אשמורות ר"ל שיקום אחר שינה ללמוד בחצי הלילה האחרונה שנקרא לילה לראש אשמורות ר"ל ראש לשני משמרות לפי שי"א ד' משמרות הוי הלילה או משמר וחצי קרי אשמרות כמ"ש בברכות דף ג' ע"ב יעו"ש או לפי שבחצי הלילה האחרונה שולט בחי' ב"ן דמ"ה וחצי היום הא' שולט מה דמ"ה כמ"ש בנה"ש די"ז ע"ג הנד"מ ד"ה כי שמע קול תרנגול וא"כ נקודת חצות לילה הוא ראש לב' בחי' ב"ן דמ"ה ומ"ה דמ"ה שהוא בחי' דכורא ולזה קרי ראש אשמורות. שפכי כמים לבך ר"ל לא די בלי עוד לבד אלא צריך להיות ג"כ שברון הלב והוא רמז לתיקון חצות שצ"ל אחר חצות וכמ"ש בשער הכוו' שם שקודם הלימוד צ"ל תיקון חצות יעו"ש ודו"ק:
שם א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום וכו' כבר כתבנו ע"ז בסיום למסכת ברכות קחנו משם:
שם בסוף המשנה, בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת. מזמור שיר לעת"ל ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים
וי"ל דמהיכן למדו רז"ל דמזמור זה הוא על לעת"ל ולא על שבת של העוה"ז, ונלע"ד בס"ד דיצא להם דרש זה מיתורא דקרא דאם הוא על שבת של העוה"ז הוול"ל מזמור לשבת כמש"ה מזמור לתודה ולמה לי למימר שיר ליום אלא שיר ליום הידוע של עוה"ב וכמש"ה הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום וכו':
ועוד יש לומר דממשמעות המזמור משמע שמדבר על העת"ל כמ"ש בפרוח רשעים כמו עשב וציציו כל פועלי און וכו' צדיק כתמר יפרח וכו' שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו, שכל זה הוא על העת"ל:
ועוד יש רמז בר"ת של הפסוק שהוא על העתיד והוא כי ר"ת של מזמור שיר ליום השבת אותיות למשה לרמוז כי עתיד משה לחיות ולומר שיר וכמ"ש רז"ל במסכת סנהדרין דצ"א ע"ב א"ר מאיר מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה ע"כ, הרי למדנו שעתיד משה לומר שיר לעת"ל כמו שרמוז בר"ת ה של הפסוק:
הדרן עלך בזמן שכהן גדול וסליקא לה מסכת תמיד. לרמוז כי אעפ"י שהגדיל ה' חסדו עמנו בזה"ז ויש הרבה ישראל דרים בא"י ובירושת"ו אפ"ה צריך להתפלל תמיד אל ה' שיבנה בית המקדש כדי לעשות רצינו להיות כהנים בעבודתם ולהקריב תמידים במועדם, וז"ש הדרן עלך בזמן שכהן גדול, ר"ל עיקר חזרתיו אליך לא"י בזמן שכהן גדול להיות כהנים בעבודתם ואז וסליקא לה מסכת תמיד ר"ל תעלה לה סדר תמיד. ולהיות מקריבים תמיד. בב"א.