פרק י - בדידי הוה עובדא · "שילמתי בגדול על העישון - לא האמנתי שזה יקרה לי"
"אני בן 68. עד לפני ארבע שנים, במשך 48 שנה, עישנתי סיגריות בלא חשבון. בארבע השנים האחרונות שילמתי בגדול על העישון" - כך פותח ד.א., אישיות ידועה ממרכז הארץ, את עדותו המצמררת על העישון ומה שעולל לריאותיו ולמוחו. עדות מכלי ראשון, שהועברה לפירסום בקו החם על ידי הרב יחזקאל אסחייק, הפעיל רבות בנושא חינוך והסברה למניעת עישון בציבור החרדי.
"התחלתי לעשן בגיל צעיר. כבן 16 הכנסתי את הסיגריה הראשונה לפי. היה זה במסיבת חגיגת פורים, בישיבה. עישנתי סיגריות עם פילטר וחשבתי שהפילטר מגן מפני החומרים הרעילים. טעיתי בגדול.
היו שנים שבהן 'הסתפקתי' בחפיסה ליום, אך היו גם שנים לא מעטות שהגעתי לשתי חפיסות. לפני 4 שנים הרגשתי רע, לחץ באיזור הלב ועקצוצים ביד שמאל, נסעתי לחדר מיון והוחלט לאשפז אותי לצורך בדיקות. זה קרה בערב שבת הגדול, את הסדר ערכתי בשכיבה במיטה, כשהמשפחה רחוקה, בבית.
עם קבלתי למחלקה פנימית נשלחתי לצילום רנטגן חזה, הליך שגרתי שכל חולה עובר. בצילום נראה כתם בריאה הימנית באונה התחתונה. בוצע צילום סי.טי. והכתם הוגדר כגידול, שאת זהותו צריך היה לברר מאוחר יותר. בינתיים עברתי צינטור בחוהמ"ע, ובשביעי של פסח כבר הייתי בבית. לקחתי את הצילומים להתייעצות עם מומחה, כחוות דעת שנייה, והוא ללא היסוס קבע חד משמעית בזה הלשון: "אדון א., עד עכשיו עשית חיים, נהנית ולא עשית חשבון, עישנת ושאפת הכל פנימה. עכשיו צריך להוציא. הגידול סרטני ויש צורך בניתוח!"
הייתי המום. לא האמנתי שזה יקרה לי. "אני הרי בריא, התאשפזתי בלי קשר לעישון, רק בגלל הלחץ בלב..." נשלחתי לבצע ביופסיה כדי לאמת את האבחנה, וכעבור 10 ימי מתח וחרדה הגיעו התוצאות... עברתי ניתוח להוצאת הגידול, ובמשך שלוש וחצי שנים הייתי בטיפולים, ביקורת ובמעקב. לפני חודשיים וחצי הרגשתי תחושות מוזרות בראש. בוצע צילום ס.טי. ו- אם.אר.איי., ונמצאה גרורה גדולה במוח הקטן. היה ברור שזוהי גרורה שעלתה מהריאה. שבוע לפני פסח עברתי ניתוח נוירו-כירורגי להוצאת הגידול. עכשיו שוב הקרנות.
בארבע שנים עברתי שני ניתוחים והדרך עוד ארוכה: מעקב, בדיקות, צילומים, פרוצדורות מינהליות, הוצאת כספיות ועוגמת נפש. אוסיף לזה את המתח והחרדה של כולם והרי מירשם לחיים, שקל היה לחיות בלעדיהם. בני הבכור כבן 40, הפסיק לעשן מייד עם גילוי המקרה שלי. הבן הצעיר יותר היה מעשן כבד, לקח לו יותר זמן, אבל היום הוא כבר שנתיים לא מתקרב לסיגריה. חבל שעברתי דרך כל כך ארוכה, כדי להחליט להכניס את הסגריות ל'ביעור חמץ' לתמיד. המסקנה שלי, כשם שצריך להזהר בלשון כך צריך לחשוב הרבה על מה שמכניסים לפה". ("יתד השבוע", ט"ו בתמוז תשס"א)