פרק יב - שמירה על הגוף - הפה
א. החניכיים והשיניים
אנשים מוטרדים ממצב שיניהם, אך אינם נותנים דעתם למצבם של החניכיים. ובאמת השיניים חשובות מאוד. אדם שיש לו שיניים יכול ללעוס. בלי שיניים קשה מאוד ללעוס, ואפילו עם תותבות עדיין זה רחוק מהמצב של השיניים המקוריות. אדם יוצא מרופא השיניים. הרופא אמר לו אין לך חורים. הוא שמח, הוא מרוצה ממצבו, אין לו בעיה. אכן בשורה טובה לשיניים, אבל מה עם החניכיים?
החניכיים הם החיבור בין עצם הלסת לבין השן. החניכיים תופסות את השן ומקיפות אותה. אם אדם לא שומר על הגיינת פיו, מצטברים בחניכיים פסולת מזון וחיידקים, ומתחילה דלקת בחניכיים, וזה מביא למצב של נסיגת חניכיים, ואם לא מטפלים המצב מחמיר ואין מה לעשות, עד שלבסוף צריך לעקור את השינים למרות שאין בהם חורים.
ואם הוא ישאל את הרופא: "הלא אמרת לי שהשיניים שלי טובות"? יענה לו הרופא: "נכון", אבל מה לעשות? לא שמרת על החניכיים! וימשיך וישאל למה לא אמרת לי את זה בשעתו? אין תשובה!
סיפר לי רופא שיניים שישנם לצערנו הרבה מקרים שבהם אדם בגיל 40 + מגיע אליו עם שיניים יפות ללא חורים, אבל בגלל מצב החניכיים השיניים חייבות להעקר מכיון שלא נותרה להם אחיזה בחניכיים.
ב. החניכיים חלון לגוף
חניכיים מודלקות מהוות מגע ישיר בין החיידקים לבין כלי הדם. מחקרים הוכיחו על קשר הדוק בין דלקות בפה ומחלות חניכיים לבין מחלות לב, וישנו אף חשד כי דלקת חניכיים ממושכת יכולה להעלות את הסיכון למחלות לב.
"אנגינה" בגרון יכולה לגרום נזק בלתי הפיך ללב ולמסתם הלב. לכן, הורים שימו לב. אם יש לילדכם אנגינה טפלו בה, לכו לרופא, ואם הוא החליט שיש לקחת אנטיביוטיקה זה יכול להיות מסוכן לא ליטול אותה.
ג. שמירת החניכיים והשיניים:
א. על ידי הלעיסה. כשאנחנו אוכלים ולועסים, הלעיסה מחזקת את החניכיים. רצוי לאכול גזר וכדומה וללעוס אותו הדק היטב, זה מחזק את החניכיים, ואף יכול למנוע צורך ביישור שיניים כיון שפעולת הלעיסה מרחיבה את הלסתות ואזי השיניים אינן עולות זו על זו.
ואולם שימו לב יש לעיסות מזיקות! לעיסת מסטיק מעל שלוש שעות, פיצוח דברים קשים על בסיס יומי וכסיסת ציפרניים יגרמו נזק ללסתות. לנזק כזה אין תקנה! לכן לעסו רק אוכל תיקני רגיל.
ב. לא לאכול מאכלים קרים מאוד או חמים מאוד, המפגש של החניכיים עם חום וקור, לא בריא להם. ולא לשיניים, כיון שציפוי האמייל מתקלקל.
ג. צחצוח שיניים. הצחצוח נעשה במטרה לנקות את השינים ולהוציא את שאריות המזון שמצטבר בין השיניים לחניכיים. כמו שרוחצים ומנקים את כלי האכילה בתום הארוחה, כך חייבים לשטוף את "כלי האכילה" שהם השיניים שבפינו לאחר האכילה, ולצחצח אותם לפני השינה. רצוי להעזר בקיסמי שיניים ובחוט דנטלי ולהשתמש לפי הוראות הרופא.
משחות שיניים המכילות פלואור, מלוות באזהרה האומרת שאין להשתמש לילדים מתחת לגיל 6. יש לשים לב לאזהרה הזאת, מכיון שילדים עלולים לבלוע חלק מהמשחה וגם אינם יודעים לשטוף את פיהם היטב לאחר הצחצוח ובליעת פלואור יכולה להזיק לבריאות.
ד. מומלץ לפחות כל חצי שנה לנקות את השינים אצל רופא שינים או שינן/שיננית. כמו כן רצוי להחליף מברשת שיניים כל כמה חודשים.
ה. חומץ ולימון יכולים לגרום לכך שציפוי האמייל של השן ישחק וזה נזק שלא ניתן לתיקון. לכן כדאי להמנע משתיה של חומץ או מיץ לימון, ולפחות למהול אותם בהרבה מים ולשטוף מיד אחר כך את הפה.
כל אלו הם דברים שיכולים לתת לנו חניכיים בריאות שיחזיקו את השיניים לאורך ימים.
ד. תזוזת שיניים
אדם שנזקק לעקירת שן, הרופא מעלה בפניו לאחר מכן את האפשרויות השונות להשלמת השן החסרה לו. בדרך כלל אדם שמח להפטר מהכסא של רופא השיניים..., הוא שומע ואומר "אני אחשוב על כך". לעצמו הוא חושב: "מה כבר יכול להיות? שן אחת פחות? לא נורא. מן הסתם הרופא רוצה להרויח עלי, וכעת אני עסוק, וכך הענין נדחה. ועל כן ברצוני להעיר את תשומת לבך הקורא, כי אם חסרה שן ראוי להשלימה, מכיון שלפעמים חוסר שן יכול לגרום לשרשרת של בעיות, בעקבות תזוזת השיניים הסמוכות וכן לבעיות חניכיים ועוד. כדאי לך לשקול היטב, כי אחר כך יהיה קשה להחזיר את השיניים למצבם הקודם.
ה. פה סגור
ישנה חשיבות להקפיד עד כמה שאפשר שהפה יהיה סגור, מדוע ומה היא התועלת?
א. כידוע הרוק שבפינו מועיל מאוד וחשוב לחיים. בין השאר, יש בו חומר חיטוי. (כאשר אין לאדם חומר חיטוי זמין אפשר להשתמש ברוק כחומר חיטוי לחתכים וכדומה). הרוק מגן על השיניים והחניכיים, מכיון שהוא מכיל סידן וזרחן ועוד מינרלים החיוניים להם. הרוק שוטף גם את החומציות שנוצרת בפה, שמזיקה לשיניים. כאשר הפה סגור, יש תמיד רוק בכל הפה וזה חשוב. לעומת זה מי שפיו פתוח, - אין בפיו מספיק רוק.
ב. מי שפיו פתוח נעזר בדרך כלל בפיו לצורך הנשימה, כלומר הוא נושם גם דרך הפה, ולזה שני חסרונות, האחד שהאויר שנכנס אינו עובר דרך האף, בכך הוא מפסיד את המסננים הטבעיים שיש לנו באף, ונכנס ישר לריאות לא מסונן, ועוד ששאיפת האויר דרך הפה גורמת לייבוש הפה ואז כמות הרוק פחותה מאוד, וחסרה הגנה לשיניים ולחניכיים.
ג. מי שיש לו ריח לא טוב מהפה, ישתדל להיות עם פה סגור ובכך ימנע אי נעימות מהסובבים אותו.
במקביל עליו לברר את סיבת הריח, זה עלול להצביע על בעיה כפי שנבאר.
ו. ריח הפה
'מי יגיד לאריה שפיו מסריח'. זהו פתגם עממי, ולענינינו: אדם אינו יכול להבחין בריח פיו לשם כך הוא צריך להעזר באדם אחר, אלא שלאדם אחר לא נעים לומר לו את זה. אנשים שאוכלים שום, בצל, שותים קפה או מעשנים, - ריח פיהם מאוד לא נעים. לעתים הוא אף מעורר הרגשת אי נוחות אצל הסובבים (ראה את מה שכתבתי בספרי "חיים ללא עישון על פי התורה" בפרק ו' "דברים חמורים שבעישון") אף על פי כן יתכן שאותם אנשים אינם מרגישים בריח פיהם כלל! אדרבא, הם מרגישים נוח עם זה, וזאת בעיה כאובה, כי קשה לאדם לומר לחבירו "ריח פיך מפריע לי". הוא יעדיף להתרחק ממנו כמה שיותר בכדי שהריח לא יפריע לו, אבל לא תמיד ניתן להשתמש בעצה זאת.
מכל מקום היות ויכול להיות שהגורם לריח הוא בעיה רפואית שיכולות להיות לה השלכות, ובנוסף זוהי בעיה חמורה שבין אדם לחבירו, לכן אכתוב כאן כמה עצות לפתרון הבעיה, וכאשר יש פתרון לבעיה - יתכן שיהיה קל יותר להעיר עליה.
לגבי ריח הפה עצמו, אם מקור הריח מהשיניים והחניכיים, יש לטפל בהיגיינת הפה אצל רופא שיניים או אצל שינן ולשמור על הדרכותיהם. ישנן מברשות לניקוי הלשון.
אם הגיינת הפה תקינה ולמרות זאת יש ריח, ניתן לבדוק אצל רופא אף אוזן גרון שמא באזור בלוטות ה"שקדים" הצטברו שאריות מזון. כיום ישנו טיפול חדשני ופשוט העושה שימוש בגלי רדיו.
סיבה אפשרית נוספת לריח היא חסימה בדרכי הנשימה כתוצאה מדלקות ממושכות. לפעמים הגורם הוא גוף זר במערות האף והסינוסים, או אפילו באוזן.
אם הסיבה היא מהעיכול, בודאי שיש לנהוג לפי כל ההוראות שבחיבור שבידך, ובמיוחד לא למלא את הכרס בפעם אחת, אלא ארוחות קטנות, וללעוס היטב.
אם עדיין נשאר ריח, מומלץ לפנות לרופא מערכת עיכול (גסטרו) על מנת לבדוק אם יש משהו לא תקין במערכת העיכול, הדורש התערבות רפואית.
טיפ לסיום: הבט בלשונך במראה, אם היא לבנה זה בדרך כלל סימן לבעיות עיכול.