אור ברסלב
חיים בריאים כהלכה פרק ג - שמירת הגוף על פי הטבע

חיים בריאים כהלכה

פרק ג - שמירת הגוף על פי הטבע

פרק ב - הכל בידי שמים

מדברי הספר קצור שולחן ערוך בסימן ל"ב

הריני להעתיק בזה קטעים מדבריו החשובים והיסודיים של הספר "קיצור שולחן ערוך" שעיקרם מהרמב"ם בהל' דעות בעניני שמירת הבריאות. קביעתו כי "רוב בריאות הגוף וחולשתו תלוי בעכול המאכל" הינם הבסיס העיקרי עליו נשען החיבור שלפניך.

א. הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המברין את הגוף, וכן הוא אומר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

ב. הבורא ברוך הוא וברוך שמו ברא את האדם (וכן כל בעלי חיים) ונתן בו חֹם הטבעי, וזהו החיות של האדם, שאם יכבה האש הטבעי, אפס חיותו. והחזקת החֹם הזה הוא על ידי המאכל אשר האדם אוכל, כמו האש הבוער שאם לא יוסיפו עליו תמיד עצים, יכבה לגמרי, כן האדם אם לא יאכל, יכבה האש אשר בתוכו וימות. המאכל נטחן בין השנים, ומתערב עם מיץ הרק ויתך. ומשם יורד לאצטומכא ונטחן גם שם, ומתערב עם המיצים מיץ האצטומכא ומיץ המרה, ויתך ויתבשל מהחֹם והמיצים ומתעכל. הברור שבו - ממנו נזונים כל האברים, ומקים חיות האדם. והפסלת שהוא המותרות, נדחה לחוץ. ועל זה אנו אומרים בברכת אשר יצר (לפרוש אחד) "ומפליא לעשות", שנתן הקדוש ברוך הוא את הטבע באדם לברור את טוב המאכל, וכל אבר מושך אליו מזונו הראוי לו, והפסלת נדחה לחוץ. שאם נשאר הפסלת בתוכו, יתעפש ויבוא לידי חלאים רחמנא לצלן, ולכן רוב בריאות הגוף וחולשתו, תלוי בעכול המאכל, אם מתעכל בדרך קל וטוב, אז האדם בריא. אבל אם מתקלקל העכול, אז נחלש האדם ויכול לבא לידי סכנה חס ושלום.

ג. העכול הטוב הוא, אם המאכל איננו רב ושיהא קל להתעכל. שאם אכל האדם הרבה והאצטומכא מלאה אז קשה העכול. כי האצטומכא אינה יכולה אז להתפשט ולהתכוץ כראוי בטבעו, ולטחון את המאכל כראוי. וכמו האש שאם ירבו עליו עצים יותר מדי, אינו בוער יפה, כמו כן המאכל באצטומכא, ולכן האדם אשר רוצה לשמור בריאות גופו, צריך לזהר שלא לאכול רק כשעור בינוני לפי מזג גופו, לא מעט ולא כל שבעו. ורוב החלאים הבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אמר בחכמתו "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו. ואמר החכם האוכל דבר מעט מדברים המזיקים, אינו מזיק לו כמו האוכל הרבה מדברים טובים.

ד. האדם בנעוריו כח העכול שלו חזק, ועל כן צריך מזון תדיר יותר מן האיש אשר הוא באמצע ימיו. והזקן לחלישות כחו צריך שיהיה מאכלו קל, ומעט בכמות והרבה באיכות להחזקת כחו.

ה. בימי החֹם נחלשים כלי העכול מן החֹם, ועל כן ראוי שיהיה שעור האכילה בימי החם פחות מבימי הקר. ושערו חכמי הרופאים לאכל בימות החמה רק שני שלישים ממה שהוא אוכל בימות הגשמים.

ו. כלל גדול בדרכי הרפואה, שקֹדם האכילה ייגע בהליכה או בעבודה עד שיתחמם גופו ואחר כך יאכל. וזהו שנאמר "בזעת אפך תאכל לחם", ונאמר: "ולחם עצלות לא תאכל". ויתיר חגורתו קדם אכילה, ובשעת האכילה ישב במקומו או מסב על שמאלו. ואחר האכילה לא יתנועע הרבה, כי עי"ז ירד המאכל מן האצטומכא טרם שיתעכל ויזיק לו, אלא ילך מעט וינוח. ולא יטייל ולא ייגע את עצמו לאחר האכילה. ולא יישן אחר האכילה עד שתי שעות, שלא יעלו העשנים למח ויזיקוהו.

ז. ...ובדרך כלל האדם הבריא והחזק יאכל שתי פעמים ביום, וחלשים וזקנים יש להם לאכל אך מעט בפעם אחת. ויאכלו כך הרבה פעמים ביום, כי רבוי המאכל יחליש את האצטומכא. והרוצה לשמור בריאותו לא יאכל עד שתהיה האצטומכא ריקה מן המאכל הקודם. וסתם עכול בבני אדם הבריאים האוכלים מאכלים ממצעים ומתעמלים בדרך הממצעת הוא לשש שעות. וטוב להשמיט סעודה אחת בשבוע כדי שתשבות האצטומכא מעבודתה ויתחזק כח עכולו. ונראה כי השמטה זאת טוב שתהא בערב שבת.

ח. טוב להרגיל את עצמו לאכול פת בשחרית.

ט. הרוצה לאכול כמה מיני מאכלים, יקדים לאכול תחלה את המשלשל, ולא יערבם עם המזון אלא שוהה מעט ביניהם. וכן יקדים את המאכל הקל שהוא נוח להתעכל, כגון בשר עוף קודם לבשר בהמה. בשר בהמה דקה קודם לבשר בהמה גסה. ודברים שמאמצין את בני מעים יאכל מיד לאחר האכילה, ואל יאכל מהם הרבה.

י. מהיות כי התחלת העכול הוא בפה, על ידי טחינת השנים והתערבות עם מיץ הרֹק, לכן לא יבלע שום מאכל בלי לעיסה, כי אז תכבד העכול באצטומכא לבדה.

יא. כבר אמרנו כי בני אדם אינם שוים במזגם. ויש לכל איש לבחור על פי רופאים במאכלים הטובים לפי מזגו ומקומו ושעתו.

יב. בענין השתיה, המים הם המשקים הטבעיים לאדם ובריאים לגוף. אם הם זכים וצלולים, מועילים ששומרים הרטיבות שבגוף וממהרים להוציא את הפסלת. וכשישתה מים יבחר את הקרים, שהם מרוים הצמאון ומיטיבים את העכול יותר מאלו שאינם קרים. אך לא יהיו קרים מאד, שהם מכבים את החֹם הטבעי. ומכל שכן כשהאדם הוא עיף ויגע יזהר מאד שלא לשתות מים קרים, כי אז חלב הלב נתחמם והוא מהתך מחמת העיפות והיגיעה, והמים הקרים יזיקו לו עד שיוכל לבוא לידי סכנה חס ושלום. ואף כי המים טובים לבריאות הגוף, מכל מקום לא ישתה מהם הרבה. אין לשתות מים קֹדם האכילה, לפי שתתקרר האצטומכא ולא תעכל את המזון כראוי. וגם בתוך אכילתו לא ישתה רק מעט מים מזוג ביין. ורק כשהמאכל מתחיל להתעכל, אז ישתה שעור בינוני. וכן אין לשתות מים בצאתו מן המרחץ, שלא יתקרר הכבד, ומכל שכן שלא ישתה במרחץ.

יג. ... ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, ולא יאכל עד שיבדֹק את עצמו יפה יפה שמא צריך לנקביו.

יד. לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפויים כל ימיו, ויהיה קרוב לשלשול מעט. וזהו כלל גדול ברפואה. כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקשי, חלאים רעים באים. ולכן כשרואה אדם שמעיו נחלשו ואין בהם כח הדוחה, ידרוש ברופאים להגיד לו במה ירפה אותם, איש איש לפי מזגו ולפי ימיו.

טו. הרוצה לשמור את הבריאות, צריך לדעת התנועות הנפשיות ולהזהר מהם. והם כמו השמחה והדאגה והכעס והפחד, שהם הפעולות בנפש. וצריך המשכיל שיהא שמח בחלקו כל ימי אבלו, ולא ידאג על עולם שאינו שלו, ולא יבקש יתרונות, ויהא בטוב לבב ובשמחה ממצעת, כי היא סבה לגדל החֹם הטבעי, ולהקל המאכל, ולדחות המותרות, ולחזק אור העינים וכל ההרגשות, וגם יתחזק כח השכל. ואמנם לא להרבות השמחה במאכל ובמשתה כמו הסכלים, כי ברוב השמחה יצא החמימות לשטח הגוף ויתך החום הטבעי, ויתקרר הלב פתאום, וימות בלא עתו בפתע. ובפרט יקרה זאת לאנשים שמנים בגופם, לפי שהחֹם הטבעי בגופם מעט, לפי שעורקיהם צרים ומרוצת הדם שהוא מקור החם היא לאט. הדאגה היא הפוך השמחה, וגם היא מזקת לפי שמקררת את הגוף, ויתקבץ החֹם הטבעי אל הלב ויביאהו אל המות. הכעס מעורר חמימות הגוף עד שיוליד ממיני הקדחת. הפחד יוליד בגוף קרירות, ולכן יקרה למפחד, רעדה. וכשתתרבה הקרירות אולי ימות. ומכל שכן צריך לזהר שלא יאכל כשהוא בכעס או בפחד או בדאגה, אלא כשהוא בשמחה ממוצעת.

טז. השינה הממוצעת טובה לבריאות הגוף, לפי שיתעכל מזונו וינוחו החושים. ואם יקרה לו מחמת חולי שאינו יכול לישון, צריך שיאכל דברים המביאים את השנה. אבל רבוי השנה מזקת לפי שיתמלא הראש מהאדים, כי ירבה העשן העולה מן הבטן אל המח, וימלא הראש עשן ויזיק לגוף הזק גדול. כמו שיש לו לאדם לזהר שלא לישן תיכף אחר האכילה, כן יש לו לזהר שלא יישן כשהוא רעב. כי כשאין מזון בגוף יפעל החמימות במותרות ויתילד ממנו עשן נפסד ויעלה למח. כשישן יהיו מראשותיו גבוהים לפי שיעזור לרדת את המאכל מפי האצטומכא ויתמעטו העשנים העולים למח. השנה הטבעית היא בלילה. ושנת היום מזקת ואינה טובה אלא לאותן שהרגלו בה. (עיין עוד בסימן ע"א בסדר השינה).

וזה לשונו בסימן ע"א סעיף ב': ראוי לאדם בינוני הבריא למעט בסעודת הלילה, ותהא קלה מסעודת היום, וירויח בזה ארבעה דברים. א) ישמור בריאותו. ב) יהא נשמר מדבר רע... ג) שיהיו חלומותיו נוחים ומיושבים, כי מרוב אכילה ושתיה הרבה פעמים באים חלומות קשים וזרים. ד) שלא תכבד שינתו עליו, וייקץ בזמן הראוי. ודי לאדם הבריא לישן שש שעות. ויזהר שלא לישן בחדר יחידי. ולא יישן במקום חם ביותר ולא במקום קר ביותר.

וזה לשונו שם בסעיף ה': יפשוט מלבושיו מעליו ולא ישן במלבושיו. כשחולץ מנעליו ופושט בגדיו חולץ ופושט של שמאל תחלה. ולא יניח מלבושיו תחת מראשותיו כי משכח לימודו. וצריך ליזהר מאד להרגיל את עצמו לשכב על צדו. ואיסור גדול לשכב פרקרן דהיינו גבו למטה ופניו למעלה, או בהיפוך פניו למטה וגבו למעלה, אלא דוקא על צדו. וטוב שישכב בתחלת שינתו על צד שמאל ובסוף על צד ימין והוא טוב לבריאות הגוף, כי הכבד מונח בצד ימין והאצטומכא בצד שמאל, וכאשר יטה על צד שמאל אזי יהיה הכבד על האצטומכא ויחממה בחומו, ובזה יתעכל המזון מהרה. ואחרי שנתעכל המזון ראוי לו שיטה על צד ימין כדי שתנוח האצטומכא ותרד פסולת המאכל. ולא יתהפך מצד אל צד פעמים הרבה.

יז. לא יכנס למרחץ לא כשהוא רעב ולא כשהוא שבע, אלא כשיתחיל המזון להתעכל.

יח. וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאסורא. ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק אסור.

יט. לשמור חוש הראיה יזהר מדברים אלו - לא יבא בחפזון בפעם אחת ממקום חושך לאור גדול. ואם צריך ליכנס ממקום חושך למקום אור, יפתח את הדלת מעט ויסתכל באותו אור מועט איזה רגעים, ואח"כ יפתח יותר ויסתכל ג"כ באותו אור איזה רגעים, ואח"כ יפתח כולה. וכן יעשה גם בבואו ממקום אור למקום חושך. כי התמורה מאור לחושך או מחושך לאור בלי ממוצע מזיק לראיה. ולכן ה' יתברך שמו ברחמיו ברא את העולם בענין זה שהשמש זורחת על הארץ מעט מעט, לא בפעם אחת, וכן שוקעת מעט מעט. ועל זה אנו מברכין המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים שמאיר לנו ברחמים מעט מעט ולא בפעם אחת פתאום... וכן לא ירבה בכתיבה או לקרות בספר באותיות קטנות ובכל מלאכה דקה לאור הנר בלילה. ההסתכלות הרבה בצבע לבן ג"כ מזיקה לעינים. ולכן מראה השמים כמראה התכלת, לא לבן, כדי שלא יזיק לעינים. וכן ההסתכלות הרבה במראה אדום צח, וכן באש, מזיקה ג"כ. העשן וריח גפרית מזיקין ג"כ. וכן אבק דק או רוח הבא לנגד העינים. וכן הליכה מרובה ופסיעה גסה, ובכיה מרובה כמו שאמר הכתוב 'כלו בדמעות עיני' (איכה ב' י"א). אבל 'מצות ה' ברה מאירת עינים' (תהילים י"ט, ט) (רמב"ם):

תוכן העניינים

חיים בריאים כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה