פרק ז - לא תעמוד על דם רעך
החיוב למנוע אחרים מעישון
גם מי שאינו מעשן אינו יכול לעמוד מן הצד ולהחריש. עליו להשפיע על חבירו לחדול מעישון, וזוהי הצלת נפשות ממש וכאילו קיים עולם מלא. אך אם התעלם מהמעשן ולא עשה מאומה כדי להניאו ממעשהו, הרי שעוונו חמור כמו שפוסק הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש יד, טז): "וכן הרואה את חברו טובע בים... ויכול להצילו הוא בעצמו, או שישכור אחרים להצילו ולא הציל... וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. אע"פ שאין לוקין על לאווין אלו מפני שאין בהם מעשה, חמורים הם, שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד כל העולם כולו, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו".
וכן פסק ה"שולחן ערוך". (חו"מ סימן תכו, א) והטור (שם) פסק: "אם יש לו (=לניזק) ממון להציל עצמו, חייב לשלם למזיק" ונראה פשוט מדבריו שהמציל חייב להציל בממונו, אף אם אין לו אפשרות לקבל כסף מן הניצל עבור ההצלה.
המעשן ומסכן את בריאותו וחייו, הרי הוא כטובע בנהר ויש חיוב גמור על כל אחד להצילו.
אמרו חז"ל במס' בבא בתרא (ח', ב'), דמצוות פדיון שבויים קודמת לכל ענייני הצדקה. ומפרשת הגמרא טעם הדבר, משום ששבי קשה מכל הפורעניות, לפי שהוא כולל הכל - מוות וחרב ורעב. אמור מעתה, כמה קשה הוא העישון, שיש בו את כל התחלואים והיסורים, מכף רגל ועד ראש ולא רק מוות, חרב ורעב, אלא עוד יותר מאלו. ולפיכך נמצא שהצלת בני אדם מרעת העישון, יכולה להיות גדולה יותר ממצוות פדיון שבויים.
ומי שיש בידו לעשות ואינו עושה למניעת העישון, הרי כל התוצאות החמורות של העישון נזקפות לחובתו כפי שכותב ספר חסידים (אות קנג): "כתוב ביחזקאל (לג, ז-ט) 'והזהרת אותם ממני... ואתה כי הזהרת... ואתה נפשך הצלת...' אבל אינו אומר זיכית או צדקת, אלא את נפשך הצלת, מכאן שכל שנענש חבירו והוא אינו מזהירו, לומר אל תעשה, הרי כל העונש שמקבל, מעלין על זה כאילו הרגו, לפי שהיה לו להזהירו ולא הזהירו ותובעין מזה דמו של זה..."
מה יענה מי שיתבע בבי"ד של מעלה שיכול היה להשפיע על חבירו, ומתברר לו כי היה בכוחו - עם קצת מאמץ והשתדלות הנדרשת ממנו, לשכנעם לחדול מן העישון ולא עשה זאת? עתה הנה גם דמו של המעשן נדרש ממנו.
וכן אמרו חז"ל (שבת נד, ב) :"כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו - נתפס על כל העולם כולו". ובפסק הלכה של הגר"ש ואזנר שליט"א נגד העישון הוא מביא את דברי החת"ם סופר שכתב במסכת ע"ז דף ל' לגבי הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות: "ומוטל על החכמים להשגיח על זה מקרא (דברים י"ט) והיה עליך דמים ע"פ ש"ס מו"ק ה', ואם לא השגיחו החכמים על זה וכיוצא בזה, שאז כל הדמים שנשפכו על ידי שלא עשו, או שלא הזהירו על זה, מעלה הכתוב עליהם כאילו הם שפכו ח"ו".
וכן כתב רש"י בפרשת מטות (במדבר לא, יד), בשם הספרי "שכל סרחון הדור תלוי בגדולים, שיש כח בידם למחות".
ואכן מרנן ורבנן גדולי דורנו בקריאתם (אדר א' תש"ס) נגד העישון הם פונים ליראי ה' בדבר החובה למנוע אחרים מעישון:
"וח"ו מלהקל ראש בענין שמירת הבריאות ובפרט ועל אחת כמה וכמה בדבר שעל דעת הרופאים הוא מזיק ממש. וכל מי שיכול למנוע עצמו ומאחרים מלעשן מחוייב למנוע".
ביצוע פסק ההלכה למעשה
כיום הציבור בכללו, מחולק לכמה קבוצות בנושא העישון. שמונים אחוז מהציבור החרדי אינו מעשן. ממילא רוב הציבור יכול לעמוד ב"גזירה" שלא להתחיל לעשן, ולכן כל אלו שעדיין לא התחילו לעשן ואולי הם חושבים להתחיל לעשן, צריכים לדעת שהתחלת העישון בודאי אסורה. כבר יש בנידון זה "פסק הלכה" ברור מאת הגר"ש וואזנר שליט"א, הקובע נחרצות: "על כן, ברור להלכה, דאיסור גמור להתחיל בעישון בימי הבחרות וגיל צעיר". יודעים אנחנו כי מרן ראש הישיבה זצוק"ל, היה סומך על הגר"ש וואזנר שליט"א, בענינים של חייבי כריתות. גם מרנן ורבנן זקני פוסקי הדור וזקני ראשי הישיבות שליט"א, קוראים אל "היקרים החביבים, שעדיין אינם קשורים להרגל הרע הזה... והוא הרגל עישון הסיגריות - אל תרעו לעצמכם ולסביבתכם ואל תרגילו עצמכם בזה".
נותרה לנו, איפוא, קבוצה קטנה של המעשנים. בין המעשנים נבחין בשני סוגי מעשנים:
אלו שמכורים לגמרי לעישון, (ואמנם אינני מאמין שאלו שעדיין בגיל צעיר יכולים להיות כה מכורים, אך בכל אופן יש כאלו שמכורים לגמרי). הם לא יכולים להפסיק לעשן, מדוע? - מפני שחברות הטבק, מחדירים בסיגריות אמוניה, סוכר ומלח, ועוד חמרים שיגרמו למעשנים שלא יוכלו להפסיק לעשן. אנשים הללו, שאינם יכולים להפסיק לעשן, הם כמו חולי סוכרת, או כמו חולי אולקוס. מותר לחולי אולקוס וסוכרת לאכול בט' באב, וכמותם אף אותם אנשים מסכנים, מותר להם לעשן, אך אוי ואבוי לכזה מין "היתר" לעשן.
אבל יש הרבה מן המעשנים שאינם "מכורים", אלא נמצאים באיזושהי דרגה של הרגל חזק, והם אלו שמסוגלים להפסיק לעשן. לגביהם הקדמנו כבר לבאר, שאסור להם לעשן וחייבים הם להפסיק, וכיון שאסור, צריך היום להפסיק לעשן! וכך פסקו מרנן ורבנן שליט"א (בקריאתם הנ"ל): "ולמי שכבר הורגל בזה, חובה עליו להשתדל בכל האפשרות להיגמל מזה".
אחריות הדדית
אלו שאינם מעשנים מרגישים עצמם בנוח, אנחנו לא מעשנים, ברוך ד' אנחנו נקיים מכל זה, אין עלינו שום טענה. אולם עליהם החובה לדעת שהם אינם יכולים למשוך את ידיהם מהנושא מכל וכל. הרמב"ם מלמדנו בהלכות דעות (פרק ו), שדרך האדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו ולהתנהג כמנהג אנשי מדינתו, ולכן חובה על כל אלו שאינם מעשנים, אנשים ונשים, מבוגרים וצעירים, ליצור אוירה ודעת קהל, לחץ סביבתי, או לחץ חברתי על אותם המעשנים המסוגלים להפסיק לעשן, יש אכן לגרום להם להפסיק לעשן, ועל אותם שאינם מעשנים, יש ליצור לחץ שלא יתחילו לעשן. ישנה הבטחה מהרמב"ם, שהאוירה הסביבתית תשפיע עליהם, כי האדם נמשך אחרי הסביבה.
ואם יש את נפשנו לידע עד כמה גדולה עוצמת השפעת הסביבה, נוכל ללמוד היטב מדברי ה"מסילת ישרים" בסוף פרק י"א, שכתב, שכל מה שהאדם מחפש ועמל להשיג עניני העולם, הכל מחמת תאות הכבוד, ולולא שהיה לו הלחץ החברתי מאנשי סביבתו, היה האדם לובש איזה שהוא בגד לכסות גופו, ואוכל כדי מחייתו, ודר בבית שיסתירהו מהשמש ומהגשם, ומפני מה אין די לאדם בכך, אלא לובש בגדים יקרים ואוכל מאכלים חשובים ודר בבית יקר, הכל מפני לחץ חברתי. הסביבה משפיעה - "שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו, מכניס עצמו בעבי הקורה הזאת, ואין קץ לכל עמלו".
וכיון שסביבתו ומרעיו של האדם, מהוים גורם מכריע בהנהגת האדם, מעתה ודאי מוטלת חובה על כל אחד ואחד מן הלא-מעשנים, להפעיל לחץ חברתי על המעשנים. שכן, בכח זה יש בידו להציל את זולתו מן הפגעים ומן הסכנה, ואם זהו הכח שמסור ביד האדם למנוע סכנה מחבירו, הרי ודאי חובה עליו לנצל את הכח הזה, כשם שאדם שרואה את חבירו טובע בנהר, חייב לנצל את כל הכוחות המסורים בידו, כדי להציל את חבירו מן הסכנה.
כך, על אנשי הסביבה לחוש כלפי אותו אדם מעשן – ולומר לעצמם: "פלוני המעשן שרוי בצרות, וחייבים אנו להצילו באמצעות השפעה חברתית ומתן הסברים משכנעים לגודל הסכנות הטמונות בעישון. כך נדבר על לבו: למה הינך מעשן? אולי תפסיק לעשן? אל נא תתחיל לעשן! הרי אסור לעשן! אל תעשן במקום ציבורי! אל תעשן בפרהסיה! תנסה שיטות גמילה! תרחם על משפחתך וילדיך!"
כך מכל פרט ופרט שהוזכר כאן, עלינו ליצור לחץ חברתי, לבל נתפס חלילה בעוונם לאמר: אתם אשמים בדבר, לו הייתם מוכיחים אותנו ומשפיעים עלינו בעוד מועד, היינו נגמלים.
והדברים אמורים בפרט אל ציבור בני הישיבות. בין כתלי הישיבה קיימת בדרך כלל השפעה חברתית עצומה איש על רעהו, ובדברים שהרוב מעונין בהם, יודע הרוב איך ליצור לחץ חברתי על המיעוט. ואם זהו ה"כלי" העומד לרשות החברים, הרי ודאי חייבים המה להשתמש בכח זה, וכל שכן בנושא זה, שיש כאן מצוה גדולה של פיקוח נפש. ברור, אם כן, שאחריות גדולה רובצת על הכלל, לכוף דעתם על היחידים.
ולא זו בלבד, אלא גם אותו מעשן, שכבר "מכור" בצורה חריפה לעישון, עד שאינו יכול להגמל ממנו, גם עליו מוטלת חובת האחריות, להפעיל לחץ חברתי על מנת לגרום לכך שמעשנים אחרים, שעדיין לא "מכורים" לעישון, יחדלו מלעשן, ובודאי מוטלת עליו החובה להשפיע על צעירים שלא יתחילו לעשן. (ואולי, על ידי פעולתו למנוע את זולתו מן הסכנה יזכה לסייעתא דשמיא, שאף הוא, למרות היותו "מכור" לעישון, יוכל להגמל מן ההרגל הרע הלזה, בחינת מה ששנינו באבות (פ"ה מי"ח) "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו").
כה תאמר לבית יעקב
גם לנשים תפקיד חשוב במניעת העישון, ומה גם שאף הן ניזוקות מן העישון של בעליהן או בניהן. הן יכולות לדבר אל לב בעליהן ובניהן בדרכי נועם כפי שכותב בעל "פלא יועץ" (אות נ, ערך נשים), שחובתה ותפקידה של אשה בישראל - "לעזור את בעלה על התורה ועל העבודה ותמסור נפשה על זה בנועם - שיח וחן וכבוד. וגם על בניה תפקח עיניה, כי חובה מוטלת עליה ביותר, מאחר שהיא נמצאת בבית".
קרנו של הבחור המעשן יורדת
במחקר הרפואי ידוע כי אין מעשן בריא! ולכן כשלוקחים 'קבוצות ביקורת' בנושאים שונים לצורך מחקר או בדיקה שמחפשים לצורך כך אנשים בריאים, מופיעה תמיד בשאלון - המועמדים השאלה: "מעשן/לא מעשן?" אם הנ"ל מסומן כמעשן - הוא לא ייבחר לקבוצה זו לעולם, באשר לדידם - 'אין מעשן בריא'.
הבנות הנמצאות בשידוכין צריכות לדעת כי לבחור המעשן נשקפת סכנה לבריאותו ולבריאות המשפחה העתידית, יותר מאשר איזו שהיא מחלה שיש לקרוב משפחה של הבחור שבגללה חוששים מלעשות שידוך, כי אין מעשן בריא!
קידוש השם
כללו של דבר, חוב גדול זה מוטל על כאו"א, בכל אופן בו ימצא לנכון לתרום את השפעתו הברוכה לטהר את האויר (תרתי משמע) מן העשן האסור והמסוכן של הסיגריות, ומה מאוד יגדל קידוש שם שמים כאשר ייודע לכל, כי היכלי התורה והישיבות וכל החרדים לדבר השם, האמונים עלי דעת תורה וציות לגדולי תורה, וכל שומרי התורה והמצות, נקיים כליל ממגיפת העישון, וחייהם יקרים להם ובריאותם חשובה להם. ואמנם כבר זכינו, ואחוז המעשנים בצבור הדתי עומד על 19.4% לעומת 29% מעשנים גברים בצבור שאיננו דתי. ואחוז המעשנים בקרב האברכים, ירד ועומד כעת על 11 אחוז בלבד, דבר שגרם לקידוש שם שמים בפרסומו. לעומת מה שפורסם במגאזין הבריאות "בריטיש מדיקל ז'ורנל" (BMJ) בגליון מיום: 7 יוני 1997, שהצביע על כך שאחוז המעשנים בציבור החרדי גבוה בצורה משמעותית מאשר אחוז המעשנים הכללי במדינת ישראל העומד על 28 אחוזים. ע"כ ציטוט.
מותגים
מכון למחקר - מחקרי שוק וסקרי דעת קהל
L-1274
16/06/2002
1. פסק ההלכה וקריאת גדולי ישראל נגד העישון הופיעו ופורסמו במרץ 2000.
2. מאז ועד אוקטובר 2001 נעשה מסע פרסום מסיבי נגד עישון, ופסקי ההלכה וקריאת גדולי ישראל הופצו בעשרות אלפי עותקים.
3. נתבקשנו על ידי מר יחזקאל אסחייק לבדוק את השפעת הפרסום על הרגלי העישון במגזר החרדי ואלה הן התוצאות.
4. חמישה סקרים עוקבים שבדקו את הרגלי העישון במגזר החרדי (בקרב גברים בלבד) במסגרת אומניבוס מדגם ארצי מייצג של האוכלוסיה החרדית שנעשו בתאריכים הבאים:
14 באוגוסט 2001 כ"ה באב תשס"א
26 באוגוסט 2001 ז' באלול תשס"א
15 באוקטובר 2001 כ"ח בתשרי תשס"ב
28 בפברואר 2002 ט"ז באדר תשס"ב
18 במרץ 2002 ה' בניסן תשס"ב
5. בנוסף, סקר אחד נעשה במגזר היהודי כללי בתאריך: 30 באוגוסט 2001 י"א באלול תשס"א.
6. ממוצע שכיחות העישון במגזר החרדי (בקרב גברים בלבד) שנמצאה היא 19.4% (1250=n), לעומת 29% במגזר היהודי כללי (בקרב גברים בלבד) (250=n).
7. כנימוק להפסקת עישון, בסקר אוקטובר מסרו 4.4% מהמרואיינים כי הפסיקו לעשן בשל פסק ההלכה.
בכבוד רב
אורי פנסירר
ועל אחת כמה וכמה יתקדש שם שמים, ויתאהבו לומדי התורה על כל הכלל כאשר אכן יידעו הכל, כי אין דריסת רגל לעישון בין בני התורה, וממילא תהיה גם השפעה על כלל ציבור שומרי התורה והמצוות. וכפי שהבאנו דברי חז"ל כי מי שאינו חס על חייו, כך אין חסין על חייו מן השמים, א"כ יש לנו לדון בקל וחומר, כי מדה טובה מרובה, שאם נקיים רצון הבורא ונשמור על בריאותנו, וננצור מכל נזק את המתנה היקרה שניתנה לנו - "חיים", כך שבעתיים נזכה כי יגמלו עמנו משמים מדה כנגד מדה, להרבות ולהוסיף לנו אורך ימים ושנות חיים ושלום.
אעתיק לכאן קטע מתוך דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל 2003-2004 שפורסם בחודש אייר תשס"ד, מאי 2004. מעמוד 56.
ראויה לציון פעילותו של הרב יחזקאל אסחייק בארבע השנים האחרונות לצמצום ממדי העישון בקרב הציבור הדתי בכלל ובציבור החרדי בפרט. הרב אסחייק כותב ומוציא לאור פרסומים הנוגעים לתחום מניעת העישון. לא מכבר פורסם ספרו "חיים ללא עישון על פי התורה". ובו פסקי הלכה של גדולי הפוסקים בדורות האחרונים נגד העישון ובזכות חיים בריאים ונקיים מעישון. עוד בספר סקירה של נזקי הבריאות שגורם העישון ומובאות ממחקרים מובילים. הרב אסחייק מפיץ במגזר החרדי את הספר פרי עטו "חיים בריאים כהלכה" – קובץ בעניני שמירת הבריאות המשלב בין הידע מן המקורות לבין הידע שמקורו במדע ובמחקר – וכן עלונים, חוברות הסבר ("די לעישון!") וכרזות ("גדולי ישראל נגד העישון"), המפרטים את הסכנות שבעישון. לשם בחינת מצב העישון בקרב הציבור החרדי בישראל וכמשוב מסויים לפעילותו. יזם הרב אסחייק בשנת 2002 סקר מקיף בקרב 1250 דתיים. בסקר זה נמצא בין השאר. כי כחמישית מהגברים במגזר החרדי מעשנים.