אור ברסלב
חיים ללא עישון פרק ז - לא תעמוד על דם רעך › אחריות הדדית

חיים ללא עישון

פרק ז - לא תעמוד על דם רעך · אחריות הדדית

ביצוע פסק ההלכה למעשה

אלו שאינם מעשנים מרגישים עצמם בנוח, אנחנו לא מעשנים, ברוך ד' אנחנו נקיים מכל זה, אין עלינו שום טענה. אולם עליהם החובה לדעת שהם אינם יכולים למשוך את ידיהם מהנושא מכל וכל. הרמב"ם מלמדנו בהלכות דעות (פרק ו), שדרך האדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו ולהתנהג כמנהג אנשי מדינתו, ולכן חובה על כל אלו שאינם מעשנים, אנשים ונשים, מבוגרים וצעירים, ליצור אוירה ודעת קהל, לחץ סביבתי, או לחץ חברתי על אותם המעשנים המסוגלים להפסיק לעשן, יש אכן לגרום להם להפסיק לעשן, ועל אותם שאינם מעשנים, יש ליצור לחץ שלא יתחילו לעשן. ישנה הבטחה מהרמב"ם, שהאוירה הסביבתית תשפיע עליהם, כי האדם נמשך אחרי הסביבה.

ואם יש את נפשנו לידע עד כמה גדולה עוצמת השפעת הסביבה, נוכל ללמוד היטב מדברי ה"מסילת ישרים" בסוף פרק י"א, שכתב, שכל מה שהאדם מחפש ועמל להשיג עניני העולם, הכל מחמת תאות הכבוד, ולולא שהיה לו הלחץ החברתי מאנשי סביבתו, היה האדם לובש איזה שהוא בגד לכסות גופו, ואוכל כדי מחייתו, ודר בבית שיסתירהו מהשמש ומהגשם, ומפני מה אין די לאדם בכך, אלא לובש בגדים יקרים ואוכל מאכלים חשובים ודר בבית יקר, הכל מפני לחץ חברתי. הסביבה משפיעה - "שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו, מכניס עצמו בעבי הקורה הזאת, ואין קץ לכל עמלו".

וכיון שסביבתו ומרעיו של האדם, מהוים גורם מכריע בהנהגת האדם, מעתה ודאי מוטלת חובה על כל אחד ואחד מן הלא-מעשנים, להפעיל לחץ חברתי על המעשנים. שכן, בכח זה יש בידו להציל את זולתו מן הפגעים ומן הסכנה, ואם זהו הכח שמסור ביד האדם למנוע סכנה מחבירו, הרי ודאי חובה עליו לנצל את הכח הזה, כשם שאדם שרואה את חבירו טובע בנהר, חייב לנצל את כל הכוחות המסורים בידו, כדי להציל את חבירו מן הסכנה.

כך, על אנשי הסביבה לחוש כלפי אותו אדם מעשן – ולומר לעצמם: "פלוני המעשן שרוי בצרות, וחייבים אנו להצילו באמצעות השפעה חברתית ומתן הסברים משכנעים לגודל הסכנות הטמונות בעישון. כך נדבר על לבו: למה הינך מעשן? אולי תפסיק לעשן? אל נא תתחיל לעשן! הרי אסור לעשן! אל תעשן במקום ציבורי! אל תעשן בפרהסיה! תנסה שיטות גמילה! תרחם על משפחתך וילדיך!"

כך מכל פרט ופרט שהוזכר כאן, עלינו ליצור לחץ חברתי, לבל נתפס חלילה בעוונם לאמר: אתם אשמים בדבר, לו הייתם מוכיחים אותנו ומשפיעים עלינו בעוד מועד, היינו נגמלים.

והדברים אמורים בפרט אל ציבור בני הישיבות. בין כתלי הישיבה קיימת בדרך כלל השפעה חברתית עצומה איש על רעהו, ובדברים שהרוב מעונין בהם, יודע הרוב איך ליצור לחץ חברתי על המיעוט. ואם זהו ה"כלי" העומד לרשות החברים, הרי ודאי חייבים המה להשתמש בכח זה, וכל שכן בנושא זה, שיש כאן מצוה גדולה של פיקוח נפש. ברור, אם כן, שאחריות גדולה רובצת על הכלל, לכוף דעתם על היחידים.

ולא זו בלבד, אלא גם אותו מעשן, שכבר "מכור" בצורה חריפה לעישון, עד שאינו יכול להגמל ממנו, גם עליו מוטלת חובת האחריות, להפעיל לחץ חברתי על מנת לגרום לכך שמעשנים אחרים, שעדיין לא "מכורים" לעישון, יחדלו מלעשן, ובודאי מוטלת עליו החובה להשפיע על צעירים שלא יתחילו לעשן. (ואולי, על ידי פעולתו למנוע את זולתו מן הסכנה יזכה לסייעתא דשמיא, שאף הוא, למרות היותו "מכור" לעישון, יוכל להגמל מן ההרגל הרע הלזה, בחינת מה ששנינו באבות (פ"ה מי"ח) "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו").

תוכן העניינים

חיים ללא עישון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה