פרק ד - מותר ואסור במזון בן ימינו · תחושות הטעם
לפני שנעבור למזיקים הבאים, הייתי רוצה ליחד מלים, על הסיבה הגורמת לנו להמשך למאכלים עתירי טעמים. (מלוח, מתוק, חריף וכו').
ישנן שתי סיבות לאכילה. אלמלא הן, יתכן והיה פשוט צריך להאכיל אותנו...
הסיבה הראשונה והמוכרת לכל: תחושת הרעב.
תחושה זו גורמת לנו למילוי הכרס, כלומר שנאכל יותר ממה שאנחנו צריכים לאכול. איך להתגבר על כך אכתוב בס"ד להלן בפרק ה' אות ו'.
הסיבה השניה היא תחושת הטעם.
תחושה זו גורמת לנו לאכול מה שטעים, למרות שאינו בריא ואין לנו תועלת ממנו. על סיבה זו אבקש להתעכב כאן.
איך מתגברים על תחושת הטעם?
"לא יאכל כל שהחיך מתאוה כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לו - אם מרים אם מתוקים - ולא יאכל דברים הרעים לגוף אף על פי שהם מתוקים לחיך". (רמב"ם הלכות דעות פ"ג ה"ב)
הקשר שלנו לעולם הסובב אותנו נעשה באמצעות חמשת החושים. חושים אלו פועלים באמצעות חיישנים שנקראים עצבים. כל חוש מגיב לגירויים מסויימים שמפעילים אותו ורק אותו.
למשל: חוש הריח נמצא באף. אם נרצה להריח דרך האוזן, לא נוכל. חוש השמע נמצא באוזן. אם נרצה לשמוע דרך האף, לא נוכל. חוש הטעם נמצא בלשון. אם נשים את הדבר הטעים ביותר על כל מקום שהוא בגוף, חוץ מאשר על הלשון, לא נרגיש כלום. לא מתוק, לא מלוח ולא מר.
על הלשון ישנם למעלה מעשרת אלפים חיישנים. חיישנים אלו מסודרים בסדר מסויים. כל קבוצת חיישנים ממוקמת במקום אחר בלשון ואחראית לטעמים השונים. למשל. חלק הלשון הקדמי מרגיש בטעם המתוק ואילו החלק האחורי מרגיש בטעם המר. והכל בחכמה נפלאה.
ידיעת התהליך תקל עלינו את ההתגברות בידענו שכל נושא חוש הטעם הוא בסך הכל חיישני הלשון שמעבירים את התחושות למוח והמוח מתרגם אותם לטעמים. תחושות אלו הם אך ורק לפרק הזמן הקצר שבו המזון נמצא על החיישנים. לאחר שניות אלו הכל כלא היה. לאחר שבלענו את המזון אין לנו שום תחושות של טעם אלא רק הרגשת מלאות או כאבי בטן.
בדורותינו נכנסו לתמונה גורמים אינטרסנטים, שבעבור צרכי פרנסתם, חודרים באמצעים מתוחכמים, אל מרכז הטעם שבמוחנו, ומחוללים בו שמות. כיצד נעשה הדבר?
עם התפתחות הטכנולוגיה, חקרו ופיתחו במעבדות סוגים שונים של חומרים סינטטים וכימיים, אשר משפיעים על חיישני הלשון וגורמים לה לחוש טעמים שונים. אלו הם חומרי הטעם למיניהם שאנחנו רואים את שמותם כתובים על המוצרים התעשייתיים. אפשר למשל לייצר מיץ תפוזים מבלי שיהיה שם זכר של תפוז, והלשון תרגיש טעם של תפוז. כך מתערבים בבריאה ומזייפים אותה לרעתנו ועל חשבון בריאותנו.
התעשייה מתחכמת ו"מתקדמת" יותר ויותר ולומדת את הדרכים איך להשפיע יותר ויותר על חיישני הלשון, כאשר המטרה היא לגרום לאדם לאכול יותר ויותר את המוצרים של אותו מפעל.
אולי שאלתם את עצמכם מדוע בורא עולם הכל יכול לא ברא לנו ממתקים כמו שמייצרים במפעלים? התשובה היא, שבורא עולם דואג לנו כמו אבא. הוא אינו רוצה שנאכל יותר מידי. לכן נתן לנו את הפירות במתיקות סבירה, שתגרום לנו לאכול אבל לא יותר מידי, ונתן לנו את המתיקות של הפירות בריכוז לא חזק ומלווה בסיבי הפרי, על מנת שהמתיקות תתעכל בצורה הטובה ביותר וגופנו לא ינזק. לו הפירות היו מתוקים כמו כל הממתקים התעשייתים לא היינו מפסיקים לאכול.
ומאחר והם מתחכמים לנו, אין לנו ברירה אלא לחזור ולהתחזק כנגדם. חיזוק רוחני שיגבר על הפיתוי הגשמי. הקטע הבא יעזור לכם - כך אני מקוה - בדרך לחיזוק עצמי.
מעשיה עממית מספרת על נפוליון, קיסר צרפת, שבהיותו בשדה הקרב בחצות לילה, נתקף צמאון עז למים, אלא שהגישה למים בחצות לילה בשדה הקרב היתה כרוכה בסכנה. התלבט נפוליון עם עצמו ואמר: "אני נפוליון קיסר צרפת שכבשתי את כל הארצות האלו אפחד?" קם והלך לבדו אל המקום שבו נמצאים המים. בהגיעו אל המים חשב לעצמו: "אני נפוליון הגדול סיכנתי את חיי עבור מעט מים, האם אין אני יכול להתגבר?" וחזר אל מקומו מבלי שישתה מן המים!
אכן, חכמה בגויים תאמין. אבל אנחנו עם ישראל עם כוחות התגברות עצומים שנחלנו מאבותינו הקדושים, ממעשה העקידה ועד היום, איננו זקוקים ללמוד מהגויים. ילד קטן בגן הילדים שיקבל ממתק שמאוד הוא רוצה לאכול שואל האם זה כשר? אם התשובה היא כן! הוא ממשיך ושואל האם זה עם הכשר שאבא אוכל? ואם לא הוא לא יאכל!
אלא מה? חסרה לנו הידיעה. עכשיו שאנחנו יודעים, שכל ההתגברות שלנו היא בסך הכל נגד חיישני הלשון, המצויים בחלק קטן שבלשון בגודל של כסנטימטר מרובע, נאמר לעצמנו: "האם אני לא יכול להתגבר על דבר כה קטן?" וכך נצליח גם אנחנו להתגבר ולרכוש לעצמנו חיים בריאים ואריכות ימים!