חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ששים ושלשה: כבוש טבריה על ידי יוסף
בחפצי לתפוש בערמה את שמעון ועמו את יעזר דרשתי מהם על ידי שליחים, כי יצאו מן העיר בלוית ידידיהם ושומרים רבים שיגנו עליהם, כי יש את נפשי להשלים אתם ולחלק בינינו את השלטון בגליל. שמעון לא בושש לבוא, כי היה צעיר לימים, גם שאיפת הבצע הטתה את לבבו. ויעזר ירא פן יפל בפח ולא בא. בהתקרב שמעון עם שומרי ראשו יצאתי לקראתו וקדמתי את פניו בברכת ידידות והודיתי לו על בואו. כעבור זמן מצער קראתיו הצדה, כאלו חפצתי לשוחח עמו בסתר. וכאשר הרחקתיו מאת רעיו אחזתיו בגופו והסגרתיו בידי אנשי להביאו אל הכפר. נתתי את האות לחילי, והשתערתי ביחד עמם על טבריה. מלחמה חזקה התלקחה משני העברים ואנשי טבריה נחלו כמעט נצחון, כי אנשי הפנו ערף. למראה הדבר עוררתי את חברי והדפנו את אנשי טבריה אשר היו כבר מנצחים. וצבא אחר שלחתי דרך הים בפקֻדה להעלות באש את הבית הראשון אשר ילכדו בידיהם. הם עשו כמצותי, ואנשי טבריה חשבו, כי עירם נכבשה בחזק יד, התחלחלו והשליכו את כלי נשקם מכפם והתחננו הם ונשיהם וילדיהם לחוס על עירם. נעניתי לבקשותיהם ועצרתי את הצבא מהתנפל עליהם. ואנכי שבתי עם הצבא ממצור העיר, כי פתאם בא הערב ועלינו היה לתת מנוחה לגופותינו. ואת שמעון הזמנתי לסעודה127 ונחמתיו על כל מה שקרה והבטחתיו לתת לו הוצאות הדרך ולשלחו ירושלימה בשלום.