פרק י - בדידי הוה עובדא
מתכון לאריכות ימים
מסופר על עתונאי שהציב לעצמו מטרה למצוא את המתכון לאורח חיים המביא לאורך חיים. לצורך חקירת הנושא הגיע העתונאי לבית אבות ובעודו מהלך בין שבילי המוסד נגלו לנגד עיניו, שלשה קשישים באים בימים, שישבו על ספסל בגן ודיברו איש עם רעהו. ניגש העיתונאי לקבוצה, פנה לאחד היושבים ושאלו: "בן כמה אתה, אדוני?" "אני בן 87!" השיב הישיש בקול צלול ורם. "ואיך הגעת לגיל מופלג שכזה?" תהה העתונאי. "כל חיי", השיב האיש, "אכלתי אך מאכלי בריאות בלי שומן. הרביתי באכילת יוגורט ופירות שופעי ויטמינים. התנזרתי מיין ומטבק והנה זכיתי לאריכות ימים שכזו".
"ובן כמה אתה?" שאל העתונאי את הישיש השני ששיבה זרקה בשערו וקמטי עור פניו העידו בו כי עלומיו חלפו מני ימים רבים. "אני בן 93!" הכריז בגאווה הנשאל. "אני הקדשתי את ימי לתרגול גופני. שחייה, קפיצה וריצה היו לחם חוקי היומיומי. תירגול גופני – זהו סוד אריכות ימי".
נפעם, נפנה העיתונאי לקשיש השלישי. זה האחרון ישב שחוח גו, מבט בוהה לו בעיניו, עורו מצהיב מזוקן. "כיצד הגעת אתה, אדוני, לגיל שכזה?" "אני", הכריז הקשיש בקול צרוד ורועד מזיקנה, "אני אכן סחטתי את לימון החיים עד תום – שתיתי, התהוללתי, זללתי כל אשר איוותה רוחי, והטבק היה ידיד נפשי. כל ההתנזרויות הללו אינם אלא קישקוש". "בן כמה אתה, סבא?" קרא העתונאי נרעש כולו, "בן כמה אתה?" "אני", השיב הזקן, כשהוא מתנשף בכבדות, "אני בן ארבעים ושתיים..." (מנשה ברזילי, הרפואה כרך 140 עמ' 437)
מעשנים עצמם למוות
שלום, חברי!
שמי יהודה אברהם, אני בן 56, ומגיל 18 עישנתי בממוצע כשתי חפיסות סיגריות ביום.
בדרך כלל נהניתי מהעישון. הייתי בטוח ששום נזק לא יגרם לי, למרות שהוזהרתי אין ספור פעמים ע"י קרובי משפחה, ידידים, רופאים ועוד.
ב-2.11.99 נתקפתי בהתקפת שיעול עזה, תוך פליטת דם בכמות מבהילה במשך למעלה מ-20 דקות ברציפות. זה היה די מפחיד, כי הדם זרם והרגשתי שחסר לי אויר ואני נחנק! למחרת בבוקר הייתי הראשון בתור לרופא בקופת חולים. הופניתי לעשות צילום רנטגן בדחיפות, ולאחר התוצאות הופניתי לבדיקת C.T. הבדיקה גילתה שיש לי גידול ממאיר בשתי ריאות!
לאחר בדיקת ברונכוסקופיה שזיהתה את סוג הגידול, הופניתי למחלקה לאונקולוגיה בתל-השומר ושם בישרו לי הרופאים שהגידול התפשט, והגיע לשלב שלאונקולוגיה אין דרך לעזור לי.
עולמי חרב עלי!
כעת אני מנסה להלחם במחלה באמצעות טיפולים אלטרנטיביים ובשלב זה, ברוך ה', המחלה נעצרה. בבדיקה השוואתית של צילומי החזה, בהפרש של כחודשיים זה מזה, הסתבר שהגידולים התמקדו ופסקו מלהתפשט. נדרתי שבמידה ואצליח למצוא במה, אפיץ את המסר החשוב:
עישון = מוות !!!
אז למה לך, חבר, להמשיך ולעשן את עצמך למוות?! אני הפסקתי לעשן מיד לכשהופיע הדימום, אך זח כבר היה מאוחר מדי...
תוכל לבדוק את עצמך, בכך שתנסה לנשום ברציפות עמוק 10 פעמים. אם לא הצלחת - רוץ להיבדק בטרם יהיה מאוחר מדי.
ונשמרתם מאד לנפשותיכם!
יהודה אברהם
(יתד נאמן - מכתבים למערכת)
"שילמתי בגדול על העישון - לא האמנתי שזה יקרה לי"
"אני בן 68. עד לפני ארבע שנים, במשך 48 שנה, עישנתי סיגריות בלא חשבון. בארבע השנים האחרונות שילמתי בגדול על העישון" - כך פותח ד.א., אישיות ידועה ממרכז הארץ, את עדותו המצמררת על העישון ומה שעולל לריאותיו ולמוחו. עדות מכלי ראשון, שהועברה לפירסום בקו החם על ידי הרב יחזקאל אסחייק, הפעיל רבות בנושא חינוך והסברה למניעת עישון בציבור החרדי.
"התחלתי לעשן בגיל צעיר. כבן 16 הכנסתי את הסיגריה הראשונה לפי. היה זה במסיבת חגיגת פורים, בישיבה. עישנתי סיגריות עם פילטר וחשבתי שהפילטר מגן מפני החומרים הרעילים. טעיתי בגדול.
היו שנים שבהן 'הסתפקתי' בחפיסה ליום, אך היו גם שנים לא מעטות שהגעתי לשתי חפיסות. לפני 4 שנים הרגשתי רע, לחץ באיזור הלב ועקצוצים ביד שמאל, נסעתי לחדר מיון והוחלט לאשפז אותי לצורך בדיקות. זה קרה בערב שבת הגדול, את הסדר ערכתי בשכיבה במיטה, כשהמשפחה רחוקה, בבית.
עם קבלתי למחלקה פנימית נשלחתי לצילום רנטגן חזה, הליך שגרתי שכל חולה עובר. בצילום נראה כתם בריאה הימנית באונה התחתונה. בוצע צילום סי.טי. והכתם הוגדר כגידול, שאת זהותו צריך היה לברר מאוחר יותר. בינתיים עברתי צינטור בחוהמ"ע, ובשביעי של פסח כבר הייתי בבית. לקחתי את הצילומים להתייעצות עם מומחה, כחוות דעת שנייה, והוא ללא היסוס קבע חד משמעית בזה הלשון: "אדון א., עד עכשיו עשית חיים, נהנית ולא עשית חשבון, עישנת ושאפת הכל פנימה. עכשיו צריך להוציא. הגידול סרטני ויש צורך בניתוח!"
הייתי המום. לא האמנתי שזה יקרה לי. "אני הרי בריא, התאשפזתי בלי קשר לעישון, רק בגלל הלחץ בלב..." נשלחתי לבצע ביופסיה כדי לאמת את האבחנה, וכעבור 10 ימי מתח וחרדה הגיעו התוצאות... עברתי ניתוח להוצאת הגידול, ובמשך שלוש וחצי שנים הייתי בטיפולים, ביקורת ובמעקב. לפני חודשיים וחצי הרגשתי תחושות מוזרות בראש. בוצע צילום ס.טי. ו- אם.אר.איי., ונמצאה גרורה גדולה במוח הקטן. היה ברור שזוהי גרורה שעלתה מהריאה. שבוע לפני פסח עברתי ניתוח נוירו-כירורגי להוצאת הגידול. עכשיו שוב הקרנות.
בארבע שנים עברתי שני ניתוחים והדרך עוד ארוכה: מעקב, בדיקות, צילומים, פרוצדורות מינהליות, הוצאת כספיות ועוגמת נפש. אוסיף לזה את המתח והחרדה של כולם והרי מירשם לחיים, שקל היה לחיות בלעדיהם. בני הבכור כבן 40, הפסיק לעשן מייד עם גילוי המקרה שלי. הבן הצעיר יותר היה מעשן כבד, לקח לו יותר זמן, אבל היום הוא כבר שנתיים לא מתקרב לסיגריה. חבל שעברתי דרך כל כך ארוכה, כדי להחליט להכניס את הסגריות ל'ביעור חמץ' לתמיד. המסקנה שלי, כשם שצריך להזהר בלשון כך צריך לחשוב הרבה על מה שמכניסים לפה". ("יתד השבוע", ט"ו בתמוז תשס"א)
תודה !
לכבוד...
אני בן 48, הייתי מעשן כ- 2 חפיסות סיגריות ליום.
התחלתי לעשן, כבן 15, מסיגריה של חתן. וכך זה המשיך עד שהגעתי לשני חפיסות ליום.
בעקבות שיחה ערה עם ..., ולאחר שיכנועים רבים, הפסקתי לעשן.
היום ברוך השם אני מרגיש טוב, ואני מודה בכל ליבי ל..., על כל מה שהוא השקיע. אני מברכו שיצליח בכל דרכיו בזה ובבא.
המברכו בכל עת - ש. אלישע
ההחלטה בידכם !
- סיפור מהחיים:
אם אצליח לשכנע רק אחד מן הקוראים את הסיפור, להפיק ממנו את הלקח הנדרש, יהיה זה שכרי. מגלגלין זכות על ידי זכאי, ויותר מ"כנראה" אני חב את המשך חיי לגליון "המחנה החרדי" מהקיץ האחרון (וגם לאשתי שתחי').
45 שנה הייתי מעשן כבד מאוד, ולא יכולתי להגמל מן הסיגריות בשום אופן, למרות שאשתי לא פסקה את מלחמתה במשך שנות נשואינו. נתליתי באילן גדול, הסבא שלי ז"ל שהיה מעשן, והאריך ימים עד גיל 94.
השסתום שבליבי גם אינו פועל במלוא תפוקתו, וכתוצאה מכך נתקפתי לפני חמש שנים בבצקת ריאות קשה, והייתי במצב קריטי בטיפול נמרץ, ובחסדי השי"ת החזירוני לחיים. כמובן כולם, תולים הכל הכל רק בסיגריות, הם סותמים את העורקים שבלב וכו' וכו'.
אני נוכחתי לראות בטיפול נמרץ, שרובם של המאושפזים שם, היו דוקא לא מעשנים. אבל בכל זאת קיבלתי אז את ההחלטה דלהלן: אני מוזמן לעבור צינתור לב - מכשיר שעובר ומצלם את כל העורקים שמסביב ללב, ומגלה מיד אם יש סתימה באחד מהם - והיה, אם אמנם יגלה המכשיר שיש סתימה, אני מפסיק לעשן מיד, ולגמרי!
ואמנם כן. עברתי את בדיקת הצינתור, ולאחר כשעה שעתיים, בא אלי הרופא הבודק ובפיו הבשורה הטובה: "לא מצאנו אצלך ב"ה שום סתימות בעורקים. המסתם שלך חלש, ואפשר להמשיך עם זה בטיפול תרופתי, עד מאה ועשרים! רק השמר מלחץ דם גבוה!"
וכך מצאתי את עצמי ממשיך במלוא הקיטור, על אף בקשות הרופאים ואזהרותיהם שדבר טוב לא ייצא מהעישון. ואם לא פגע בך בעורקי הלב, הוא עלול לעשות לך צרות רבות ורעות, מכיוונים אחרים. אבל אני בשלי, כמו כל המעשנים, ובפרט לאחר תוצאות הצינתור המעודדות.
בשנה האחרונה, הייתי מוצא מדי פעם בפעם על השולחן במטבח, בוקר בוקר, גזרי עיתונות, המדברים נגד העישון. אותם הכינה לי רעיתי שתחי', במסגרת מאמציה הבלתי נלאים לנסות לשכנעני להפסיק עם העישון הכבד. ואני כאמור, חוזר אל הסבא הגדול שלי, ואל הצינתור החיובי, וממשיך גם בעישון.
והנה אז, מגיע הבוקר ההוא, שאני מוצא על השולחן במטבח קטע מעיתון "המחנה החרדי", ולהלן הציטוט המלא [הכותרת]: ''גילוי מוקדם של סרטן הריאה אצל מעשנים" - "המכון למחלות הריאה בית החולים 'איכילוב' בת''א, מקיים תוכנית חדשה לגילוי מוקדם של סרטן הריאה. מעשנים כבדים שעישנו יותר מקופסה ביום במשך עשרים שנים, ושגילם מעל 50 שנה, ייבדקו ללא תשלום. התוכנית כוללת בדיקת רופא ריאות, בדיקת C.T. חזה בקרינה נמוכה, בדיקת כיח, ובדיקות תפקודי ריאות. מטרת בדיקות אלו, היא לזהות שינויים סרטניים בשלב מוקדם ולאפשר טיפול מוקדם ויעיל אחר במחלה. כידוע, ככל שגילוי מחלת הסרטן הינו מוקדם יותר והגידול מזוהה בשלב מוקדם ומומקם יותר, יכולת הטיפול משתפרת, והישרדות החולים עולה. למרות זאת, כיום מרבית חולי סרטן הריאה מאובחנים לאחר שהתהליך הסרטני כבר התפשט, ואז כבר הטיפול איננו יעיל וההישרדות ל-5 שנים קטנה מ-15%.
"הטיפול המועדף בסרטן הריאות, הינו כריתה כירורגית שלמה של תהליך הגידולי, ולכן הטיפול יעיל יותר כאשר המחלה ממוקמת ולא התפשטה מעבר למוקד הראשוני. אי לכך, לאיבחון וגילוי המוקדם ישנה חשיבות רבה בהצלחת הטיפול ובהישרדות החולה. סרטן הריאה נחשב לפני מאה שנה למחלה נדירה, אך עם התפשטות העישון, שכיחותו הולכת וגדלה. בארץ זהו הסרטן הקטלני ביותר בגברים. והוא נדיר אצל לא מעשנים".
עד כאן אני קורא מקטע "המחנה החרדי" באותו בוקר, ואני גם מחליט במקום: עברנו את הצינתור בשלום - נעבור גם את הבדיקה הזאת, כדי שנהיה רגועים ונוכל להמשיך לעשן בנחת. מה גם שהבדיקה חינם אין כסף. אין מה להפסיד.
ואכן, באותו בוקר אני מזמין תור לבדיקה הנ"ל באיכילוב. כאמור, בזכות אשתי ובזכות "המחנה החרדי".
תוך שבועיים הגיעה התשובה הלא סימפטית, שאכן נמצא "חפץ חשוד" בריאה, והנך מוזמן לבדיקת ניקור [ביופסיה], לקיחת חומר מהמקום, ובמעבדה יחליטו סופית האם הגידול אכן סרטני.
התשובה לא איחרה לבא, והחיוך החל לסור מעל פני. בשלב זה הכנסתי לתמונה את המלאך אלימלך שיחי', המוכר בפי הכל הרב פירר הי"ו.
בעת כתיבת שורות אלו, אני כמובן לא מעשן... וגם נמצא אחרי ניתוח לא קל של כריתת חלק מהריאה, תוך סכנת נפשות, עקב הלב החלש...
עד כאן הסיפור. לא אני יכול לומר מוסר למאן דהוא, אבל אלה הן העובדות. שחור על גבי לבן, ולא סתם שחור...
ההחלטה בידכם. ואני כולי תודה להשי"ת.
פ.א. "המחנה החרדי", (גליון 1020 – פרשת ויק"פ תשס"א)
עישון פסיבי – זה מסוכן
היא היתה אשה בריאה, בת ארבעים ושש, לא היתה לה כל סיבה למהר לרופא. היא אמנם השתעלה וירדה ממשקלה במשך שלושת החודשים האחרונים, אבל עם טרדת הימים ובשגרה הברוכה והמשמחת, שכוללת בחובה בריתות ואירוסין, שבתות וימים טובים, לא היה לה זמן, אפילו לא כדי להתקשר אל המרפאה ולקבוע תור. על לצאת מן הבית, לעלות על אוטובוס ולבזבז בוקר שלם בהמתנה וביקור אצל הרופא, לא היה כלל על מה לדבר. "אין גם ממה לפחד" - אמרה פעם לאחת מבנותיה הנשואות. "ברוך ה' הייתי בריאה תמיד, מה זה קצת שיעול? באמת. לאבא לעומת זאת צריך לדאוג". כאשר הגיעה חנה בסופו של דבר אל הרופא הופתעה לראות בצילום הרנטגן של ראותיה צל שחור, שסיפר על כך שחנה לקתה ב"מחלה" בריאותיה.
לא היתה כל הסטוריה של מקרים כאלו במשפחתה, וגם הרופא לא הצליח להצביע על כל גורם סיכון שגרם לה להצטרף אל הנתון הסטטיסטי של מספר חולי סרטן הריאה, מלבד דבר אחד. בעלה של חנה היה מעשן כבד, שעישן מדי יום כשלוש חפיסות סיגריות – והם היו נשואים למעלה מעשרים וחמש שנה.
אם נהגנו לחשוב בעבר כי ההחלטה האם לעשן או להפסיק ולהנזר מסגריות, היא החלטתו האישית של האדם, באים למעלה משמונה עשרה מחקרים חדשים ומודיעים לנו שלא כך הם פני הדברים.
כידוע, מכיל עשן הסיגריות ומוצרי טבק אחרים, יותר מ- 4000(!) כימיקלים שונים. ביניהם – 43 שהוכחו כמסרטנים. לדוגמא: זפת (כן, זפת!) קדמיום, כרומיום, עופרת, ניקל ועוד. גם חומרים כמו: ניקוטין, אצטון, חד תחמוצת הפחמן ועוד, גורמים לנזקים שונים בגוף. בשעת העשון שואף האדם המעשן את כל החומרים הללו כולם לריאותיו, גם אחרי שפלט המעשן את עשן הסגריה החוצה, נותרו בריאותיו חלקיקים זעירים, שהצטברותם שם עלולה להיות מסוכנת עד מאוד. אך לא רק המעשן ניזוק! גם האנשים הסובבים אותו, ילדיו הקטנים, אשתו והחברותא שלו, נפגעים משאיפת הרעלים, כאשר הם נושמים הן את העשן העולה מן הסיגריה עצמה והן את זה שהמעשן פולט מריאותיו, ולמרות כל התירוצים הקלושים המנסים לטעון ולומר כי "העשן מתפזר באוויר" "בפליטה אחת ממבער של אוטובוס יש עשן בכמות רבה הרבה יותר מאשר בעשר חבילות סיגריות" ומשפטים נוספים עליהם חוזר כל מעשן בלהט, הוכח פעם אחר פעם כי אנשים, נשים וילדים ששהו בקרבתם של מעשנים היו חשופים למעשה במדה מוגברת לסכנת מחלות שונות, כך שאם אתם חיים לצידו של אדם המעשן שתי קופסאות סיגריות ליום, מבחינה רפואית, כולכם, החל מן התינוק ובן השלוש, מעשנים מדי יום!
הנזק שגורם העישון יכול להיות מידי ולהתבטא בטווח הקצר בכאבי ראש, בחילה, סחרחורת, שיעול, גירוי בעיניים, באף, בגרון ובדרכי הנשימה.
בטווח הארוך מעלה העישון הפסיבי, שרבים אוהבים לכנותו כיום ה"עישון הכפוי" את הסכנה לחלות בשורה ארוכה של מחלות. בדו"ח שהוציא המכון הלאומי לסרטן בארצות הברית הוא מזהיר כי עישון פסיבי לא קשור רק לסרטן הריאות אלא גם למחלת לב, סרטן מערות האף ומחלות קשות אחרות שעלולות לגרום למוות רח"ל. אז אם אתם מאמינים באותם מחקרים, תדאגו שלא לשהות בקרבת מעשנים יותר מדי. (הבית החרדי - מוסף למשפחה החרדית, יום ה' פרשת כי תבא י"ח אלול תשס"א גליון 5)