חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
חידושים על הש"ס
חידושים למס' כתובות
דף מח.
תו' ד"ה דאורחיה דידיה וכו' פי' בקונטרס דאורח זה בבנות משפחתו אבל אין דרך בבנות משפחתה, וקשה דאמאי נקט שני חלילין ומקוננת אחת, הוה ליה למנקט לא יפחות לה מדרכו ע"כ. ונלע"ד בס"ד דכוונת רש"י ז"ל דאורחיה בבנות משפחתו היינו שמביאין אבל לא יש דבר קצוב יש שמביא אחד ויש שנים וע"כ אמרה המשנה כיון שבני משפחתו אורחם להביא אפי' אם הוא עני לא יפחות משני חלילין וכו' אבל לא יוכל לומר לא יפחות לה מדרכו כיון שאין דבר קצוב ודו"ק:
דף מט.
תו' ד"ה ק"ו וכו' אבל הכא קאמר דמחמירינן באותו וכו' כצ"ל:
דף נט.
גמרא דאמרא לכי מגרשא. וקשה דא"כ לרבי עקיבא למה צריך להפר משום העדפה כיון דהשתא לא חל הנדר וי"ל דאין הכי נמי דהיה יכול להקשות את זה אלא בל"ה מקשה לו קושיא אחרת וכמ"ש רש"י ז"ל בדה כי אמר שמואל וכו' על ענין קושיא אחרת יעו"ש מיהו לדברי התו' ד"ה לכשאקחנה דמשמע דלא גרסי דאמרא ניחא שפיר ואפשר שלזה נתכוון מהר"ם ז"ל ועיין בהמרש"א על תו' הנ"ז ודו"ק:
שם תו' דה כי אמר וכו' ונראה לר"ת דהכי פירושו להעדפה וכו' ר"ל דהא רד דפסק שמואל כר"י בן נורי היינו דוקא לענין העדפה שהיא של בעל אבל לא לענין שצריך להפר וז"ש ובתר הכי גריס ונימא הלכה כת"ק וכו' ר"ל דס"ל לת"ק דהעדפה של בעל כמ"ש התו' בד"ה אינו צריך וכו' א"נ אין הלכה כר"ע דס"ל דהעדפה של אשה כמ"ש התו' בד"ה רבי עקיבא ודו"ק:
דף סא.
תו' ד"ה הכניסה לו וכו' קצת תימה אם הוא זן אותה וכו' שש הא דכתבו קצת תימה משום דיכול אדם לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך כדאיתא לעיל דף נ"ח ע"ב וכן אפסיקא הלכתא בגיטין י"ב ע"ב אלא שאין כל אדם עושה זאת משום זלותא ע"כ כתבו קצת תימה
חידושים למס' סוטה
דף ב.
הא בזוג ראשון הא בזוג שני, עיין שער הגלגולים הק' ך' מאש בזה ובהקדמה ח' ועוד עיין בסה"ק חקי חיים בדרוש א' דנישואין מ"ש בזה:
שם בתו' ד"ה הא בזוג ראשון וכו' אמאי לא מוקי התם מילתיה דשמואל בזווג שני ע"כ. ונראה לע"ד דהתם סתמא קאמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד ומשמע אפי' בזוג ראשון וע"כ לא מוקי מילתיה דשמואל בזווג שני, לא כן הכא דמוכרח שהם חלוקים דחד אמר כפי מעשיו ומשמע אחר שגדל ונעשה בר מעשים וחד אמר קודם יצירה וע"כ תירץ הא בזווג א' הא בזווג ב' ודו"ק ועוד עיין בספרי הנ"ז
דף ג.
רש"י ד"ה דתניא לא גרסינן וכו' פי' דרש"י היה לו גירסא בגמרא אחר שאמר הכא בקראי פליגי דתניא וקנא את אשתו וכו' כמ"ש למעלה בגמרא ולזה אמר דתניא לא גרסינן אלא הדר ונקיט וכו' ר"ל דהכא אינו עיקר הלימוד כדי שצריך לומר דתניא אלא חוזר הדברים מ"ש למעלה לפרשם הכא וע"כ אמר דאין לגרוס דתניא דמשמע דהכא התחלת הלמוד ודו"ק:
שם ד"ה תלמוד לומר וקנא וכו' א"ר ישמעאל כצ"ל:
דף ד:
כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה וי"ל דמהו הטעם כל האוכל בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה. ויש לפרש ע"פ מ"ש בש' הגלגולים הקדמה כ"ב וז"ל הבא על אשת איש מיתתו בחנק ומתגלגל בריחים שנותנין בהם החטים וטוחנים ע"י המים המגלגלים הריחים ושם נידונין האיש והאשה ההיא בסוד תטחן לאחר אשתי. וגם המזלזל בנט"י מתגלגל במים וז"ס פסוק אזי עבר על נפשנו המים וכו' שלא נתננו טרף לשניהם ר"ת שנטל כי ע"י שנטלנו ידינו לא נתננו טרף לשניהם של המים הזדונים הנז"ל עכ"ל. נמצא שהבא על א"א ומי שאינו נוטל ידיו עונשם ע"י המים ולז"א כל האוכל בלא נט"י כאלו בא על אשה זונה מפני שעונשם שוה ובזה תבין כמה גדולים ועצומים דברי רז"ל שכל דבריהם יש בהם סודות נעלמים ומלבישים אותם בדברי הפשט:
דף ה.
אחד משמונה בשמינית והטעם נלע"ד בס"ד מפני שאחד משמונה בשמינית הוא אחד מס"ד וס"ד גי' די"ן ולרמוז כי אעפ"י שיהיה לו אחד מס"ד צריך להשים הדין לנגד עיניו שלא יוסיף ואם יוסיף עתיד ליתן את הדין
דף ו.
רש"י ד"ה ופרכוה כדאמר שכן יש לה היתר עכ"ל. ר"ל כמו שפרכוה לרבי יוסי שכן יש לה היתר. ואע"ג דלא נזכה בברייתא שפרכוה לרבי יהודה שכן יש לה היתר אלא לרבי יוסי קים לה להגמרא שה"נ פרכוה לרבי יהודה, אבל מ"ש בגמרא היא הנותנת וכו' לא חשיב לה פירכא כמ"ש בתו' ד"ה אמר להו וכו:
דף ח:
תו' ד"ה מי שנתחיב וכו' וי"ל ט"ס וצל די"ל מפני שהוא לשון נרדף שחוזר על פי' רש"י כמ"ש מהרש"א ז"ל אבל מה שהקשו התו' זה תירצו בי"מ הוא ובנו וכו' ודוק:
דף יא:
בחומר ובלבנים וכו' הא דבחרו המצריים להעביד את ישראל בחומר ובלבנים ולא בדבר אחר נלע"ד בס"ד מפני שיניקת פרעה ומצרים היתה מבחי' העורף כמבואר בשער הכוו' בדרוש א' דפסח וערף הוא אותיות עפר לכך נשתעבדו בהם במלאכת העפר שהוא אותיות שורש אחיזתם, וגם פרעה הוא אותיות העפר ואותיות פרעה לרמוז כי שם שורש אחיזתו:
שם שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים וכו' נראה דהנשים לא היו עושות מלאכה כל היום אלא רק איזה שעות ביום בלבד מפני שיש עליהם עבודת צרכי הבית וכן אמר לקמן בשעה שהולכות לשאוב מים וכו':
שם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח וכו' הא דהיו הולכות תחת התפוח ולא תחת אילן אחר נלע"ד בס"ד מפני שמדת המלכות נקראת חקל תפוחין כידוע בדברי המקו' לכך היו יולדות בשדה תחת התפוח כדי לעורר מדה זה שתגין עליהם:
שם חד אמר בתי כהונה ולויה וכו' ל"ל מאן דאמר לעיל כלה וחמותה ס"ל בתי כהונה ולויה כדי שיהיה כהונה ולויה בשניהם, ומאן דאמר אשה ובתה ס"ל בתי מלכות, וכיון דמלכות ממרים כמ"ש בגמ' יקרא ג"כ מיוכבד שהיא אמה והרי מלכות משניהם וכהונה ולויה משניהם. ובזה יתישב הפסוק ויעש להם בתים. שהוא ל' רבים ומשמע שעל שניהם הוא אומר ודו"ק:
דף טז.
תו' ד"ה ואם איתא וכו' א"כ ה"נ אפר בכלל משמעותא דעפר אי לאו משום דהכא בקרקע כתיב כצ"ל ור"ל אם לא היה כתוב בקרקע או אם נדרוש בקרקע לדרשא אחרת לכדאיסי בן יהודה או לכדאיסי בן מנחם כדבעי בגמרא וליכא למיפשט מדיר ישמעאל:
דף כה:
תו' ד"ה מתיבי וכו' כך ברייתא זו וכו הוצרכו לזה להביא הברייתא מפני שהוקשה להם קושיית רש"י ז"ל דף כו ע"א דיה אנא דאמרי וכו' וע"ז באו לומר דכיון דהיא ברייתא א' ולא פליג רבי שמעון בן אלעזר אלא באיילונית משמע דבעקרא וזקנה מודה לת"ק באית ליה אשה ובנים וזוהי היא לס' רבי אליעזר דלס' רבנן דמתניתין לא מהני ודו"ק:
דף לו.
גמרא והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם וכו' נ"ל הטעם מפני שהוציאו דבה בלשונם על א"י שהיא טיבור העולם לפיכך לקו כך מדה כנגד מדה:
דף טל.
רש"י ד"ה ובפתחו ובעזרא כתיב וכן לקמן דף מ' ע"ב ד"ה קומו ברכו וכו' בספר עזרא כתיב וכו' וא"ת והלא פסוקים אלו בנחמיה כתיבי וכן ציין מראה מקום על הגמרא וא"כ היאך כתב רש"י בעזרא כתיב. ונראה דבזמן רש"י ז"ל היה עדיין ספר נחמיה כלול עם ספר עזרא והכל היה נקרא ספר עזרא וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל בריש ס' נחמיה שכתב מכאן ואילך כתב נחמיה ספר זה ואם הוא ספר לבדו למה צריך לכתוב זה והלא אנו רואים שהוא ס' אחר אלא ע"כ צ"ל דבזמן רש"י ז"ל היו עדיין ספר אחד, והטעם שלא נקרא הספר בתחלה על שם נחמיה אמרו בסנהדרין דף צ"ג ע"ב מפני שאמר זכרה לי אלהי לטובה ועוד איתא התם טעם אחר יעו"ש והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה עד אשר ברוב הימים נתקן על שאמר אלו הדברים ואח"כ נקרא על שמו:
דף מ:
גמרא כדאמר רב חסדא בעזרת נשים וכו' מתיבי והיכן קורין בו בעזרה וכו' וי"ל כיון דמעיקרא הקשה אין ישיבה בעזרה וכו' ותירץ כדאמר, רב חסדא בעזרת נשים הכא נמי בעזרת נשים א"כ מהו שחזר והקשה עוד והיכן קורין בו בעזרה וכי אינו יודע שזה ג"כ יתרץ בעזרת נשים ועוד כיון דאמר מעיקרא כדרב חסדא ורב חסדא דבריו אמורים על קריאת כהן גדול שהיתה בעזרת נשים מה יש להקשות עוד. ויש לו מר דמעיקרא כשתירץ כדאמר רב חסדא בעזרת נשים לא ביאר על מה היתה האמירה זו של רב חסדא וע"כ חזר והקשה והיכן קורין בו בעזרה דמדקאמר עזרה סתם משמע דהיא עזרת כהנים ששם היתה עבודה וממילא דשם ג"כ תהיה הקריאה. וחזר ואמר לו דעל זו בעצמה אמר רב חסדא בעזרת נשים:
דף מב.
תוספות ד"ה משוח מלחמה וכו' הא דלא תנא וכו' כיצד משום דהתם סליק מיניה וכו' ר"ל שכולם הם כסדר זה אחר זה וא"כ כיון שבתחלה כשאמר ואלו נאמרין בלשון הקודש תיכף אמר כיצד לכן גם אח"כ על השאר אמר כיצד אבל משוח מלחמה כיון שלא אמרה על הסדר והפסיק במאי דסליק מיניה לכן לא אמר כיצד:
שם. וא"ת וליתני לעיל פרשת משוח וכו' ר"ל כדי שיאמרנה קודם עגלה ערופה ויבא אח"כ גם פירושם על הסדר ודו"ק:
דף מב:
רש"י ד"ה שמעו דברי וכו' ואע"ג דכתיב בהו ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן קאמר להו וכו' היינו בנה נטע ארש אבל הירא ורך הלבב שוטרים אומרים ושוטרים משמיעים כדאיתא לקמן דף מ"ג ע"א ומ"ש רש"י ז"ל שמעו דברי מערכי וכו' כגון בנה בית ונטע כרם וארש אשה וירא ורך הלבב ר"ל היינו שכ"ז שומעים מערכי המלחמה אבל חילוק יש שיש מהם כהן אומר ושוטר משמיע ויש מהם ששוטר אומר ושוטר משמיע כנז' ואע"ג שזה פשוט הוצרכתי לבאר מפני שראיתי שיש שנתקשו בדברי רש"י ז"ל:
דף מג:
כאן בהרכבת איסור. הא דלא הקשה לימא דלא כרבי יוסי הגלילי משום דכבר הקשה לעיל גבי בית ותירץ כגון דעבד תשובה וכו' והכא נמי י"ל כגון שעשה תשובה ואפ"ה אינו חוזר כיון שנעשתה באיסור וכ"מ מפ"י רש"י ז"ל ד"ה כאן בהרכבת איסור יעו"ש:
חידושים למס' סנהדרין
דף פא.
תו' ד"ה נידון בזיקה ראשונה. לאו מילתא דפסיקא היא דהא חמותו ונעשית אשת אב איסור מוסיף הוא אי אית ליה אחין וכו' הא דנקט אי אית ליה אחין משום דבעינן איסור מוסיף לגבי דידיה ולגבי דעלמא ומגו דחייל האיסור לגבי עלמא חייל נמי לגבי דידיה. והכא מתחלה היתה חמותו דאיסורא בשרפה וכשנעשת אשת אביו שאיסורא בסקילה הוא דוקא עליו אבל לגבי עלמא היא חנק וא"כ מה שנוסף איסור לעלמא חנק אינו מוסיף לגבי דידיה כדי שנאמר מגו דחייל לעלמה חייל לגבי דידיה דהא איסורא דעלמא דעכשיו קיל מאיסורא דידיה שהיה בתחלה דהא קודם לזה היתה אסורה עליו בשריפה אבל אי אית ליה אחין מגו דחייל איסור מוסיף על אחיו שעליהם ג"כ בסקילה חייל נמי לגבי דידיה למ"ד סקילה חמורה ודו"ק.
חידושים למס' מכות
דף כב:
רש"י ד"ה ורמינהי וכו' נ"ל שחסר שיטה א' בדברי המפרש ה ז"ל וכצ"ל והכא נמי בין שאמדוהו לארבעים לא עבדינן ליה אומד ראשון בין שאמדוהו לשמונה וכו'
חידושי מס' שבועות
דף יד.
תוספות ד"ה כולן קרויין ביתו וכו' ולוים לא מיקרו עם למ"ד וכו' ולע"ד נראה דאפי' למ"ד דהלוים לא מיקרי עם היינו דוקא במקום שלא נזכר רק עם ולא נזכר ישראל כמו במתנות כהונה שאמר וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם וכו ולא נזכר ישראל באותו ענין לא כן הכא דכתיב בראש הענין ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עיזים לחטאת וכו' וא"כ כיון דכתיב בראש הענין ומאת עדת בני ישראל וכו' הרי הלוים בכלל וכיון שנכללו בראש הענין אפי' אמר אח"כ עם תו לא פקע שם הלוים מתוך העם לכ"ע וגם לא מיקרי תו הותר מכללו דמתחלה בא לישראל וללוים ודו"ק:
דף טז.
רש"י ד"ה וקדשום לא פירש לי וכו' ר ל דחומת ירושלים מתקדשת בלחמי תודה וחומת העזרה בשיירי מנחות כמ"ש רש"י לעיל אבל שאר ערי חימה שבא"י ע"י איזי דבר יהיו מקודשים זהו לא פורש לו ודו"ק:
דף טז:
בגמ' א"ר אלעזר כתוב אחד וכו' אם אינו ענין וכו' המדפיסים עשו עיגול על אלו התיבות אם אינו ענין וכו' וזה יצא להם מהרש"ל ז"ל שכתב אם אינו ענין וכו' כ"ז נמחק וצ"ע דהא רש"י ותוספות גרסי לה ומפרשי לה ואיך יכתוב עליה רש ל ז"ל כ"ז נמחק, ואפשר לומר דהיה כתוב אצל רש"ל ז"ל זה הנוסח ג"כ בתירוץ אחר שמע מיני תרתי וע"ז כתב כ"ז נמחק והמדפיסים טעו וחשבו שע"ז קאמר ועשו לו עיגול:
שם. בגמ' קידה על אפים וכו' היינו שנועץ שני גודלי ידיו בארץ ונשען עליהם ושיחה ונושק את הרצפה וזקוף כמבואר בסוכה נ"ג ע"א ובפי' רש"י שם:
דף יט:
במשנה שאוכל ושלא אוכל. הא דלא נקט סדר המקרא שלא אוכל תחלה שהוא להרע, נראה מפני שרצה התנא להתחיל בכי טוב תחי' שאוכל שהוא להיטיב:
שם בגמרא ורמינהו שבועה לא אוכל לך וכו' מקשה רק ממציעא אשאמר שאמר שבועה שאוכל לך דמשמעו אינו רוצה לאכול ואיך כאן אמר במשנה שאוכל דמשמעו רוצה לאכול:
דף ל:
גמרא. והאמר מר מחלוקת בשעת משא ומתן וכו' ר"ל דלדרבנן משעת התחלת הטענות עד גמר דין דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דילפינן מוישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם וכו' ולר"י דוקא בשעת גמר דין דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה וא"כ לרבנן דסברי משעת התחלת הטענות עד גמר דין בעלי דינין בעמידה צריך לעמוד מפניה משעת התחלת הטענות עד גמר דין דכל זמן שהיא עומדת לפניו צריך לקום ולר"י לפחות בשעת גמר שצריכה הוא לעמוד גם הוא יצריך לעמוד לעשות לה הידור וא"כ היאך יכול לקיים זה וזה דהם תרתי דסתרי ותירץ דיתיב כמאן דשרי וכו' כלומר לא עומד ולא יושב כמו שפי' רש"י ז"ל וזה לגבי דיינין בישיבה חשבינן ליה כאלו יושב ולגבי הידור כאלו עומד. וכ"מ בהדיא מפי' הר"ן יעו"ש ודו"ק.
דף לג.
גמרא סיפא חדא קמ"ל וכו' נראה מפי' רש"י ז"ל שכצ"ל סיפא חדא קמ"ל לאפוקי מדרבי נחוניא וכו' והשאר נמחק, ודו"ק:
שם רש"י ד"ה משום בושת ופגם וכו' וכן פגם הוא סוף דיבור והשאר נמחק ור"ל וכן פגם הוי ממון כמ"ש במסכת כתובות דף מ' ע"א איזהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק וכו' יעו"ש ודו"ק:
דף לד.
רש"י ד"ה ולרבי יוחנן דאמר וכו' וכן לשבועת הפקדון ר"ל שבועת פקדון של קרקע כדמוכח לקמן דף ל"ז ע"ב ומ"ש ברש"י בד"ה איכא בנייהו עדי קנס לר"א חייבין וכן בשבועת הפקדון היינו שבועת פקדון של ממון כדמוכח לקמן דף ל"ז יעו"ש ודו"ק:
דף לז.
רש"י ד"ה לאו זדון עדים. שהתרו בו. ר"ל שאמרו לו אנו יודעים שפלוני יש לו פקדון אצלך ואם תשבע יהיה שקר אבל לא התרו בו למלקות שאמרו לו אם תשבע לשקר תתחייב מלקות דהא רצה לדייק כן מינה לעיל ואמר דלא התרו בו אלא כאן לא בא אלא לדייק שיש עדים שמכירים ואפ"ה חייב קרבן שבועה ואיך יאמר רבא שאם יש עדים ונשבע פטור:
שם תו' ד"ה פרט ללוה בשטר וכו' כגון דאמר לא לייתי דכאומר לא פרעתי דמי ע"כ. פי' דהקשה להם להתו' דהיאך אומר ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וכו' דהא אם אומר פרעתי הוא שקר מוחלט ואיך נמעט אותי מונשבע על שקר וע"כ פי' כגון דאמר לא לויתי וכו' ור"ל דכיון שיש עדים ואמר לא לויתי נוכל לפרש דבריו דחוץ מזה שיש עליו עדים או שטר לא לויתו קאמר אבל מה שיש אצלי לא פרעתי ודו"ק:
דף טל:
רש"י ד"ה כי יתן איש וכו' ואח"כ מתחיל הדיבור דבר חשוב:
חידושים למס' פסחים
דף מ:
גמ' ונוקמה כר' יוסי וכו' הני מילי דאיתיה בעיניה וכו' וי"ל דהא אנן קיימין על י"א דתני בברייתא אף נותן את החומץ ואח"כ נותן את הקמח ור"ל דאע"ג דחומץ כבר מעורב בתבשיל הוא מבשל את הניתן בתוכו כמ"ש רש"י ז"ל וסברת ר' יוסי היא על שעורין שלתתן ונתפחו שורן בחומץ וחומץ צומתן כמ"ש מעבר לדף ומשמע דשורן בחומץ לבד וא"כ מאי קאמר ונוקמה כר' יוסי וכו' והוצרך לתרץ הני מילי דאיתיה בעיניה וכו' דודאי כן הוא דסברת י"א אפי' חומץ מעורב בתבשיל צמית ולסברת ר"י לא צימית אלא דאיתיה בעיניה בלא עירוב ולא אתי כר"י וא"כ למה צריך להקשות ולתרץ בדבר פשוט:
ונלע"ד לפרש כי תחלה סבר כיון שהשעורין שרויים במים וכששורן בחומץ החומץ צומתן הוו"ל כאלו החומץ מעורב בדבר אחר כס' י"א דברייתא דמה לי אם החומץ מעורב או השעורין מעורבין כיון דאיכא דבר אחר מעורב עמהם ואפ"ה צמית ולכן הקשה ונוקמה כר"י וכו' ותירץ כי אשמעינן ליה לר"י הני מילי דאיתיה בעיניה וכו' ר"ל דאע"ג דהשעורין שרויין במים מ"מ הוא מובלע בתוכם והחומץ הוא בעיניה ולכך הוא צמית אבל אם יש דבר מעורב ביניהם שהוא בעין יכול לומר שאינו צמית ולא אתי י"א כר"י:
שם תו' ד"ה רבא וכו' פ"ה קמחא דאבישונא וקשה דהא לעיל אמרינן וכו' ונלע"ד לתרץ לפירש"י דלעיל מר זוטרא הוא דאסר וס"ל לרש"י דרבא פליג אמר זוטרא ושרי וכדאמרינן בכ"מ גברא אגברא קרמית ודוק. ולברך על המוגמר תפלה לאל חיי שיעזרני על דבר כבוד שמו לעסוק תמיד בתורתו תורת חיים
סוף הספר