אור ברסלב
חיים ללא עישון פרק ג - איסור השחתת הגוף

חיים ללא עישון

פרק ג - איסור השחתת הגוף

פרק ב - הסיגריה: אש אוכלת!

את הפסוק "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט, ה) דורש המדרש (רבה ל"ג יג): "אך – להביא את החונק עצמו". וכן פסק הרמב"ם (פ"ב רוצח ה"ב,ג) "ההורג את עצמו שופך דמים הוא ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים, ומקורו שנאמר "את דמכם לנפשותיכם אדרוש, זה ההורג את עצמו". וברדב"ז הלכ' סנהדרין ספי"ח כתב "לפי שאין נפשו של אדם קניינו אלא קנין הקב"ה שנא' (יחזקאל י"ח) "הנפשות לי הנה". עכ"ל.

ובספר חסידים סימן תרע"ה כתב עוד על פסוק זה: "או אם הולך למקום סכנה, כגון על קרח בימות החורף, אם נפל במים ונטבע, או בחורבה ישנה הלך ונפלה עליו וכו', כל אלו עתידין ליתן את הדין שגרמו מיתה לעצמן".

ובספר שערי תשובה (שער ג' אות פב) בבארו את הלאו "לא תשחית את עצה" (דברים כ' י"ט): כתב "אף כי הוזהרנו שלא להשחית הגוף במסירתו לסכנות... ונאמר "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" ואמרו זכרונם לברכה מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם. ובביארו על הפסוק "ועוכר שארו אכזרי" (משלי יא' ז) כתב רבינו יונה: "...כי בעכירת הגוף יפסדו כוחות הנפש וישחיתוה ממלאכתה ולא תצלח לחכמה ולעבודת השי"ת".

ועל האזהרה של "השמר לך ושמור נפשך" כתב הריטב"א (שבועות כז, א) שהאוכל מאכלים רעים המזיקים לגופו עובר על איסור תורה.

איתא במס' שבת (קכט, א): "רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל המיקל בסעודת הקזת דם, מקלין לו מזונותיו מן השמים ואומרים: הוא על חייו לא חס, אני אחוס עליו?!" ואם כן המעשן צריך לחשוש שגם הוא עלול להכלל בין אלו שעל חייהם אינם חסים רח"ל.

ונביא את לשון הרב בעל ספר החינוך (מצוה ע"ג) שכתב: "משרשי המצוה, לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולתה... וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלימה מכל דבר הגורם בו הפסד" עכ"ל.

ובלשון חריפה כותב הראב"ד בסוף שער הקדושה וז"ל: "ואין צריך לומר שישמור האדם מן המאכלים שהוא מכיר שהן מזיקין אותו, ואפשר לו זולתן, הרי זה פושע בגופו ופושע בנפשו, מפני שהוא הולך אחר תאוותו, ואינו חושש על אבידת גופו, והיא היא דרך היצר הרע ועצת הסכלים, להסיתו מדרך החיים אל דרך המות".

חז"ל ראו גם בעיסוק בפועל במניעת סכנות ובהתרחקות מהן, חוב גמור בעל חשיבות מרובה, וכך מספרת הגמ' (תענית כ, ב):

כשרפרם בר פפא התבקש לציין את שבחי רב הונא, רבו הגדול, הוא סיפר את הסיפור הבא: מדי יום מעונן כאשר היה חשש שהרוח המנשבת תפיל כתלים ובני אדם ינזקו, היה יוצא רב הונא, שהיה כבר זקן, בעגלה מיוחדת העשויה זהב, לבדוק את כל הכתלים שבעיר. כל כותל רעוע שמצא היה סותר ומפרק בכדי שלא ייסתר ע"י הרוח וינזקו בו בני אדם, ולמי שלא היה לו כסף לבנות בחזרה את הכותל, היה אף בונה לו מחדש את הכותל על חשבונו (וע"ע במה שהבאנו לקמן בתחילת פרק ג' את דברי החת"ס שהביא את הגמרא במו"ק דף ה. לגבי חיוב מניעת הסכנות).

רב הונא שכל רגע מחייו היה קודש לה' ולתורתו, הרגיש את עצמו מחויב להקדיש זמן, ממון ומחשבה רבה בכדי למנוע סכנה לגופם של בני אדם.

וידועים דברי הרמב"ם שכתב (הלכות רוצח ושמירת נפש פי"א ה"ד): "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו, ולהשמר ממנו, ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך" ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על "לא תשים דמים".

ומכאן מופנית קריאתו המיוחדת של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל (שם) לבני הנוער:

"וביחוד ועל כולם, אתם בני העלומים אליכם התורה קוראת: אל תתפרצו ואל תזידו לפרוע פרעות בבריאותכם, בחייכם! חידלו לכם מתאווה ומחמדה, חידלו לכם מקלות דעת וחירוף נפש! אל תכלו ואל תשחיתו במבוא חייכם את לשד גופכם, אל תחסרו מכם, בבואכם בימים, חיים בריאים וחזקים וכוחות הנפש והגוף, לבל תִּבְלו כְּאַלָה נובֶלֶת, רק היו חזקים ואמיצי כח בחייכם לפני השם".

אפילו סיגריה אחת אסורה

ובל ידמה מישהו בדעתו כי בכוונתו לעשן רק מעט, זעיר שם זעיר שם, ולא להתרגל בזה, כי כידוע ובפרט בזה, בטבע הדברים הוא נגרר להרגל שלא יהי' יכול להינתק ממנו, וא"כ אפוא כבר בשעת שאיפת הסיגריה הראשונה הוא נדון על שם סופו, שיהיה מכור למשחית הרע הלזה, והוא מכניס עצמו בזדון למערכת מורכבת של סכנת נפשות, היפך רצון השי"ת שציוונו "וחי בהם". וכן מאשרים רבים מן המעשנים כי נכנסו להרגל זה מאותה סיגריה ראשונה שלקחו "כאילו חד פעמית" לרגל סיבה כל שהיא.

ונביא על כך את דברי הרב בעל "ספר החינוך" במצוה ע"ג "איסור אכילת טריפות" שכתב, משרשי המצוה: "ואל תקשה ותאמר: מה הפסד אפשר להיות בבהמה שנטרפה מיד ונשחטה? כי לא מחכמה תקשה על זה, הלא ידעת כי לכל דבר התחלה, ואם תודה אלי כי באורך הזמן ימצא ההפסד בה מחמת הטרפות, תתחייב להודות כי ברגע הראשון הותחל ההפסד, אלא שהוא מועט בהתחלה, ואין ספק כי מן הנזק, רע אפילו מיעוטו, ועוד שכל דיני תורה וכל דבר שיש לו קיימא, בגדר כזה יתחייב להיות, שאם תתן דבריך לשיעורין לא יתקיים דבר בידך לעולם, עכ"ל.

ובמצוה שפ"ז "שלא לתור אחר ראיית העיניים" כתב וז"ל "ודע בני ...שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת, תמשך אחריה כמה פעמים ... כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום" עכ"ל.

ומה מאוד מתאימים הדברים לעישון, והחובה להתחייב לעשות לדבר גדר שיהיה בר קיימא ולאסור לעשן אפילו סגריה אחת.

סיגריה בודדת

שאלני אחד: האם גם בסיגריה בודדת ליום יש בעיה?

תשובתי: כן! ואוסיף להסביר ולהרחיב את הדברים:

א. ראה את מה שכתבתי שם על פי ספר החינוך.

ב. אפילו הגויים באמריקה מבינים זאת, ואיך מבחר המין האנושי בני התורה לא יבינו זאת.

ג. סיפר לי מעשן אחד שרופא השיניים שלו אמר לו: אתם הרי מתפארים בזה שאתם כובשים את תאוותיכם, ואיך בדבר כזה מזיק אין אתם יכולים לכבוש את תאוותיכם? ונכנסו הדברים אל לבו ומאז חדל מלעשן!!

ד. מי תוקע לכפך שלא תיגרר באיזה שהוא מצב לעשן יותר, ולא תוכל לחזור?

ה. הריח אפילו של סיגריה אחת מפריע למי שאינו מעשן, ובזה גורם צער את בני ביתו כמו שכתבנו בספר את המעשה מהסבא מסלבודקא, ומה שהבאנו מרבי משה קורדובירו ז"ל, בפרק ו' עמוד קי"ב.

ו. היות והעישון הוא ענין של חיקוי, אם כן מי שמעשן אפילו אחת הרי בנו ירצה לחקות אותו, ובעקבות חיקוי זה בנו יכול להגיע למצב שבו יעשן ח"ו שתי קופסאות ומי גרם לו לזה? ומי אחראי לזה? הסיגריות הבודדות שאביו עישן!!

ז. וראה עוד בפרק ו' עמ' קט"ו "עישון בריש גלי עלול לגרום לחיול השם" ו"מחטיא את הרבים".

ח. חילול ה' לכאורה, שהרי הרואה אינו יודע אם זאת הבודדת או השלישית או העשרים במספר.

חמירא סכנתא מאיסורא

חז"ל התייחסו לנושא הסכנות בצורה שבאה לידי ביטוי במאמרם "חמירא סכנתא מאיסורא", הדברים כמובן מחייבים ביותר גם לענין העישון שדעת הרופאים שהוא מסוכן, ונביא את דבריהם.

בגמרא בחולין (דף ט' ע"א) מבואר, שאע"פ שבספק איסור אפשר לסמוך על רוב, מ"מ בספק סכנה אין לסמוך על רוב, והכי איתא התם: "בא זאב וניקב בני מעים מהו? מי חיישינן דבמקום נקב (שהיה בו לפני כן) נקב (ואז הבני מעיים טריפה) או לא (חוששים שבמקום נקב נקב, וממילא הנקב הוא של הזאב והבני מעיים מותרים)? א"ל אין חוששין שמא במקום נקב נקב!" (וממילא הבני מעים מותרים) ומקשה הגמ' שלמדנו, "ראה צפור המנקר בתאנה, ועכבר המנקר באבטיחים חוששין שמא במקוב נקב נקב?" (כלומר שמא לפני שנקרו הצפור או העכבר נקב שם נחש)? מתרצת הגמ' "אמר ליה מי קא מדמית איסורא לסכנתא, סכנה שאני!" וזוהי מסקנת הגמ' נפסקה ההלכה.

ופסק הטור (יו"ד סי' קטז) : "וצריך אדם ליזהר באלו הדברים מאד להחמיר בספקו, שיותר החמירו בספקו מבספק איסור". ובב"י הביא את מסקנת הגמרא (חולין י,א): "חמירא סכנתא מאיסורא".

ובביאור החילוק בין סכנה לאיסור כתב החת"ס וז"ל: "החילוק קל להבין, אפי' נזדמן לו ממיעוט טריפות אין לו עון אשר חטא, דכתורה עשה לסמוך על הרוב, ומי שהזהיר על הטריפה הוא התיר לסמוך על רובא, משא"כ בסכנת נפשות אם יזדמן לו מהמיעוט ויסתכן, א"א להשיב נפש". ועוד כתב החת"ס (ע"ז דף ל): "דבאיסורא הקב"ה ויתר שאפי' אירע שיזדמן לו דבר איסור מ"מ רחמנא שרי' בס"ס, ושוב אין אחריותו עלינו, משא"כ בסכנתא א"א להשיב נפש".

ובגודל החובה להרחיק עצמו מן הסכנה נפסקה ההלכה ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש פי"א ה' ה- ו, י"ד): "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד על כך, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הן ... וכן אבטיח שנתגלה, אף על פי שאכלו ממנו תשעה ולא מתו, לא יאכל עשירי".

וכן פסק השו"ע (חו"מ סי' תכ"ז, בהלכות "מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות" סעיף ח') "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר (דברים ב, ט) השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועובר בלא תשים דמים". ובאותו סי' הוסיף וכ' ש"כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם וכו' מכין אותו מכת מרדות". וברמ"א (יו"ד סי' קטז סעי' ה) כתב: "וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה וכו', כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה וכו' ושומר נפשו ירחק מהם. ואסור לסמוך על נס, או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה".

ונוראות כתב ה"באר הגולה" (בסעיף האחרון בשו"ע חו"מ): "נראה לעניות דעתי, הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש, הוא, מטעם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסדו להיטיב לנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצוותיו ותורתו, כמו שאמר הכתוב 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו' וכו', וליתן להם שכר טוב בעמלם, והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו, ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה ולשומעים יונעם".

הנאת העישון - הנאה אסורה

עוד אפשר לראות את נושא העישון גם מזוית ראיה נוספת. שורש הקושי להפרד מההרגל הרע של העישון הוא ההנאה שבעישון היוצרת תלות בין המעשן לסיגריות. דבר זה בא לידי ביטוי בתגובה נפוצה של מעשנים שאליהם פניתי שיפסיקו לעשן, ששאלוני: "ואתה עצמך, האם עישנת אי פעם???"

ננסה להסביר את תהליך ההתמכרות לעישון. אחת התרופות שבני אדם מקבלים במצב דכאוני היא תרופה שמעלה את הרמה של חומר הנקרא דופמין בדם, לחומר זה יש השפעה על מרכז ההנאות שבמוח, והוא מסוגל להפחית חרדה וכאב, הוא גורם לשיפור זמני בכימיה של המוח, וכתוצאה מכך האדם מקבל הרגשת תענוג מוגבר, חרדה מופחתת, מצב רוח טוב יותר ויוצא ממצבו הדכאוני.

מדענים חקרו ומצאו כי הניקוטין שבסיגריה מעלה במהירות, ולרמה תלולה, את רמת הדופמין במוחו של המעשן.

יצרני הסיגריות מווסתים את רמת הניקוטין, ובכך יוצרים אמצעים נוחים למעשן לווסת לעצמו, באמצעות כמות הסיגריות וסוגן, את רמת הניקוטין הנותנת לו את ההרגשה הטובה המתאימה לו, כך יוצא שלמעשה המעשן נמצא במשך כל שעות היום ברמה של הנאות שהוא יוצר לעצמו, וזוהי רמת התמכרות חזקה מאוד, שאין כדוגמתה בשאר ההתמכרויות. החברה האמריקאית לפסיכיאטריה מגדירה את ההתמכרות לניקוטין כהפרעה התנהגותית, מוחו של המעשן שונה באופן איכותי ממוחו של הלא מעשן!

במחקרים שבוצעו בקרב חיילי ארה"ב ששירתו בקוריאה ובויטנאם, מקום שם השתמשו החיילים באלכהול סמים וסיגריות, התברר כי הגמילה הקשה ביותר היתה דוקא הגמילה מסיגריות, לעומת הגמילה מאלכהול וסמים שהיתה יחסית קלה יותר. ההסבר הוא שבכל ההתמכרויות משך ההנאה הוא לפרק זמן קצר וקצוב, שלא כסיגריות שמספקות למעשן את הרגשת ההנאה כמעט במשך כל שעות היממה.

וזאת גם הסיבה המרכזית, מדוע אין הצלחות גדולות לגמילה באמצעות תחליפי טבק בלבד. מכיון שההתמכרות היא לתוצאה של העישון, שהיא העליה ברמת הדופמין בדם, המשפיעה על מרכז ההנאה במוח, ובעקבות עליית רמת הדופמין מספק המוח למעשן הרגשת הנאה. זאת אין תחליפי הניקוטין מצליחים לעשות, ואפילו התכשירים הטובים יותר מצליחים להעלות אך במעט את רמת הניקוטין למחצית מהרמה של המעשן, וגם זאת באיטיות.

א"כ הבה נבואה חשבון ונדמה מילתא למילתא. הרי נפסק כי אסור ליהנות מריח של בשמים של עבודה זרה [שו"ע יו"ד סוף סי' קח] והוא מאיסורי ע"ז. ובבן איש חי כתב שאסור ליהנות מריח של פת חמץ שנאפה בפסח [הלכות חג המצות סעי' לט].

אם כן היות והסיגריה היא הרוצח הגדול ביותר הנמצא בעולם, וכבר הבאנו את דברי הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל שכתב: "כל רפיון והשחתה הקל שבקלים בצידיה, היא רציחה חלקית". וכן ה"חזון איש" כתב (קובץ אגרות ח"ג אגרת קנט): כי "הזנחה מהצלת נפשו, הוא גם כן עבירת שפיכות דמים", אם כן ההנאה הבאה לאדם מעישון הסיגריות שהוא גורם המוות בטרם עת מס' 1 – מהגורמים הניתנים למניעה, כמוהר כהנאה הבאה מאביזרייהו דשפיכות דמים.

תוכן העניינים

חיים ללא עישון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה