אור ברסלב
חיים ללא עישון פרק ד - גדולי ישראל נגד העישון

חיים ללא עישון

פרק ד - גדולי ישראל נגד העישון

פרק ג - איסור השחתת הגוף

אדם השומר מצוות חייב לעשות הכל כדי להפסיק לעשן, ואין צריך לומר שלא יתחיל במנהג מגונה זה. אמנם הנסיון להגמל מהעישון לחלק מהמעשנים הוא קשה, ואדם שאין לו כלים להתמודד עם קושי זה יתקשה בנסיונותיו להפסיק את העישון, אבל מי שהולך בדרך ה', יש בידו כלים להתמודד עם העישון, יש בידו תורה שהיא תבלין כנגד יצר הרע, וכשם שהוא יודע להתגבר על רצונות אחרים ביודעו כי הם אסורים, וכשם שאינו מעשן בשבת ויו"ט, כן עליו לנהוג גם בנושא העישון שגדולי ישראל יצאו נגדו, ואף אם הדבר קשה, הרי שלפום צערא אגרא, והבא ליטהר מסייעין אותו. וכפי שיבואר להלן ישנם גם מקורות רבים בחז"ל שלפיהם קיימת חובה להמנע מלעשן.

מרן החפץ חיים זצ"ל:

ואתה, הטה אזנך למה שכתב ה"חפץ חיים" (ליקוטי אמרים, פרק יג) עוד לפני שהיתה ידועה הסכנה שבעישון כפי שידועה היום: "והנה, דיברתי כמה פעמים עם חלושי כח אודות זה, וענו לי, שגם הם יודעים ומכירים בעצמם שהעשן קשה להם, אך מפני שהורגלו בזה מכבר, קשה להם לפרוש מזה. ואמרתי להם: מי התיר לכם להרגיל עצמכם כל כך? אמת חז"ל אמרו (ב"ק צ, ב) 'החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור', וכי למי ישלם אם לא לעצמו? אבל על כל פנים, הלא אמרו שאינו רשאי לחבול בעצמו, אחד משום "ונשמרתם לנפשותיכם". ועוד, דין הוא: דהלוא תבל ומלואה של הקב"ה, ולכבודו בראנו, ונותן לכל אחד בחסדו כח כפי צרכו לתורתו ולעולמו, ואיך ירשה העבד לעשות לעצמו כפי רצונו, הלוא הוא שייך לאדונו? ואם ע"י העישון נגרעו כוחותיו, בודאי ייתבע לבסוף לדין על זה, דהלא עשה זה ברצון ולא באונס."

החפץ חיים מעלה נקודה נוספת: "...ואפילו אם יפתנו היצר, שאיננו נחלש בבריאותו על ידי זה ואין העישון מזיק לבריאותו כלל, אפילו הכי, בכל יום נפחת לו הזמן על ידי העישון, שעה אחת ביום, או על כל פנים חצי שעה ויותר בכל יום, ובחשבון שעה יופחתו לו על כל פנים מאתיים שעות מחייו, ואם הוא בן תורה, יחשוב בנפשו, כמה עשרות אלפי אלפים מצוות יכולים להתקבץ בשנה אחת, כשישמור כוחותיו וישמור עיתו שלא יבוטל בחינם. ומכל שכן בשנים אחדות של שנות חייו, שעלו לו בהבל וריק, בעת שהיה בידו לקבוץ באותם השעות כמה וכמה אלפים מצוות ואיבד אותן בידיים".

ואלו דברי החפץ חיים בקונטרס זכור למרים שנדפס בשנת תרפ"ה, וז"ל: "והנה נמצאים הרבה אנשים, שאינם קוראים ואינם יודעים מהעיתונים, וגם לאלה מצא היצר הרע תחבולה, איך ללוכדם בעוון ביטול תורה, והוא עישון הסיגארען והפאפיראסען, שחוץ מזה שהם מזיקים לגוף כידוע, עוד גורמים היזק לנשמתו בביטול תורה, כי האדם המעשן, יבלה לכל הפחות חצי שעה ביום על תיקונן ועישונן, וכשנתרגל בזה אזי כבר קשה לו להמנע מהן, ולפעמים יקרה שבאם יחסר לו פאפיראס אחד, יבלה כמה זמן עליו שילך ויבקש מזה לזה עד שימצא, ועל ידי זה יגרום לו כמה זמן לבטלה. ואם כן, במשך שנה, כשיצטרפו אלו השעות, יחסרו לו כמה מאות שעות שעברו עליו בביטול תורה. והנה ידעתי גם ידעתי שישיבו הרבה; אנוסים היינו, שלא היה בכוחנו להימנע מזה! אבל השאלה תהיה; מי גרם לכם שתהיו אנוסים, הלא אתם בעצמכם גרמתם לזה, כי לולא התרגלתם מקודם, כי אז היה נקל לכם להימנע מזה, ואם כן, אתם בעצמכם חייבתם בזה".

איבוד הזמן שעליו מדבר הח"ח כרוך בזמן שהיה דרוש בימיו להכנת הסיגריה, ואנן מה נענה אבתריה כשאנו יודעים היום שכל סיגריה מקצרת חייו של אדם לפחות ב – 11 דקות.

גם על הפסד הממון הכרוך בעישון עמד ה"חפץ חיים" בדבריו שם וכך הוא מסיים: "וחוץ מזה, כמה כסף עולה לו עישון זה, דהלא האדם שהורגל בזה מוציא לכל הפחות זהוב אחד בכל יום" (ובשנת תשס"ב חפיסה עולה 15 ש"ח), [ולפעמים מתקבץ עם חבורה גדולה, ואי אפשר לו להשיב פניהם ריקם, ומחלק לכל אחד ואחד, שעולה לו בדמים הרבה], "ובמשך שנה אחת יתקבץ לערך שלוש מאות זהובים", (ובשנת תשס"ב 4500 ש"ח לשנה, שזה 90 דולר לחודש, למי שמעשן חפיסה אחת ליום), "שאיבד אותם בידים והפסידם ללא תועלת; ומכל שכן במשך שנים אחדות כמה מפסיד על ידי זה, הן הפסד גופו בבריאותו והן הפסד ממונו והן הפסד מצותיו. ואם כן, כאשר יתבונן האדם בנפשו, מגודל הרעה שמביא על עצמו על ידי זה, יתחזק שלא יתרגל עצמו בזה, ואם כבר הורגל בזה, ימעט בכל יום מעט מעט, עד שבהמשך הזמן יפסוק לגמרי, ואז יהיה לו טוב בזה ובבא" עכ"ל.

בספר נתיבות הקודש על התורה הביא שסיפר ה'חרקובר רב' על החפץ חיים שהיה אומר שהוא אינו יודע יודע האיך נתקבל אצל היהודים כזה נוהג משונה / שגעון של עישון הסגריות.

והנה תוקפם של הוראתיו של מרן הח"ח במשנה ברורה כבר הגדירה החזו"א באיגרתו (קובץ אגרות ח"ב מ"א) "היא הוראה מקויימת כמו סנהדרין בלשכת הגזית, ואין שום צד קולא בזה".

מרן החזון איש זצ"ל:

מרן החזון איש באגרת ששלח בשנת תרפ"ז למרן הסטייפלר שהיה מיועד להיות גיסו, כותב "הנני חושב כי עישון הטבק, קשה לנשימה, ומעבה את מקום הריאות, ולכן יש לפרוש מזה, ולהתחזק בזה, הדו"ש אי"ש". (תולדות יעקב עמ' ס"ט)

אל מרן החזון איש זצ"ל נכנס מורנו, הרב יוסף אברהם וולף זצ"ל, (מייסד הסמינר לבנות ישראל בב"ב ומנהלו), ושאלתו בפיו: "אני מעשן ואני נהנה, איזה ברכה לברך על זה?" נענה החזו"א ואמר לו: "על דבר שמזיק לא מברכים". מאותו רגע הפסיק הרב וולף לעשן.

"החזו"א אמר שהעישון מוריד 70% מהריכוז". מעשה איש חלק ו'.

מרן הרב שך זצ"ל:

מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל, אמר לאחד ממקורביו: "כל ענין העישון אינו אלא "דמיון" בלבד ותו לא מידי. הנה בעת שעברתי ניתוח מסויים בשנת תשכ"ב, בהיותי בבית החולים נכנס אלי הפרופסור המנתח ובראותו את הסיגריות על השולחן קרא לעברי בתדהמה: "אתה מעשן? הרי זה אסור מפני שמירת הבריאות!" ומיד לקח הפרופ' את הסיגריות וזרק אותן אל מתחת למטה, ומאז הפסקתי לעשן". הרי שברגע ששמע כי העישון מזיק, הפסיק מיד, וכל זה בשנת תשכ"ב שרק אז התחילו לשמוע על נזקי העישון. ועכשיו אמר לו מרן: "תאמר לי האם אתה לא רואה בעליל כי אין זה רק דמיון שוא ותו לא, כי אם היה בזה ממשות האיך יתכן שבין רגע סילקתי העישון לגמרי, ומאז הוא לא היה חסר לי כלל". וידוע שלאחר מכן חוץ מאחד, כל הבחורים המקורבים אליו לא היו מעשנים. וישנם עדויות של בחורים שהרבה לשוחח עמהם שלא יתחילו לעשן. ובחודש שבט שנת תשד"מ דיבר בשיחה בישיבה ואסר את העישון בהיכל הישיבה מסיבות של בריאות הזולת וצער הזולת. ואם יש מהמעשנים שבכל זאת אינם יכולים עדיין להימנע, שיעשנו בחוץ אך לא בהיכל הישיבה. ומאז תלוי בלוח המודעות של הישיבה ליד היכל הישיבה מודעה "לא לעשן בהיכל הישיבה" ובחודש אייר אף נוספו המלים, "ואין היתר בשום פנים ואופן, הנהלת הישיבה".

מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל:

מרן הגרש"ז אוירבאך זצ"ל לפני רבות בשנים, הקריאו לפניו קטע של עיתון שבו היה כתוב כי העישון גורם למחלה הידועה רח"ל, מיד הניח את הסיגריות והפסיק לעשן.

ובהסכמתו לספר פאר תחת אפר כתב: "ומודיע אני בזה, שמעולם לא הצטרפתי להתיר את העישון גם בזמננו".

ועל אחת כמה וכמה, משנה תוקף להאיסור הנ"ל, בדורנו, כאשר נתברר ביותר גודל הסכנה והרס הגוף הנגרמים מן העישון, וכאשר התריעו על כך מרנן ורבנן, גדולי הדור שליט"א בקריאתם הנרגשת לצעירי הצאן לבל ירגילו עצמם חלילה בהרגל הרע הזה של עישון הסיגריות. וכלשונם:

"הננו פונים בזה להיקרים והחביבים צעירי עמנו שעדיין אינם קשורים להרגל הרע הזה שסופו יכול להיות גרוע מאוד, והוא הרגל עישון הסיגריות. אנא אחי, אל תרעו לעצמכם ולסביבתכם ואל תרגילו עצמכם בזה, כי תורתנו הקדושה היא תורת חיים "וחי בהם".

וחפץ השם שכל אחד ישמור בריאותו בכדי שנוכל לעבוד אותו. וח"ו מלהקל ראש בענין שמירת הבריאות, ובפרט ועל אחת כמה וכמה בדבר שלדעת הרופאים הוא מזיק ממש.

וכל מי שיכול למנוע מעצמו ומאחרים מלעשן – מחויב למנוע.

ולמי שכבר הורגל בזה, חובה עליו להשתדל בכל האפשרות להיגמל מזה, ובודאי שעליו להימנע מלעשן במקום ציבורי, במקום שאחרים שואפים את העשן" ע"כ לשונה של הקריאה הנרגשת.

על קריאה זו חתומים מרנן ורבנן, הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגראי"ל שטיינמן שליט"א, הגרמ"ש שפירא שליט"א, הגרמ"י ליפקוביץ שליט"א, הגר"נ קרליץ שליט"א, והגר"ש אויערבאך שליט"א.

מדברי מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א:

"הרמח"ל בספר דרך השם מדבר אודות חובת שליטת האדם על רצונותיו. והוא מונה שלוש דרגות, מהקל אל הכבד, מעשה, דיבור ומחשבה. השליטה העצמית היא אחד הדברים החשובים ביותר אצל האדם העובד את בוראו. אם אדם לא מסוגל לשלוט על המעשה איך ישלוט על הדיבור או על המחשבה. ומי שלא מסוגל לשלוט גם על המעשה הרי שהוא לא אדם. זה הרי ברור כי אם האדם היה מחליט שהוא מפסיק לעשן הוא אכן היה מפסיק. הבעיה היא שהוא לא רוצה באמת. אם הוא היה רוצה בודאי שיכול היה להפסיק. בן תורה צריך להאמין שאכן הוא יכול לשלוט על עצמו".

"העלות הכספית של עשרים שנות עישון סיגריות הוא עשרים אלף דולר לערך. אדם יכול לתת את הסכום הזה לצדקה או לאסוף אותו עבור נשואי ילדיו. לקנות בכסף זה סיגריות זו שריפת ממון"

פסק הלכה מהגר"ש ואזנר שליט"א

"אשר נשאלתי לחוות דעתי העני' דעת תורה בעניין מנהג העישון סיגרים וסיגריות וכו' אשר כידוע הם המזיקים הגדולים לבריאות הגוף".

"הריני לרצונכם בקיצור אמרים".

[ובראשית תשובתו האריך להביא את דברי הרמב"ם, הריטב"א וחידושי חת"ם סופר] וכתב וז"ל:

ד. ולענינינו למדנו דעל חכמי הזמן להריע ולעורר על הסכנה העצומה המונחת בעישון סיגריות וכו' דבר שנתברר בחקירה ודרישה למעלה כל ספק שמאות אלפים מתים טרם זמנם בעישון סיגריות, וכן ידוע מאוד שגורם גדול למחלה החמורה בריאות וגם בלב, ועוד הרבה כיו"ב, כאשר יוצא מדרישת וחקירת הרופאים מכל מדינות העולם.

ה. על כן ברור להלכה, דאיסור גמור להתחיל בעישון בימי הבחרות וגיל צעיר, ועל ההורים ומורים ומחנכים מוטל חוב גמור ע"פ התורה למנעם מזה.

ו. כל מי שכבר הרגיל עצמו למנהג לא טוב זה, ישתדל מאוד למען עתידו לרדת מזה בהדרגה ואז טוב לו.

ז. חלילה לעשן במקומות ציבוריים שגם הריח בעצמו הוא מזיק גמור כאשר נתברר בחקירה.

ח. היות שכאמור המנהג הרע הזה הוא מזיק עצום, לכן מוטלת אחריות גדולה על המפרסמים מודעות בעיתונים וכו' שמסייעים לדבר המזיק הנ"ל.

ט. לאור הדברים החמורים האמורים למעלה, כל היכול למנוע עצמו שלא לעזור למעשנים, מחויב לעשות כן עפה"ת.

ומסיים הגר"ש ואזנר שליט"א בברכה יקרה ומיוחדת, "כל השומע לדברינו ישכון שאנן ובוטח, ויזכה להאריך ימים בשמרו על נפשו ונפש משפחתו וביתו עפה"ת – ויזכה להבטחת תוה"ק "כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" – ולמען ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".

יש לציין כי פסק הלכה זה נדפס כסיום לעשרת הכרכים של שו"ת "שבט הלוי" במהדורה שיצאה השנה לאור.

(וידוע לנו כי מרן רה"י זצ"ל היה סומך על הוראותיו ופסקיו של הגר"ש ואזנר שליט"א).

בספר שו"ת תשובות והנהגות מהגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א ח"ג סי' שנ"ד כתב וז"ל: "אני מזהיר כל אחד לא לעשן ואפילו לא להתיישב במקומות של מעשנים, ואם בא אצלו אחד המעשן יש לבקש ממנו למנוע לעשן עכ"פ בפניו, וליזהר מאיסור זה שהתורה הזהירה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", והוא כגדר מאבד עצמו לדעת... אבל ראוי לומר למעשן שמשחק בחייו [ואף חיי שעה בכלל זה] עבור הנאתו, וימהר להסיר תקלה וסכנה מגופו, ואז טוב ששומר גופו שהוא נרתיק לנשמתו, והקב"ה ישמור אותו מכל רע... ומה שכמה רבנים ואדמו"רים מעשנים ראו כן בדורות הקודמים, ואולי הטבאק היה אז אחרת, אבל היום אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכיון שהיום נראה בעליל שמסכן ומזיק לבריאות אסור וכמ"ש, ואפילו במי שחושב שאצלו לא הזיק יש לו לחשוש שאחר כך יזיק או שאין ההיזק ניכר עדיין ועל כן אסור וכמ"ש."

ועוד כתב: שבעישון יש "חשש פיקוח נפש ממש כפשוטו" והוסיף: "שהתורה לא התירה לנו ללכת אחר תאות ליבו, ולכן עליו להגמל מתאוה זו המזיקה ומסכנת בריאותו ח"ו ... שעישון מזיק כבר הוכח" עכ"ל.

בשו"ת "ציץ אליעזר" חלק ט"ו סימן ל"ט כותב הגאון הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל לד"ר אלי שוסהיים.

נדהמתי ונבהלתי וממש רעדה אחזתני עקב הסברתו המעמיקה והבהירה, וראיותיו הרפואיות המופתיות, והוכחותיו הממשיות המעידות במאה עדים שהעישון של סיגריות כמוהו כגחלי רתמים לגוף, כי הוא מזיק בצורה חמורה ביותר לבריאות הגוף של המעשן. וכי העישון עלול ממש לקצר את החיים ח"ו, וסופר ומונה מספרים מבהילים מהסטטיסטיקה המתפרסמת מדי פעם המצביעה ומראה באצבע על התוצאות החמורות ביותר מריבוי העישון, ואשר בכנפיה - השטניים נופלים קרבנות לרוב, והרבה יותר מעשרות אלפים ורבבות אנשים ברחבי העולם באים עליהם כחטף (כתוצאה מזה) בשטחי הגוף ואבריו השונים ובעיקר באברי הנשימה והריאות, גידולים ממאירים, וכן, נפחת - הריאות, ברונכיטיס כרונית, הזקם ללב ולכלי הדם התכווצויות בקיבה ובמעיים, ועוד ועוד, עד כי הרופאים גזרו אומר כי העישון הוא הקוטל הראשון של האנושות... זה איסור למעשן האקטיבי והפסיבי גם יחד, וכמה כאב וצער גורם המעשן ליחידים הצנועים ושכדי שלא להעליב את המעשן תופסים את מלאכת השתיקה ונושאים בחובם כאבם וסבלם.

הגאון הצדיק רבי אביגדור מילר זצ"ל כותב בספרו "אור עולם" (כרך ז', עמ' 276) כדברים הבאים:

שאלה: האם העישון הוא איסור דאורייתא?

תשובה: פעם, שאלו את הסבא מסלבודקה 'מהי המצוה הראשונה שבתורה'? והוא ענה: "לא להיות כסיל". זאת אומרת, שהצווי הראשון של התורה הוא להשתמש בשכל. ה' נתן שכל, השתמש בו! וכשאדם הולך נגד שכלו, אז "כל מי (ברכות ל"ג.) מי שהולך נגד השכל, עליו הקב"ה מצוה את הטבע לא לרחם עליו. ומעתה, הוא יסבול כי הלך נגד שכלו.

מי שמרים חפיסת סיגריות וקורא על סכנת העישון והוא מתעלם מזה, אזי הוא שוטה גמור. הוא חוטא נגד הגיון בריא. כל מי שמעשן היום הוא שוטה גמור אא"כ התחיל לפני שידע לקרוא. אולי משרד הבריאות הם לא המומחים הגדולים ביותר, אבל לפחות משהו הם יודעים ברפואה, ואם כתובה אזהרה על החפיסה והוא מתעלם ממנה, אזי הוא שוטה גמור, ויקבל את מה שמגיע לו. "כל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו". ה' אומר לכל העולם שסביבו, כל החיידקים: 'אל תרחמו עליו'. ויקבל את מה שמגיע לו.

ומעתה כמה יש לו ליזהר למי שעומד על פרשת דרכים בזמן ההתלבטות האם להכליל עצמו בקטגוריית המעשנים או לאו.

לא תתורו

כתב החינוך מצוה שפ"ז שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים, ואעתיק קטעים מדבריו.

וז"ל וכמו כן שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף... והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת...ומי שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו עכ"ל.

וכן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו (אג"מ חו"מ ב סי' עו) כתב דאסור להתרגל לעשן ואלו דבריו: "אבל ודאי מן הראוי לכל איש ובפרט לבני תורה שלא לעשן מאחר שהוא חשש סכנתא ואין בזה שום תועלת וגם הנאה לאלו שלא הורגלו בזה וממילא ודאי אין להתרגל לזה ולא יניח אדם לבניו הקטנים שיתרגלו בזה, אף אם הוא עצמו נתרגל, וגם בלא ענין חשש הסכנה הזה, יש לאסור להתרגל בזה, דהא ודאי אין להמשיך עצמו לריבוי תאוות והנאות אלא אדרבה מהראוי לכל אדם למעט עצמו מתאוות ותענוגים יתירים". (וראה במאמרו של מ. הלפרין, אסיא, תשמ"ו, עמ' 244, הע' 53, שהביא בשם הרב א. נבנצאל, שמסרו לו כי הגר"מ פיינטיין חזר בו מהטעם של שומר פתאים ה'.)

ובספר שו""ת תשובות והנהגות מהגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א ח"ג סי' שנ"ד כתב וז"ל: "ונראה שעישון סגריות דומה במהותו לעישון חשיש או אופיום ושאר סמים מסוכנים... אכן לדעתי המעשן עובר בלאו ד"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" שנוהג רק כפי תאות לבבו, בשעה שעל פי שכל אסור".

מה צורך להכביר במילים כאשר דברי חכמים כדורבנות מביעים את חומרת הדברים בצורה חד משמעית.

תוכן העניינים

חיים ללא עישון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה