אור ברסלב
חיים וחסד כללים נוראים › פרק טז

חיים וחסד· רבי חיים חייקא מאמדור

כללים נוראים · פרק טז

פרק טו

טז. זה כלל גדול שצריך כל אדם להיות לו אמונה גדולה לזה, שמה שעושה מצוה הן בלימוד והן בתפלה או שאר מצות, צריך לאמונה גדולה שבזה המצוה או הלימוד או התפלה מתעורר תענוג גדול למעלה בעולמות העליונים, ועושה בזה המצוה נחת רוח ותענוג גדול להקב"ה ושכינתיה, וזה צריך לכוון בכל מצוה שעושה, ולכן צריך לעשותה בשמחה גדולה ואז נקרא בן נחמד להקב"ה. ולא יאמר איך אפשר שאני אדם השפל אגרום תענוגים כביכול למעלה, על זה נאמר (משלי טז, כח) ונרגן מפריד אלוף, ובכל המצות יחשוב שיהיה בזה תענוג גדול לעילא, שיביא כל הדברים לעולם התענוג.

ואך אם כן יאמר האדם בלבו שהוא גדול מאוד ויביא אותו לגדלות, לזה אמר (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה וגו' ואת ערום ועריה, כי מי נתן לך הכח הזה, אני אני הוא (דברים לב, לט).

תוכן העניינים

חיים וחסד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה