אור ברסלב
חיים עד העולם סיום למסכת תמורה

חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר

סיום למסכת תמורה

סיום למסכת ערכין

דתניא ושמו בנחת. ושמו כולו. ושמו שלא יפזר ע"כ. ור"ל דהגמ' רוצה להביא ראייה דתרומת הדשן שהיה הכהן נוטל מלא מחתה בכל יום ונותנה אצל המזבח כדכתיב והרים את הדשן וכו' ושמו אצל המזבח שהוא אסור בהנאה, ופירש"י ושמו כולו, וכיון דטעון גניזה אסור בהנאה עכ"ל. אמנם בפסחים דף כ"ו ע"א איתא בהדיא בגמ' דאסור בהנאה וז"ל הגמ' שם ושמו אצל המזבח, שלא יפזרו ושמו שלא יהנה ע"כ. והא שלא הביא רש"י ראיה משם דאיתא בהדיא שלא יהנה י"ל דושמו כולו נמי חשיב כמו ראיה בהדיא וע"כ לא הוצרך להביא מגמ' דשם:

אמנם י"ל מיש בברייתא ושמו בנחת ושמו שלא יפזר דלכאורה נראה דהלשון כפול דכיון דמניחו בנחת לה יתפזר וא"כ למה חזר לומר שלא יפזר. וי"ל דהא דמניחו בנחת משום דאם אינו מניחו בנחת וממקום נמוך יפרח ממנו באויר ויחסר וע"כ צריך להניחו בנחת וממקום קרוב לארץ ולא ישפכנו מהמחתה ממקום גבוה כדי שלא יפרח ממנו באויר ויחסר. ומ"ש שלא יפזר ר"ל דגם כשמניחו בארץ צריך להזהר להניח צבור במקום אחד ולא בפיזור כדי שלא ילך ממנו אנה ואנה ויחסר:

ומיהו עוד יש להבין מ"ש רש"י שם בפסחים בכל יום היה נוטל מלא המחתה ונותנה אצל המזבח והיא נבלעת במקומה כדכתיב והרים את הדשן וכו' ואסורה בהנאה ומועלין בה כדכתיב ושמו אצל המזבח אלא טעון גניזה עכ"ל דאם היא נבלעת במקומה כיצד יהיו נהנין ממנה ויבואו לידי מעילה וי"ל דמה שיכולין להנות ממנה הוא בעודה בידו קודם שיתן אותה על הקרקע דאם בא אחד ולקח מן האפר שבמחתה שבידו מעל, ועוד י"ל דמה שנבלעת במקומה אין ר"ל שנבלעת בארץ ואינה נראת עוד כמו בלועי קרח דכתיב ותכס עליהם הארץ וכו' אלא נבלעת ר"ל שיהיה האפר שוה לארץ ואינו גבוה אבל עדיין הוא נראה ויכולין ליהנות ממנו וע"כ הנהנה ממנו כשהוא מונח שם הוא מועל. ועוד י"ל דמה שנבלע בקרקע אין ר"ל תיכף ומיד בשעת הנחה אלא לאחר איזה זמן ובאותו זמן עד שלא נבלע יכולין ליהנות. ונראה דזה מדוקדק מפרש"י שכתב אלמא טעון גניזה ואם הוא תיכף ומיד הוא נבלע למה טעון גניזה הא בלאו הכי כבר נגנז אבל ע"פ האמור ניחא דיש עיכוב איזה זמן עד שיבלע ולזה אמר טעון גניזה ר"ל וכיון שטעון גניזה אסור ליהנות ממנו בעודו על הארץ קודם שיגנז:

ועוד י"ל בדרך רמז מה שכפל התנא לשונו לומר ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר דבא לרמוז אל האדם שנברא מן העפר שתיקונו הוא להיות במעלת הצדיקים להיות דיבורו בנחת עם הבריות וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ אלה תולדות נח נח איש צדיק עבוד שהיה נח עם הבריות זכה להיות איש צדיק. וז"ש ושמו בנחת ר"ל כל שימת דיבורים שלו יהיו בנחת. ושמו כולו שלא יהנה ר"ל ישים כל זמנו דוקא לכבוד עבודת השם בכל אשר הוא עושה ולא להנאת עוה"ז. ולא יפזר מן הזמן לדברי הבל וריק. וזה נרמז ג"כ בר"ת ב'נחת כ'ולו י'פזר אותיות בכ"י לרמוז שאם לא עשה כן בתחלה בימי הבחרות צריך אח"כ בכי ולחזור בתשו' בכדי לתקן מה שפגם וס"ת ות"ר לרמוז כי ע"י התשובה יוותרו לו עונותיו ויוסיפו ימי חייו כמ"ש והשיבו וחיו. אבל לא די בתשובה כ"א צריך ג"כ לעסוק בתורה כדי לידע לתקן מה שעוות וגם כי התורה אצולי מצילה ואגוני מגינה:

וזהו ג"כ רמוז במה שהתחיל התנא באות ה' הכל ממירים שאות ה' רומזת אל התשו' כמ"ש רז"ל (מנחות כ"ט ע"ב) מפני מה כרעא דה"א תלויה כדי ליכנס בה בעלי תשובה, וסיים באות ת' אינו מותר לשנות שאות ת' רומזת אל התורה ת' תורה ור"ל הכל ממירים ע"ד שאמר הכתוב אין צדיק בארץ וכו' ואגב יש לבאר מהו אומר אין צדיק בארץ וכו' דאם הוא צדיק איך יחטא ואם הוא חוטא איך יקרא צדיק, אבל הענין הוא י"ל ע"פ מ"ש ז"ל ע"פ וסביביו נסערה מאד מלמד שמדקדק הקב"ה עם חסידיו כחוט השערה וא"כ כל אחד לפי ערכו קרוי חטא והצדיק אפי' דבר קל שבקלים לפי ערכו צדקתו וחסידותו קרוי חטא, וז"ש אין צדיק בארץ וכו' וזהו ג"כ שאמר התנא הכל ממירים ר"ל כל אחד לפי ערכו קרוי המראה וצריך תשובה הנרמזת באות ה' דהכל אבל לא די בתשו' כ"א צריך להתחיל לעשות תשו' ואח"כ לסיים לעסק בתורה. וזהו שהתחיל התנא באות ה' וסיים באות ת' לרמוז כנז':

הדרן עלך יש בקדשי מזבח. וסליקא לה מסכת תמורה:

נראה דיש לרמוז בזה מ"ש ז"ל בסוף מסכת עוקצין א"ר יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות שנאמר להנחיל אוהביו יש ואוצרותיהם אמלא ע"כ. וכתבו המפ' כי תיבת יש בגי' שלש מאות ועשר ואומר לכל צדיק וצדיק ר"ל בין צדיק האוסר בין צדיק המתיר או בין צדיק גמור בין צדיק שאינו גמור כמ"ש בתו' יו"ט יעו"ש. והצדיק נקרא קדוש כמ"ש כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וגם נקרא מזבח ע"ש שזובח את יצרו כמשז"ל ע"פ זובח תודה יכבדנני כל הזובח את יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקב"ה בשתי עולמות וכו' ותמורה רומזת אל התורה שהיא אותיות מ' ר"ל תורה שניתנה לארבעים יום, וז"ש הדרן עלך יש בקדשי מזבח ר"ל תמיד אנחנו מחזרין (מלשון הדרא דכינתא) כדי לנחול ש"י עולמות שעתידין לנחול הצדיקים שנקראו קדשי ומזבח בעת ההיא סליקא לה מסכת (ונקראת מסכת ע"ש שבלולה במקרא במשנה וכו') תמורה ר"ל יהיה עילו לתורה מ' ע"י שנראה גודל כבוד העוסקים בה שנוחלים ש"י עולמות:

תוכן העניינים

חיים עד העולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה