חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ששים ושנים: יוסף מתכונן לכבש את טבריה אחרי תפשו את הצירים אשר שונאיו שלחו ירושלימה
ואנשי טבריה נתנו את לבם לבצר את החומות, ולתושבי העיר צוו להזדין. גם מיוחנן שנמצא בגוש חלב לקחו אנשי צבא לעזרה במלחמתם עמי. בינתים באו יונתן וחבריו מטבריה אל הכפר דָּברַת125 אשר בקצה גבול הגליל במישור הגדול. כחצות הלילה פגשו במשמרותי אשר צוום להתפשט את הנשק ושמרום כבולים באזיקים במקום התפשם לפי פקודתי. את זאת הודיעני לוי, אשר הפקדתיו על המשמר ההוא. חכיתי שני ימים, כאלו לא קרה דבר, ושלחתי צירים לאנשי טבריה ויעצתים לפרוק את הנשק ולשלוח את האנשים לבתיהם. והם חשבו, כי יונתן וחבריו באו כבר ירושלימה והרבו לחרפני תחת לענות לי. אני לא נבוכותי ואמרתי לבוא עליהם בתחבולה, בחשבי כי מלחמת אחים לא תיטב בעיני אלהים. בחפצי להרחיק אותם מטבריה, לקחתי לי עשרת אלפים מבחירי חילי, חלקתי אותם לשלשה ראשים וצויתים להסתתר בכפרים126 ולהשאר במארב. ואלף אנשים הולכתי לכפר אחד אשר גם הוא מושבו בהרים במרחק ארבעה ריסים מטבריה, ופקדתי עליהם למהר לבוא כאשר יותן האות. אני יצאתי את הכפר וחניתי מול פני העיר, ואנשי טבריה בראותם זאת יצאו מן העיר בהמון הלוך ורוץ, והרבו להמטיר עלי דברי חרפות. וכה עצמה אִוַלתם, עד אשר העמידו מטת מת עשויה מלאכת מחשבת והתיצבו מסביב לה והספידוני מתוך הוללות וצחוק. גם אני הצטחקתי בראותי את מעשי סכלותם.