חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ששים וארבעה: יוסף נותן חנינה לאנשי טבריה ומצוה להשיב להם את השלל
למחרת באתי לטבריה ועמי עשרת אלפים אנשי צבא, פקדתי על ראשי העיר לבוא אל מגרש המרוץ וצויתים להודיעני את שמות האשמים במרד. הם נקבו את האנשים בשמות ואני שלחתי אותם כבולים לעיר ידפת. ואת יונתן וחנניה וחבריהם צויתי לשחרר מן המאסר, נתתי להם צידה לדרך ושלחתים ירושלימה, ועמם את שמעון ואת יעזר, וחמש מאות מזוינים להיות להם למחסה. ואנשי טבריה באו שוב ובקשו סליחה על מעשיהם והבטיחו לתקן את אשר עותו ולהיות נאמנים לי לימים הבאים. גם בקשוני להשיב לבעלים את אשר נותר מן השלל. צויתי על אנשי, כי מי אשר בידו מן הבזה יביא את הכל אל המגרש. הם מאנו להשמע זמן רב. פתאם ראיתי איש אחד מאנשי צבאי לבוש בגד יקר יותר מן הרגיל. שאלתיו, מאין לקח אותו. כאשר ענה, כי הוא מבזת העיר, יסרתי אותו בשוטים. ואת האחרים הזהרתי, כי אעשה בהם שפטים נוראים אם לא יביאו את אשר בזזו. אז הובאו חפצים במספר רב, ואני השיבותי לכל איש מאנשי טבריה את הדברים אשר הכיר, כי לו הם.