אור ברסלב
חיים ללא עישון פרק ח - גודל יקרת גופם של ישראל לפני הקב"ה

חיים ללא עישון

פרק ח - גודל יקרת גופם של ישראל לפני הקב"ה

פרק ז - לא תעמוד על דם רעך

הטור בסימן הראשון של הלכות יום הכיפורים (אורח חיים סימן תרד) כותב: "תני רב חייא בר רב מדיפתי 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש' וכי בתשעה מתענין והלא בי' מתענין? ללמדך שכל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה ט' וי' וה"ק קרא: הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי של מחר. ומדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון עינוי, א"כ חשיב כמו עינוי כאילו התענה ט' וי'. פירוש, כאילו נצטוה להתענות בשניהם, והוא מאהבת הקב"ה את ישראל שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עונותיהם וציום שיאכלו וישתו תחילה, כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי. משל למלך שהיה לו בן יחיד, וגזר עליו להתענות יום אחד, וצוה להאכילו ולהשקותו קודם, כדי שיוכל לסבול. וכן נוהגין להרבות בו בסעודה".

מספר המדרש: "מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו: קנה לי דגים ולא מצא אלא דג אחד, ונתן בו זהוב. והיה שם יהודי חייט, והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמשה, ונשאר לחייט. בא העבד אל אדוניו וספר לו כל המאורע, שלח השוטר אחר החייט ואמר לו: מה מלאכתך? אמר לו: חייט. אמר לו: ולמה קנית דג שוה זהוב בה' זהובים, ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי? השיב לו: והיאך לא אקננו אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה, שצונו הקב"ה לאכול ולשתות, ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו. אמר לו: א"כ יפה עשית! ופטרו, והלך לשלום".

ומבואר בב"ח ובספר תוספת יום הכיפורים (יומא פא, ב) כי כוונת הטור להראות שמצות האכילה בערב יו"כ היא גדולה ממצות אכילה בשאר שבתות וימים טובים, ושאכילה בו נחשבת כשתי תעניות, בערך ומשקל של תענית ביום הגדול והאדיר בשנה, היינו יום כיפור.

למדנו מהטור מוסר השכל נפלא, הטור הציב מצוה זו, לאכול בערב יום הכיפורים בראש הלכות יום הכיפורים, (אע"פ שלפי סדר היום ראוי היה להקדים את הסימן הבא העוסק בדיני כפרות).

הטור מאריך בדבריו אף שהרי כל אדם גם אילולא נצטוה ודאי יאכל וישתה בערב תענית, ואם הוא חולה שיש בו סכנה הרי מותר לו לאכול ביום כיפור.

כל זאת משום אהבתו של הקב"ה לעם ישראל, ולא רק לנפשותם אלא גם לגופם לבל ינזקו מהתענית, ואף על פי שרוב האנשים אינם ניזוקים מתענית של יום אחד, אף על פי כן מצווה אותנו התורה לאכול, ואין זו סתם מצוה, אלא מצוה גדולה יותר מאכילה בשבתות וימים טובים. התורה אף שינתה לשונה וכתבה את המצוה לאכול בלשון "עינוי", לומר שיש לאוכל שכר של מי שצם בתענית, ולא תענית של יום אחד אלא שכר תענית של יומיים, ולא סתם יומיים, אלא יומיים רצופים, ולא סתם יומיים רצופים, אלא שכר כמו של מי שהתענה תענית חמורה של יום כיפור, היום הגדול בשנה.

הטור לא הסתפק בכך, אלא מביא משל כדי שכל אחד מישראל יבין וידע שהוא בן מלך! ולא בן מלך פשוט, אלא בן יחיד של מלך! והוסיף עוד להביא את המעשה מהמדרש, וכל זאת להראותנו בצורה ברורה ומובנת לכל את גודל אהבת הקב"ה לבניו, ושאינו רוצה שהתענית תזיק להם למרות שנתן להם רק תענית אחת בשנה, וגם זאת לטובתם שיזכו לכפרת עוונותיהם.

ואם נזק קל של תענית הוא חמור בעיני הקב"ה, נזקי העישון החמורים, על אחת כמה וכמה. רצונו של מקום שנהיה בריאים ונאריך ימים בעבודתו יתברך. וההצלחה בביעור נגע העישון תאריך את ימינו בעולם הזה, ושכרנו ירבה בעולם שכולו טוב.

תוכן העניינים

חיים ללא עישון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה