פרק ז - לא תעמוד על דם רעך · החיוב למנוע אחרים מעישון
גם מי שאינו מעשן אינו יכול לעמוד מן הצד ולהחריש. עליו להשפיע על חבירו לחדול מעישון, וזוהי הצלת נפשות ממש וכאילו קיים עולם מלא. אך אם התעלם מהמעשן ולא עשה מאומה כדי להניאו ממעשהו, הרי שעוונו חמור כמו שפוסק הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש יד, טז): "וכן הרואה את חברו טובע בים... ויכול להצילו הוא בעצמו, או שישכור אחרים להצילו ולא הציל... וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. אע"פ שאין לוקין על לאווין אלו מפני שאין בהם מעשה, חמורים הם, שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד כל העולם כולו, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו".
וכן פסק ה"שולחן ערוך". (חו"מ סימן תכו, א) והטור (שם) פסק: "אם יש לו (=לניזק) ממון להציל עצמו, חייב לשלם למזיק" ונראה פשוט מדבריו שהמציל חייב להציל בממונו, אף אם אין לו אפשרות לקבל כסף מן הניצל עבור ההצלה.
המעשן ומסכן את בריאותו וחייו, הרי הוא כטובע בנהר ויש חיוב גמור על כל אחד להצילו.
אמרו חז"ל במס' בבא בתרא (ח', ב'), דמצוות פדיון שבויים קודמת לכל ענייני הצדקה. ומפרשת הגמרא טעם הדבר, משום ששבי קשה מכל הפורעניות, לפי שהוא כולל הכל - מוות וחרב ורעב. אמור מעתה, כמה קשה הוא העישון, שיש בו את כל התחלואים והיסורים, מכף רגל ועד ראש ולא רק מוות, חרב ורעב, אלא עוד יותר מאלו. ולפיכך נמצא שהצלת בני אדם מרעת העישון, יכולה להיות גדולה יותר ממצוות פדיון שבויים.
ומי שיש בידו לעשות ואינו עושה למניעת העישון, הרי כל התוצאות החמורות של העישון נזקפות לחובתו כפי שכותב ספר חסידים (אות קנג): "כתוב ביחזקאל (לג, ז-ט) 'והזהרת אותם ממני... ואתה כי הזהרת... ואתה נפשך הצלת...' אבל אינו אומר זיכית או צדקת, אלא את נפשך הצלת, מכאן שכל שנענש חבירו והוא אינו מזהירו, לומר אל תעשה, הרי כל העונש שמקבל, מעלין על זה כאילו הרגו, לפי שהיה לו להזהירו ולא הזהירו ותובעין מזה דמו של זה..."
מה יענה מי שיתבע בבי"ד של מעלה שיכול היה להשפיע על חבירו, ומתברר לו כי היה בכוחו - עם קצת מאמץ והשתדלות הנדרשת ממנו, לשכנעם לחדול מן העישון ולא עשה זאת? עתה הנה גם דמו של המעשן נדרש ממנו.
וכן אמרו חז"ל (שבת נד, ב) :"כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו - נתפס על כל העולם כולו". ובפסק הלכה של הגר"ש ואזנר שליט"א נגד העישון הוא מביא את דברי החת"ם סופר שכתב במסכת ע"ז דף ל' לגבי הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות: "ומוטל על החכמים להשגיח על זה מקרא (דברים י"ט) והיה עליך דמים ע"פ ש"ס מו"ק ה', ואם לא השגיחו החכמים על זה וכיוצא בזה, שאז כל הדמים שנשפכו על ידי שלא עשו, או שלא הזהירו על זה, מעלה הכתוב עליהם כאילו הם שפכו ח"ו".
וכן כתב רש"י בפרשת מטות (במדבר לא, יד), בשם הספרי "שכל סרחון הדור תלוי בגדולים, שיש כח בידם למחות".
ואכן מרנן ורבנן גדולי דורנו בקריאתם (אדר א' תש"ס) נגד העישון הם פונים ליראי ה' בדבר החובה למנוע אחרים מעישון:
"וח"ו מלהקל ראש בענין שמירת הבריאות ובפרט ועל אחת כמה וכמה בדבר שעל דעת הרופאים הוא מזיק ממש. וכל מי שיכול למנוע עצמו ומאחרים מלעשן מחוייב למנוע".