חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת חולין
והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקים. בחזרתן שאני. והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן. סולם רעוע הוה ומקום דקבוע היזקא שאני דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול וכו' ע"כ:
ומיהו י"ל מה שהקשה המקשן ער' אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא ידע דיוכל המתרץ לומר בחזרתן שאני ועוד כיון דיודע כל המימרא דר' אלעזר אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן כמו שחזר להקשות אח"כ למה לא הקשה בפעם ראשונה מכל המימרא דר' אלעזר כדי שלא יתרץ לו בחזרתן שאני. ועוד י"ל מ"ש שמואל הנביא ע"ה איך אלך ושמע שאול והרגני דלמה לו לירא מפני שאול אפי' במקום דקבוע היזקא וכי היפלא מה' דבר ולא יכול להצילו ח"ו וכיון ששלחו ודאי שמצילו אפי' במקום שקבוע הזיקא וכמו שמצינו במשה רע"ה שמסרו פרעה לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב והוא שאמר משה ויצילני מחרב פרעה וכמ"ש רש"י ז"ל ע"פ ויברח משה מפני פרעה וע"פ מי שם פה לאדם וכו' יעו"ש וכאלה רבות אברהם מאור כשדים חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש דניאל מגובא דאריוותא והיה זה כאחד מהם וא"כ למה לו לירא מפני שאול. ועוד כביכול למה אמר לו עגלת בקר תקח בידך וכו' ולא אמר לו אני מצילך וכמ"ש לירמיה הנביא ע"ה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להצילך וכו':
והנה לקושיא ראשונה י"ל הא דלא סיים המקשן להקשות מכל המימרא דר' אלעזר משום דסבר דהתרצן יודע המימרא דר' אלעזר ואינו בא אלא להזכיר שיש קושיא ע"ז מר' אלעזר וע"כ לא הוצרך לסיים כל המימרא אבל משתירץ לו בחזרתן שאני נתאמת לו שאינו יודע המקשן מימרא דר א וע"כ חזר להקשות לו מכל המימרא
ועוד י"ל הא דלא סיים המקשן להקשות מכל המימרא דר"א משום דסבר דשלוח מצוה אינן ניזוקין סתמא לא בהליכתן ולא בחזרתן וא"צ להקשות מכל המימרא אבל משתירץ לו בחזרתן שאני הוצרך לסיים ולהקשות מכל המימרא. ועוד אפשר לומר דהמקשה ראשון לא ידע כל המימרא דר"א ולכך הקשה מרישא. אבל המקשה האחרון הוא אחר שידע כל המימרא ולכך הקשה מכל המימרא והמסדר הגמ' סידר אותם בזה אחר זה כמו שהיתה שגורה בפי חכמי בה"מ אבל זה נראה דוחק::
והא דאמר שמואל הנביא ע"ה איך אלך ושמע שאול וכו' י"ל דודאי ופשוט הוא שיודע שכביכול מצילו אפי' במקום שקבוע הזיקא אלא כך אמר אילך בדרך טבע שתעשה לי נס כיון דשכיח הזיקא ושמע שאול וכו' ולזה א"ל השי"ת עגלת בקר תקח בידך וכו' ר"ל דא"צ לעשות לך נח כיון דאפשר להנצל ע"י הטבע:
ועוד י"ל הא דאמר שמואל איך אלך וכו' לפי שמצינו דשמואל הע"ה היה חסיד גדול ואינו רוצה להנות מאחרים וכמ"ש ז"ל במס' ברכות (דף יו"ד ע"ב) הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו ע"כ. נמצא דאפי' בדבר המותר היה מחמיר על עצמו, ומי שעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו כמו שמצינו ביעקב אע"ה שאמר קטונתי מכל החסדים וכו' שהיה מצטער שמא ניקו לו מזכיותיו ע"י נסים שעשה לו השי"ת. ולזה אמר שמואל איך אלך ושמע שאול וכו' ר"ל שזה מקום שקבוע להיזקא ומוכרח שצריך שתעשה לי נס ושמא תנכה מזכיותי וא"כ למה לי זה ההליכה. וע"כ אמר לו השי"ת עגלת בקר תקח בידך וכו' ל"ר תעשה בדרך טבע כדי שלא תצטרך לנס אם אתה מפחד משום ניכוי זכיות. וז"ש במס' קידושין (ט"ל ע"ב) וכל היכא דקביע הזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב ויאמר שמואל איך אלך וכו' ור"ל דאפי' שמואל הנביא שהיה הולך בשליחותו של מקום היה מתפחד לסמוך על הנס היכא דקבוע הזיקא משום שמא ינכו לו מזכיותיו וא"כ כ"ש שאר אדם שאין לסמך על הנס היכא דקביע הזיקא דשמא אין לו זכיות הרבה שניכו מהם וממילא לא יעשו לו נס:
שם אמר רב יוסף אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כר' יעקב בר ברתיה לא חטא מאי חזא. איכא דאמרי כי האי מעשה חזא, ואיכא דאמרי לישנא דר' חוצפית המתורגמן חזא דהוה מוטלת באשפה אמר פה שהפיק מרגילות ילחוך עפר והוא לא ידע למען ייטב לך בעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ע"כ:
אמנם יש להבין מה שאמר אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כר' יעקב וכו' לא חטא דמשמע דהחטא שלו משום דלא דרשיה להאי קרא כר' יעקב וכמ"ש בגמ' מאי חזא וכו' והלא במס' חגיגה (ט"ו ע"א) אמרו הטעם דשמע בת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר ואמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא ונפק אחר לתרבות רעה יעו"ש. ועוד ממ"ש אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כר' יעקב וכו' משמע דגם אחר ידרוש להאי קרא אלא שדורשו לדרשא אחריתי לא כמו ר' יעקב ומש"ה חטא ומאי דורש ביה:
ועוד י"ל דרשת ר' יעקב דדריש למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב דכיון דשניהם על עוה"ב למה צריך שני מקראות (ר"ל שני לימודים) למען יאריכון ולמען ייטב לך להשמיענו שיזכה לעולם הטוב ולעולם כיון שזהו הארוך עולם הארוך זהו עולם הטוב ולמה טרח קרא להאריך, ועוד למה מסדר הגמ' החליף דרשת ר' יעקב שהקדים למען ייטב לך בעולם שכולו טוב ואח"כ אמר למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך:
והנה לקושיא ראשונה י"ל הא דאמר אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כר' יעקב לא חטא דמשמע דהחטא שלו משום דלא דריש קרא כר' יעקב ובמס' חגיגה אמר משום דשמע בת קול שובו בנים וכו' י"ל דהא והא גרמא ליה לחטוא אחר שראה מעשה כזו שאמר הגמ' שלא קבל שכר בעוה"ז והוא לא דריש קרא כר' יעקב שלא יש שכר בעוה"ז אלא גם בעוה"ז יש שכר וראה שבעל מעשה זה לא קבל שכר בעה"ז וגם שמע הבת קול שובו בנים וכו' וע"כ הסכים דעתו להפקיר דאלו משום בת קול לחודה לא היה מפקיר כ"כ לחטוא. ומיהו בשעת מיתה בכה והרהר בתשו' וכמ"ש התו' שם בשם הירושלמי יעו"ש:
ומ"ש הגמ' אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כר' יעקב וכו' דמשמע דגם אחר ידרוש אלא שדורשו לדרשא אחריתי. י"ל שדורשו כתנא דמהני' במס' קדושין (ט"ל ע"ב) שאמר כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ ע"כ. ופירש"י מטיבין לו משמע בהאי עלמא, ונוחל את הארץ חיי העוה"ב עכ"ל ועי"ש בגמ' שמביא פלוגתא בזה יעו"ש נמצא דתנא דמתני' דריש קרא למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך כפשטיה דיש שכר מצות בעוה"ז וכן דריש ליה אחר ולפיכך כשראה מעשה שלא קבל שכר בעוה"ז חטא אלא שאח"כ חזר בתשו' כנז'.
וקושיא שנית שהקישינו לדרשת ר' יעקב כיון דדריש לשני קראי לעוה"ב למה ליה לקרא להאריך להשמיעינו שיזכה לעולם שכולו ארוך ולעולם שכולו טוב כיון שזהו עולם הטוב הוא עולם הארוך. י"ל ע"פ מ"ש רז"ל במס' בבא בתרא (דף ע"ה ע"א) עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסוכות עורו, זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צלצול, שנאמר ובצלצל דגים ראשו, זכה עושין לו צלצל לא זכה עושין לו ענק וכו' ועוד אמרו שם בגמ' עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו. עשן בחופה למה א"ר חנינא שכל מי שעיניו צרות בת"ח בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן לעוה"ב. ואש בחופה למה א"ר חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ע"כ, נמצא דאפי' לעוה"ב אין המעלות שוות שיש זוכה לסוכה ויש שאינו זוכה לסוכה אלא לצלצל. ויש שאינו זוכה אלא לענק או לקמיע. וגם כל אחד נכוה מחופתו של חברו ואוי לה לאותה בושה וכו' שמתבייש ג"כ. ולזה דרש ר' יעקב למען יאריכון ימיו לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב ר"ל לא בלבד שתזכה לעולם שכולו ארוך אלא גם תזכה לעולם שכולו טוב ר"ל לטוב שבעולם ההוא כאותם הזוכים לסוכה או מאותם שנכוים מחופתם ולא אתה תכוה מחופת אחרים ואוי לה לאותה בושה וכו' וזה הזכייה הוא ע"י שיעשה המצות לשמם וכהלכתם כידוע. וזהו ג"כ הטעם שהקדים המסדר למען ייטב לך בעולם שכולו טוב לרמוז כי העיקר קודם כל שצריך האדם להשתדל שיזכה לעולם שכולו טוב ר"ל לטוב שבאותו עולם להיות מן הטובים והחשובים וזהו ע"י עשיית המצות כתקנן וממילא יזכה ג"כ לעולם שכולו ארוך:
וזה הזכייה שיזכה האדם להיות מן הטובים והחשובים לעוה"ב הוא ע"י הענוה וכמ"ש ז"ל במס' ע"ז (ך' ע"ב) ענוה גדולה מכולם שנאמר רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולם ע"כ. וחסיד הוא גדול מצדיק כמ"ש ז"ל במס' נדה (י"ז א) ג' דברים נאמרו בצפרנים שורפן חסיד קוברן צדיק וכו' ופירש"י חסיד עדיף מצדיק יעו"ש נמצא דחסיד עדיף מצדיק ועניו עדיף מחסיד וא"כ מי שהוא עניו ועוסק במצות כתקנן ודאי לעוה"ב יהיה מן החשובים, וזהו נרמז במה שהתחיל המסדר מסכתא זו באות ה' וסיים באות כ' שאות ה' היא רומזת אל הענוה מפני שהיא אות ראשונה של הבל ור"ל שאם ירגיל אדם עצמו בענוה שרואה עצמו הבל לסוף לעוה"ב יזכה לכתר וכמ"ש ז"ל לעוה"ב צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם:
הדרן עלך שילוח הקן וסליקא לה מסכת חולין, שילוח הקן רומז לכבוד שכינת עוזנו שהיא בגלות בעו"ה ולזה אנחנו מתפללים בכל יום המחזיר שכינתו לציון וז"ש הדרן עלך שילוח הקן ר"ל תמיד חוזרין עליך להתפלל עבור שילוח הקן שהיא שכינת עוזינו שתחזור למקומה, ואז עי"ז שתחזור שכינה למקומה וסליקא לה מסכת חולין כי כולנו נקרא קדושים וכמ"ש והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו: