אור ברסלב
חיים בריאים כהלכה פרק ד - מותר ואסור במזון בן ימינו › ב. סוכר לילדים

חיים בריאים כהלכה

פרק ד - מותר ואסור במזון בן ימינו · ב. סוכר לילדים

א. הסוכר

דוגמא אישית ברפואה מונעת

בעל הספר "אור כשלמה" שואל, לגבי ציווי המלאך לאמו של הנביא שמשון שלא תשתה יין ושכר, מדוע אמו של נזיר אסורה בשתיית יין?

על כך הוא עונה למדנו מכאן כלל גדול לכל ענין. אי אפשר לדרוש מהבנים שיהיו נזהרים בהתנהגותם יותר מההורים, ומאחר שהיא צריכה לגדל את בנה להיות נזיר, לא יעלה על הדעת שהיא תקפיד שלא יבוא כל משקה שכר לפיו ובו בזמן תתיר לעצמה את השתיה, כך לא תצליח לעולם לגדל את בנה להיות נזיר. והוא הדין לכל דבר ודבר, עד כאן דבריו.

לענינינו למדנו, כי הדוגמא האישית היא המפתח לכל דבר. אם ההורים יתנהגו לפי ההוראות, ואחר כך גם יסבירו לילדיהם את הסיבות להתנהגותם, הרי שבדרך כלל - וכך מראה הנסיון - הילדים יקלטו את הדברים ויישמו אותם ולפעמים אפילו יותר מהמבוגרים, כי כידוע אצל ילדים חוש הצדק מפותח ואם הם הולכים על דבר הם הולכים עד הסוף ולא "מעגלים פינות".

קופסת ההתגברות

משפחות רבות אימצו לעצמם את הרעיון של "קופסת ההתגברות".

לוקחים מיכל פלסטיק שקוף עם מכסה, מדביקים עליו פתק עם הכיתוב "קופסת ההתגברות" וכאשר הילדים חוזרים הביתה מכל מקום שבו הם קיבלו "ממתקים", (חדר, גן מסיבת יום הולדת, סוכריות חתן בבית הכנסת ועוד ועוד) מציעים להם לשים את הממתק שקיבלו, כולו או חלקו ב"קופסת ההתגברות". לאחר שהקופסה מלאה, הילדים מקבלים הפתעה או מתנה, דבר שישדר לילד תשומת לב והערכה, וראה זה פלא! לא תאמינו באיזה קלות הקופסא תתמלא, הילדים אפילו יצביעו, "זה הממתק שאני קבלתי ושמתי בקופסא", ו"את הממתק הזה אני קיבלתי ושמתי," והדבר עובד אפילו אצל ילדים קטנים מאוד, ובלבד שההורים יהוו דוגמא אישית.

וז"ל ספר ה'חינוך' במצוה קי"ז "שלא להקריב שאור או דבש".

"ובענין הרחקת הדבש נאמר אל הילדים רכים כדי לייסרם, שהוא סיבה לדמיון שימעט האדם מלרדוף אחר המאכלים המתוקים לחכו כמנהג הזוללים והסובאים ימשכו לעולם אחר כל מתוק, ולא יתן לבו כי אם אל המאכלים המועילים לגופו וצריכים למחייתו ושומרים בריאות איבריו. ולזה ראוי לכל בעל שכל לכוין במזונו ושתייתו, לא לכוונת הנאת מישוש הגרון". עכ"ל ספר החינוך.

יש לחנך את האוכלוסיה - בפרט את ההורים הצעירים - שממתקים הם האויב שלנו. הם אינם מאכל חיוני. כל המאכלים המכילים סוכר מהווים סכנה מוחשית לבריאותנו ובפרט לבריאות השיניים של ילדינו.

אך מעבר לכך עלינו לדעת כי הסוכר גם גורם לילדים להיות היפראקטיביים. ילד מקבל בבוקר את כוס השתיה המתוקה וזה גורם לו להתנהג בצורה היפראקטיבית.

כיצד מתרחשים הדברים?

רמת הסוכר בדם עולה מהר מכיון שהסוכר המזוקק והמרוכז נספג בדם מהר מאוד, לאחר מכן רמת הסוכר יורדת מאוד מהר ואז הילד חש שחסר לו דבר מה מבלי שהוא יודע מה חסר לו ובעקבות כך הוא מתנהג בצורה היפראקטיבית. מחפש משהו, אלא שאינו יודע לומר "חסרה לי רמת הסוכר הגבוהה שהיתה לי". לכן חשוב מאד מעבר לכל מה שכתבנו לא לתת לילדים - בפרט לארוחת הבוקר - סוכר או מוצרים שמכילים סוכר.

כאשר נותנים לילד סוכריה, עלינו לדעת כי כמות הסוכר שהסוכריה מכילה אינה כגודל הסוכריה, אלא כפליים מגודלה, מכיון שהסוכר מכיל מים, ולצורך הפיכתו לסוכריה הוא עובר תהליך בישול, שבו המים מתאדים והוא מצטמק ומתקשה.

בנוסף, כאן המקום להזכיר שילדים רגישים הרבה יותר ממבוגרים להשפעתם המזיקה של צבעי מאכל וחומרים משמרים, ולכן הנזק והסכנה גדולים יותר במשקאות ובממתקים למיניהם, שהסוכר, צבעי המאכל, והחומרים המשמרים, מצויים בהם בשפע.

לאחר כל זאת הננו פונים בשם הורים רבים אל כל המחנכים ולכל אלו שמרעיפים על הילדים הקטנים ממתקים: אנא מכם, המעיטו! אל תתנו למזיק לבוא אל גופם הבריא של ילדנו ולהשחיתו, וכל מי שבידו לעזור לכך עליו תבוא ברכת טוב.

משפט אחד על דגני בוקר

מחקרים בארה"ב הראו שאחוז הסוכר בצורותיו השונות ב"דגני הבוקר" יכול להגיע עד ל50%-40% וראוי יותר לקרותם "סוכר עם דגנים" מאשר "דגני בוקר".

על ההורים להשתדל שהילדים יקבלו את התזונה המתאימה להם ללא סוכר ולמעט מאוד מאוד בסוכריות וצבעי מאכל. לשים לב לערכים התזונתיים שמכילים המוצרים, ולא להתפעל מאריזות מרשימות.

רצוי להרגיל את הילדים לפירות העונה הטריים שהם הממתקים שנתן לנו בורא העולם, אפשר גם להשתמש במעט פירות יבשים, כדוגמת צימוקים תמרים, שזיפים, מישמשים.

צבעי מאכל וחומר משמר לילדים

אם כבר הזכרנו היפראקטיביות בילדים, כאן המקום להזכיר דבר הידוע לכל שגם צבעי מאכל גורמים לילדים להיות היפראקטיביים, מלבד שהם מזיקים לכל אדם. ממאמר שקיבלתי לאחרונה עולה, שלא רק צבעי מאכל, אלא אף חומר משמר גורם לכך. המחקר נעשה על 3781 ילדים. במשך שבוע אחד לא נתנו לילדים האלה דברים שיש בהם צבע מאכל וחומר משמר. אלא רק אוכל טבעי. בשבוע השני חילקו אותם לשתי קבוצות. לקבוצה אחת נתנו אוכל הכולל בתוכו צבע מאכל וחומר משמר, ואילו לקבוצה השניה נתנו אוכל ללא צבע מאכל וחומר משמר. התוצאה היתה שהתנהגותם ההיפראקטיבית של אותם הילדים שצרכו אוכל שהכיל צבעי מאכל וחומר משמר עלתה בהרבה מאוד לעומת הילדים האחרים (ומדובר בילדים רגילים ובריאים) כך שמחקר גדול זה מאשר את מה שאנחנו יודעים זה מכבר, שילדים מתנהגים בצורה היפראקטיבית כאשר הם צורכים מזון המכיל צבעי מאכל וחומר משמר.

תוכן העניינים

חיים בריאים כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה