חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת כריתות
ינאי מלכא ומלכתא הוו יתבין בסעודתא. מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי. אמרו נשייליה ליששכר איש כפר ברקאי דכהן גדול הוא וקים ליה קדירה. שיילוהו, א"ל אי גדיא יאי ייסק לתמידא. בהדי דאמר אחוי בידיה. אמר להון מלכא הואיל ואחוי בידיה קוצו לידיה דימינא. יהיב שוחדא קציוה לידיה שמאלא. שמע מלכא אמר ליקצו נמי לידיה דימינא. אמר רב יוסף בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה (כ"ה הגי' בפסחים נ"ז ע"ב) בהאי עלמא ע"כ,
וי"ל דלמה נחלקו המלך והמלכה בבשר גדי וכבש ולא בבשר אחר כגון באיל וצבי או במיני עופות ואם בשביל שהיתה סיבה זו מן השמים כדי לקוץ יד של יששכר לפי שהיה מבזה קדשי שמים היו נחלקים בבשר עופות שגם בעופות היו שני מינים תורים ובני יונה והיה הכהן מקריב ואוכל בשר חטאת העוף כידוע והיה פיו מכשילו לומר היפך המלך ומחזי בידיה והיו קוצצין ידו. ועוד דאם מחלוקתם על טעם הבשר ממש מה שייך מחלוקת בזה דיש הרבה מינים ומה שערב לזה אינו ערב לזה דחיך יטעם לאכול והטבעים אינם שוים. ועוד למה רב יוסף אמר להא מילתא בריך רחמנא ולא חכם אחר והלא כמה דורות היו מינאי המלך עד רב יוסף:
ונראה לפרש ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשער הליקוטים פ' ויצא (על פסוק וללבן שתי בנות) כי הגבורות הם יותר מעולות מהחסדים כענין הזהב שהוא מעולה מהכסף אמנם זהו אחר שהגבורות נמתקו ואז נאמר עליהם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם אבל קודם המיתוק החסד מעולה מהגבורה יעו"ש. וידוע שהנשמות הם באים משורש הבל וקין והבל הוא בחי' חסדים וקין הוא בחי' גבורות ומי שהוא מבחי' הבל חסדים בנקל יכול לתקן עצמו בלתי טורח הרבה אבל מי שהוא מבחי' קין שהוא גבורה צריך טורח הרבה עד שיתקן כמו הזהב בצאתו מן האדמה שהוא כמו עפר ואח"כ כמה פעמים צורפים אותו עד שיבדלו הסיגים ויהיה זהב טהור ומעולה מן הכסף כך מי שנשמתו מבחי' הגבורות אחר שיתקן יהיה יותר מעולה ממי שנשמתו מבחי' החסדים כי זה דומה כמו השלהבת העולה למעלה. וידוע כי הגדי בחי' גבירה והכבש בחי' חסד. וזהו שנרמז במחלוקת המלך והמלכה כי המלך סובר גדיא יאי ר"ל מי שנשמתו מבחי' הגבורות לפי שאח"כ אחר שיתקן מתעלה יותר. והמלכה סוברת אימרא יאי ר"ל מי שנשמתו מבחי' החסדים לפי שבנקל יכול לתקן אבל אם הוא מבחי' הגבורות אעפ"י שלאחר שיתקן מתעלה יותר אפ"ה יש פחד שמא לא יוכל לטרוח לתקן ותשאר נשמתו מעורבת בסיגים שלה ולזה שאלו לכ"ג שהוא מקריב תמיד ויודע לכוין למתק הגבורות ע"י קרבנותיו דאיזו היא טוב לאדם שיבא מבחי' החסדים או הגבורות:
וז"ש וקים ליה קדירה, משום דקדיר"ה גי' שלש מאות ותשעה עשר והם כמנין ג' ג'שמות אלהים דשם אלהים מלא ביודי"ן גי' ש' ואותיות שם אלהים מלא הם י"ג וע"ה י"ד וחמשה אותיות של אלהים פשוט הרי הם סך הכל ג"י שלש מאות ותשעה עשר כמנין קדיר"ה והם בחי' הדין כידוע דכל שם אלהים הוא דין ולרמוז ששאלו אותו בענין מיתוק הגבורות, ולזה השיב להם אי גדיא יאי ייסק לתמידא ר"ל דאם טוב לאדם לבא בבחי' הגבורות היו כל הנשמות יוצאות תמיד מצד הגבורות בחי' קין ולמה באות ג"כ מבחי' הבל חסדים. ולזה אחוי בידיה יד ימין לרמוז כי מי שבא מצד ימין שהוא בחי' חסדים יותר טוב, אלא לפי שהראה בידו לפני המלך דרך שחוק קצו ידיה וזו היתה לא מאתו י"ת כדי ליפרע ממנו שהיה מבזה קדשי שמים וז"ש רב יוסף בריך רחמנה דשקליה וכו' ר ל שנפרע ממנו בעוה"ז כדי שיזכה לחיי עוה"ב:
וזהו ג"כ הטעם שאמר רב יוסף להאי מילתא לפי שרב יוסף היה סגי נהור ותמיד היה מצטער בעוה"ז ולזה אמר להאי מילתא כדי לרמוז ג"כ על עצמו שצער הזה הוא לו כדי לזכות לחיי עוה"ב:
שם א"ר אשי ולא הוה תני ליה דתנן כבשים קודמין לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרין ת"ל ואם כבש מלמד ששניהם שקולין כאחת. רבינא אמר אפי' מקרא נמי לא קרא דכתיב אם כבש אם עז ע"כ. וי"ל דאם מקרא ומשנה לא ידע כיצד מינו אותו לכ"ג דהא כמה הלכות יש בדיני עבודה וכמה הלכות במעשה הקרבנות וי"ל דבאותה שעה נתבלבל ונעשה כאלו לא שנה משנה ולא קרא מקרא כדי שיפרעו ממנו על מה שהיה מבזה קדשי שמים דאם היה בא לו באותה שעה ידועה במקרא ומשנה היה אומר שניהם שקולים כאחת והיה ניצול מן העונש
והטעם ששניהם שקולים כאחת לפי מה שפירשנו לעיל והוא שיש בזה מה שאין בזה דכל אחד יש בו איזו טיבותא דהבא מבחי' החסדים א"צ לו טורח כ"כ כדי לתקן וגם אינו מעולל כ"כ לחטוא והבא מבחי' הגבורות אעפ"י שצריך טורח רב כדי לתקן וגם מעולל לחטא יש בו טיבותא שאם יטרח לתקן אח"כ יתעלה יותר במדרגה מהבא מבחי' החסדים ולפיכך שניהם שוים שכל אחד יש לו איזו טיבותא:
אמנם י"ל כיון שהם שוים למה כבשים קודמים לעזים בכל מקום. וי"ל לפי שהעולם התחיל להבנות ממדת החסד דכתיב עולם חסד יבנה ולכך הם קודמים בכל מקום לרמוז על מדת החסד שהיא קודמת וגם כי היא תמידית דכתיב חסד אל כל היום:
שם א"ר אלעזר א"ר חנינא וכו' מפורש בסיום מס' ברכות:
ומה שסידורו מסכתא זו לשית פרקין לרמוז כי מי שעובר על אחד מל"ו כריתות ששנה התנא הוא פוגם בבחי' היסוד שהוא ששי לספירות הבנין (ר"ל לספירת החסד שממנו התחיל בנין העולם שנאמר עולם חסד יבנה) וזהו ג"כ הטעם שסיים התנא באות ו' שהוא ג"כ רומז אל בחי' היסוד. והש"ס סיים באות ך' לרמוז כי מי שעבר על הנז' צריך להיות כפוף בתשו' תמיד כדי לתקן וזהו ג"כ הטעם שסיים במימרא דשלום לפי שהיסוד נקרא שלום (כמ"ש בש' הכוו' דרוש שים שלום) ולרמוז כי צריך לתקן השלום ואז יהיה גם לו שלום:
וזהו ג"כ שאמר הדרן עלך המביא אשם וסליקא לה מסכת כריתות. ר"ל חזור בך בתשובה המחוייב להביא אשם וסליקא לה מסכת כריתות ר"ל עונות הכריתות ויהיה הכל שלום כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: