פרק ד - גדולי ישראל נגד העישון · לא תתורו
כתב החינוך מצוה שפ"ז שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים, ואעתיק קטעים מדבריו.
וז"ל וכמו כן שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף... והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת...ומי שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו עכ"ל.
וכן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו (אג"מ חו"מ ב סי' עו) כתב דאסור להתרגל לעשן ואלו דבריו: "אבל ודאי מן הראוי לכל איש ובפרט לבני תורה שלא לעשן מאחר שהוא חשש סכנתא ואין בזה שום תועלת וגם הנאה לאלו שלא הורגלו בזה וממילא ודאי אין להתרגל לזה ולא יניח אדם לבניו הקטנים שיתרגלו בזה, אף אם הוא עצמו נתרגל, וגם בלא ענין חשש הסכנה הזה, יש לאסור להתרגל בזה, דהא ודאי אין להמשיך עצמו לריבוי תאוות והנאות אלא אדרבה מהראוי לכל אדם למעט עצמו מתאוות ותענוגים יתירים". (וראה במאמרו של מ. הלפרין, אסיא, תשמ"ו, עמ' 244, הע' 53, שהביא בשם הרב א. נבנצאל, שמסרו לו כי הגר"מ פיינטיין חזר בו מהטעם של שומר פתאים ה'.)
ובספר שו""ת תשובות והנהגות מהגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א ח"ג סי' שנ"ד כתב וז"ל: "ונראה שעישון סגריות דומה במהותו לעישון חשיש או אופיום ושאר סמים מסוכנים... אכן לדעתי המעשן עובר בלאו ד"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" שנוהג רק כפי תאות לבבו, בשעה שעל פי שכל אסור".
מה צורך להכביר במילים כאשר דברי חכמים כדורבנות מביעים את חומרת הדברים בצורה חד משמעית.