אור ברסלב
חיים ללא עישון פרק ו - דברים חמורים שבעישון › מחטיא אחרים

חיים ללא עישון

פרק ו - דברים חמורים שבעישון · מחטיא אחרים

עישון בריש גלי עלול לגרום חילול השם

* עבירות שבין אדם למקום, חוזר בתשובה ומתכפר לו, ויש שצריך גם יסורים.

* עבירות שבין אדם לחבירו, חוזר בתשובה, ואין מתכפר לו עד שיפייס את חבירו.

* עבירת חלול השם, חוזר בתשובה, ורק במותו מתכפר לו.

* ישנה עוד דרגה והיא ענין של חוטא ומחטיא את האחרים, שתשובתו קשה עד מאוד.

ואלו דבריו הנוקבים של הגאון רבי יצחק בלאזר זצוק"ל בספרו כוכבי אור (סו"ס ב'): "נמצא דגדר חילול השם הוא, מי שבסבתו למדין הימנו לזלזל באיזו מצוה, וממילא מובן דכל שכן אם אחד יעשה מעשה בפועל, להסב ליבות אנשים אחורנית, לזלזל באחת ממצוות ה', ומעשיו או דבריו יעשו פרי, הרי זה חילול ה' ביותר. ומאחר שגדר חילול השם הוא, מי שיסובב על ידו שלמדין הימנו לזלזל באיזו מצוה, הנה מובן מאליו כי לעומת זה מי שהוא סיבה שלמדין הימנו להוקיר ולחבב איזו מצוה ביותר, זהו קדוש ה'" ע"כ דבריו. וסיבת החומרה שבדבר הוא ע"פ דברי חז"ל בחומר מי שמחטיא את הרבים: (יומא פז, א) "וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה" וענשו חמור, שכל זמן שהאחרים שלהם גרם לחטוא לא יחזרו בתשובה, עדיין מתוחה מידת הדין נגדו, כפי שכתוב בחז"ל: "שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנום."

והנה כידוע בדרך כלל הגיל בו מתחילים לעשן הוא גיל הבחרות, גיל זה הוא גיל החיקוי, בו מטבע הדברים חפצים הצעירים לחקות את מעשי המבוגרים, ומעתה כל מבוגר המעשן, ובפרט אם הוא אישיות חשובה, תורנית או ציבורית, וכל כדומה אשר סיכוייו רבים להוות דמות לחיקוי, עליו לדעת כי מלבד כל תחלואי הגוף ונזקי הנפש אותם הוא מביא על עצמו בעישון, כמו שהתבאר עד עכשיו, הרי הוא גורם לצעירים שיחקו את מעשיו וכמוהו יתחילו גם הם לעשן, ואם בתחילה יהיה זה מעט, לבסוף זה ייגרר להרגל ולהתמכרות. כך שנטיית אותם צעירים המעשנים היא בחלקה מכוחו ומחמתו, וכל אותם איסורי תורה עליהם הם עוברים במעשה זה, וכל מחלות הגוף בהם הם ניזוקים הם וסביבתם, יזקפו לפחות בחלקם לחובתו של אותו מעשן, ואם חלילה יחלו וימותו בקיצור ימים מחמת העישון ולא ישלימו את ייעודם ומטרת בואם לעולם הזה, כל זה ייזקף לחובתו בדין שמים. נמצא כי מעשן זה יכול לצבור לעצמו חובות למכביר של מחלות ויסורים, מיתות משונות ואיסורי תורה, פירותיהם ופירי פירותיהם, והכל נובע ממה שעישן בפרהסיא. וראיתי לציין כי דברים אלו מצאו מסילות בלב הרבה מעשנים שדברתי איתם שימנעו מלעשן בפרהסיא, ולו מהנימוק הזה בלבד, ונמנעו או לפחות מיעטו מלעשן בפני אחרים.

וזה לשון החפץ חיים בקונטרס "תפארת אדם" פרק י"א. ודע עוד, דאיתא בספרים, דכשהאדם מרגיל עצמו באיזה עבירה, ועל ידי זה כשאחרים רואין מקילין גם כן באותו העון, הוא נתפס גם כן עליהם. ולהפך, כשהאדם מתחזק באיזה מצוה, ואחרים לומדין ממעשיו ומתנהגין גם כן כמותו, הוא מקבל שכר גם כן עליהם. עכ"ל.

ולגודל חומרת נזקי העישון מן הראוי להביא את דברי רש"י בשם התורת כהנים (ויקרא כ' ט"ו) על הפסוק "ואת הבהמה תהרוגו" - אם אדם חטא בהמה מה חטאה? אלא מפני שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל. קל וחומר לאדם שיודע להבחין בין טוב לרע וגורם רעה לחבירו לעבור עבירה. כיוצא בדבר אתה אומר (דברים יב) אבד תאבדון את כל המקומות, הרי דברים ק"ו מה אילנות שאינן רואין ואינן שומעין, על שבאת תקלה על ידם אמרה תורה השחת שרוף וכלה, המטה את חבירו מדרך חיים לדרכי מיתה על אחת כמה וכמה"!

בספר "רבי יעקב" תולדות חייו דרכו ופעלו של הגר"י קמנצקי זצ"ל בחלק ב': "נועם דרכיו" בעמוד 318 מובא: כאשר נשאל האם מישהו מחבריו לספסל הלימודים בסלבודקה נקרא להתגייס לצבא הרוסי למרות מאמציהם הרבים להתחמק מצו גיוס, השיב ר' יעקב, "רק אחד, החברותא שלימדני לעשן". הוא הבהיר את כוונתו כי ראה בצו הגיוס אשר אילץ את חברו להימלט מליטא - עונש בו לקה על שהמריץ אותו לעשן".

הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א כתב: ועובדא ידענא מגדול אחד זצ"ל שעישן סיגריות הרבה, ובסוף ימיו נחלה והרופא אמר שהריאות פגועות לגמרי ואין לו אלא כחודש לחיות, וביקש שיביאו אצלו עשרה אנשים ואמר להם בערך בזה הלשון:

יודע אני שבשמים ידונו אותי כמאבד עצמו לדעת שעישנתי ואף שיש סכנה בדבר, אבל אני מקוה להשי"ת שבזה שאני מתחרט ומתודה לפניכם, ואומר הריני מתחרט על מה שעשיתי ובזאת שאני מבקש מכם לא לעשות חס ושלום כמוני אולי יהיו דברים אלו מקצת תיקון לחטאי. (שו"ת תשובות והנהגות סימן שנ"ד, עמוד קל"ג).

ומכאן תצא קריאה אל כל אישי הציבור, בייחוד אל כל העוסקים בהוראה, ראשי ישיבות, מגידי שיעורים, משגיחים, רמי"ם, מלמדים ומורים, בישיבות הגדולות והקטנות, תלמודי התורה, חדרים ובתי ספר, אשר כולם מופקדים על החינוך של ילדי ישראל, צעירי הצאן - לשמור ולהישמר בדבר, להיזהר ולהזהיר. מכיוון שדרכם של תלמידים לצעוד בעקבות המחנכים שלהם ולחקות את מעשיהם, הרי האחריות בזה גדולה פי כמה וכמה, ומלבד חובתו של המחנך, ככל אחד ואחד, למנוע את האחרים מלעשן, הרי שכאשר הוא עצמו מעשן, הוא אחראי לכל אחד ואחד מתלמידיו שיעשן, כי ממנו נטל התלמיד דוגמא, בחינת "מעשה רב".

ולא זו בלבד שמוטל חוב על כל המחנכים למנוע עצמם מלעשן, אלא על כל המנהלים מוטלת חובה להעמיד רק מחנכים שאינם מעשנים. וכל מי שכבר מחנך והוא מעשן חלילה, הרי מלבד החובה העצמית שלו להשתדל מאוד לסגת מן העישון, הרי שכמחנך יש עליו חובה נוספת, שגם אם לא הצליח בעצמו להפסיק לעשן, חלילה לו לעשן במקום שהתלמידים עלולים לראות אותו, שלא להיות כמניח מכשול לפני עיוור - אלו התלמידים, שאינם מסוגלים להבין את חומרת הדבר, ויצר החיקוי שולט עליהם, וכשיבינו, כבר יהיה קשה להם להיגמל מזה. ואם עישן בפניהם הרי הוא כעובר להכעיס, שהרי יכול לעשן במקום אחר, ומה תועלת לו בכך שתלמידיו יראו אותו ויחקו את מעשיו?!

מעשנים רבים היו חפצים בכל לבם להיגמל מהעישון, ובתוככי לבם מר להם מאוד על התמכרותם ואומללותם בהרגל הרע הזה, אלא שבראותם את סביבתם נוהגת כמוהם ומעשנת אף היא, עוברת בקרבם תחושה של: "נחמת שוטים בצרת רבים", וכה היה מעשה במעשן "כבד" שירד משלש קופסאות ליום, לשמונה סיגריות ביום, ולאחר מכן נעדר לפרק זמן מעבודתו, ובשובו גילה כי רעיו לעבודה הפסיקו כליל עם העישון, תגובתו הראשונית היתה בזעם ובמרירות: "השארתם אותי לבד!", היינו כי גם משענת רצוצה זו של "צרת רבים" נשמטה הימנו, וזאת למרות שהוא עצמו ירד לשמונה סיגריות ליום. הרי לנו עד כמה חשובה היתה לו העובדה שעוד אחרים מעשנים בסביבתו, למרות שעד עכשיו לא חשב ולא ידע עד כמה העובדה שאחרים מעשנים נתנה לו הרגשה טובה, ואם כך נמצא כי המעשן בפרהסיא נותן בעקיפין ובתת מודע הרגשת גיבוי לכל המעשנים, ומכהה בקרבם את הרגש החיובי הזועק להם ללא הרף לעשות את המוטל עליהם, ואת אשר הורו להם חכמי התורה והרופאים לחדול מן העישון, וגם זאת נכלל במעגל החובות הנוצר מן העישון בפרהסיא.

תוכן העניינים

חיים ללא עישון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה