חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת בבא מציעא
מתניתין שתי גגות וכו' א"ר מאיר אם ירצה העליון ליקח את עפרו אין כאן ירק, א"ר יהודה אם ירצה התחתון למלאת את גנתו אין כאן ירק, וי"ל דמה להן לטרוח כ"כ זה ליקח את עפרו וזה למלאת את גגתו כדי להפסיד את חבירו, כיון דאינו מרויח כלום בשבילו וכגון דא כופין על מדת סדום וי"ל כגון שיש לזה חריץ וכשלוקח את עפרו מניחו בתוכו וא"כ לא הוי מדת סדום דקרוב אדם להנאת עצמו וכן לזה יש תל ולוקח עפר התל וממלא גנתו וא"כ הוא משתכר לישר קרקעותיו ולא הוי מדת סדום, וא"ת כיון שיש לזה תל ולזה חריץ א"כ טענה גדולה היא שכל אחד מניח שדהו כך בשביל הירק וא"כ למה פליגי רבי מאיר ורבי יהודה, וי"ל דאפשר למצוא בנקל מקום אחר זה ליקח עפר וזה ליתן עפרו רק מדת סדם לא הוי כיון שיש לו צורך בו:
או יאמר ששתי גגות אלו יושבות במקום מדרון וזה העליון יש לו קרקע למעלה המינו וזה התחתון יש לו למטה ממנו וא"כ זה העליון כשמסיר את עפרו הוא משתכר מצד האחר הירק כשיוצא במקום גובה החריץ ושם לא יש אדם שמונע אותו, וכן זה התחתון כשממלא את גנתו עפר יהיה לו גובה מצד אחר שיוצא ממנו ירק וא"כ לא הוי מדת סדום כיון שמשתכרין מצד האחר:
שם שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים וכו' יש רמז בזה לישראל ועכו"ם שישראל נמשלו לגנה כגנות עלי נהר וכו' באתי לגגי וכו' וכן העכו"ם הם גן לשרים שלהם כי זה לעמת זה עשה האלהים, זו על גב זו שזה עושה פרי למעלה מצות ומעט"ו וזה עושה פרי למטה עבודות ומלאכת קרקע. והירק בינתים הוא טוב של עוה"ז, וא"כ על של מי יקרא ר"מ אומר של עליון שהם מורידים השפע, רבי יהודה אומר של תחתון שע"י עבודה שלהם הוא יוצא וגם העוה"ז הוא שלהם, א"ר מאיר אם ירצה העליון ליקח את עפרו ר"ל אם ח"ו ישראל אין עוסקים בתורה אין כאן ירק כמש"ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, א"ר יהודה אם ירצה התחתון למלאת את גנתו אין כאן ירק ר"ל אם מניחין הקרקע כך מליאה עפר וצרורות בלי עבודה אין כאן ירק וכו' א"ר שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי שלו והשאר של תחתון ר"ל כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז הוא משלהם ואין לאחרים חלק אתם שהם מקיימים העולם שאם אינם אוכלין כיצד מתקיימים בעולם ומקיימים העולם, והשאר של תחתון ר"ל יותר מכדי סיפוקם של ישראל הם של אומ"ה. וזה שאמרוה קמיה דשבור מלכא ואמר אפריון נמטייה לר"ש, כי הוא מזכי שטרא לבי תרי ולא נשאר מחלוקת בין ישראל לעכו"ם ומלך במשפט יעמיד ארץ אין רוצה במחלוקת:
או יאמר שתי גנות זו על גב זו רומז לגן עדן העליון וגן עדן התחתון והירק בינתים זה הירק של אפרסמונא דכיא כדאי' לעיל דף קי"ד ע"ב בעובדא דרבה בר אבוה רמ"א של עליון ר"ל לאלו שיושבים בגן עדן העליון. ר"י אומר של תחתון ר"ל לאלו היושבים בגן עדן התחתון אמ"ר עם ירצה העליון ליקח את עפרו ר"ל הקב"ה בעל הגן אם ירצה ליקח את עפרו ר"ל שאינו עושה גן עדן העליון וגן עדן התחתון בגובה אלא רק ברוחניות אין כאן ירק וא"כ צריך ליקח אותו העליונים שהם חשובים, א"ר יהודה אם ירצה התחתון למלאת את גנתו ר"ל מי שברא לגן התחתון ור"ל למה אתה אומר של גן העליון כדי שיהיה בשבילם ויקחו הם תאמר של גן התחתון כדי שיהיה בשבילם ויקחו הם א"ר מאיר מאחר ששניהם יכולין למחות זה את זה ר"ל כל אחד אומר בשבילי נעשה הדבר הזה רואין מהיכן ירק זה חי, א"ר שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול ר"ל ע"י זכיותיו המרובין שנותנין לו כח ליטול הרי הוא שלו והשאר של התחתון. והא דאמרוה קמי דשבור מלכא דהוא ג"כ יש לו חלק בג"ע התחתון [שהאומות נפשות שלהם מצד החיצוניות כמבואר במו"ש ש"ו ח"ג פ"ז] דחסיד באומות היה כמ"ש ראמת שמואל וכתב הרמב"ם בהל' (תשובה פ"ג) דחסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב ואמר אפריון נמטייה לר"ש משום שהוא מזכי שטרא לבי תרי:
ויש לתת רמז למה מתחיל הגמרא באות למ"ד ומסיים באות נו"ן שעולין גי' פ' לפי שכל מסכתא זו על משא ומתן ובא לרמוז לך שלא יאבד אדם כל ימיו בעוה"ז במו"מ אלא צריך לצרף עמהם תורה הנאמרת בפה ור"ל שיקבע לו עתים לתורה ג"כ:
הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא, הבית והעלייה רומזים אל בית שלישי שעתיד ליבנות בב"א במקום עליון גבוה כמש"ה נכון יהיה הבית הזה בראש ההרים וכו' בבא מציעא רומזת אל התפלה שהיא אמצעית כנגד התמיד כמ"ש ז"ל תפילות כנגד תמידים תיקנום אבל לא ממש שעושין בפועל הקרבת תמיד, וז"ש הדרן עלך הבית והעלייה ר"ל אנחנו מחזרין עליך הבית אתה בית שלישי והעלייה שעתיד לעלות ולהיות בראש ההרים, ואז וסליקא לה מסכת מציעא שהיא התפילה במקום הקרבנות שאין צריכה עוד שיהיה לנו הקרבת תמידין ממש בפועל בב"א:
או יאמר הבית רומז אל המלכות והעלייה אל היסוד כי הוא למעלה ממנה וגם הוא המשפיע לה כידוע. וכל מגמתינו הוא לחבר יסוד ומלכות זב"ז לכך תני להוא בהדדי הדדי, וידוע דבזמן הזה לא יש זווג תדירי ביסוד ומלכות אבל לעתיד יהיה זווגא שלים דלא פסיק, וז"ש הדרן עלך הבית והעלייה ר"ל אנחנו כל מגמתינו מחזירין עלך הבית והעלייה שיבא הגואל ויהיה חבור יסוד ומלכות זב"ז זווגא שלים דלא פסיק לעלמין ועי"ז וסליקה לה מסכת בבא מציעא ר"ל שלא נצטרך עוד לעשות הזווג ע"י התפילה [ונקראת מסכת ע"ש שעושה חיבור בעולמות מעשיה ליצירה ומיצירה וכו' כמו המסכת שמחבר דבר אל דבר] אלא יבא הגואל ונעשה הזווג מאליו תדיר בכל עת בב"א: