פרק יב - שמירה על הגוף - הפה · ב. החניכיים חלון לגוף
חניכיים מודלקות מהוות מגע ישיר בין החיידקים לבין כלי הדם. מחקרים הוכיחו על קשר הדוק בין דלקות בפה ומחלות חניכיים לבין מחלות לב, וישנו אף חשד כי דלקת חניכיים ממושכת יכולה להעלות את הסיכון למחלות לב.
"אנגינה" בגרון יכולה לגרום נזק בלתי הפיך ללב ולמסתם הלב. לכן, הורים שימו לב. אם יש לילדכם אנגינה טפלו בה, לכו לרופא, ואם הוא החליט שיש לקחת אנטיביוטיקה זה יכול להיות מסוכן לא ליטול אותה.
ג. שמירת החניכיים והשיניים:
א. על ידי הלעיסה. כשאנחנו אוכלים ולועסים, הלעיסה מחזקת את החניכיים. רצוי לאכול גזר וכדומה וללעוס אותו הדק היטב, זה מחזק את החניכיים, ואף יכול למנוע צורך ביישור שיניים כיון שפעולת הלעיסה מרחיבה את הלסתות ואזי השיניים אינן עולות זו על זו.
ואולם שימו לב יש לעיסות מזיקות! לעיסת מסטיק מעל שלוש שעות, פיצוח דברים קשים על בסיס יומי וכסיסת ציפרניים יגרמו נזק ללסתות. לנזק כזה אין תקנה! לכן לעסו רק אוכל תיקני רגיל.
ב. לא לאכול מאכלים קרים מאוד או חמים מאוד, המפגש של החניכיים עם חום וקור, לא בריא להם. ולא לשיניים, כיון שציפוי האמייל מתקלקל.
ג. צחצוח שיניים. הצחצוח נעשה במטרה לנקות את השינים ולהוציא את שאריות המזון שמצטבר בין השיניים לחניכיים. כמו שרוחצים ומנקים את כלי האכילה בתום הארוחה, כך חייבים לשטוף את "כלי האכילה" שהם השיניים שבפינו לאחר האכילה, ולצחצח אותם לפני השינה. רצוי להעזר בקיסמי שיניים ובחוט דנטלי ולהשתמש לפי הוראות הרופא.
משחות שיניים המכילות פלואור, מלוות באזהרה האומרת שאין להשתמש לילדים מתחת לגיל 6. יש לשים לב לאזהרה הזאת, מכיון שילדים עלולים לבלוע חלק מהמשחה וגם אינם יודעים לשטוף את פיהם היטב לאחר הצחצוח ובליעת פלואור יכולה להזיק לבריאות.
ד. מומלץ לפחות כל חצי שנה לנקות את השינים אצל רופא שינים או שינן/שיננית. כמו כן רצוי להחליף מברשת שיניים כל כמה חודשים.
ה. חומץ ולימון יכולים לגרום לכך שציפוי האמייל של השן ישחק וזה נזק שלא ניתן לתיקון. לכן כדאי להמנע משתיה של חומץ או מיץ לימון, ולפחות למהול אותם בהרבה מים ולשטוף מיד אחר כך את הפה.
כל אלו הם דברים שיכולים לתת לנו חניכיים בריאות שיחזיקו את השיניים לאורך ימים.