חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ששי: הסבות השונות שגרמו למהומות או החישון
ואמנם בא וערך מלחמה, אולם נחל מפלה והרבה מאנשיו נפלו חללים24. כשלון קסטיוס היה אסון לעמנו כלו. כי שואפי המרד התעודדו, ואחרי שנצחו (פעם) את הרומאים קוו שיעלה בידם להשמידם כליל. לזה נוספה עוד סבה: תושבי הערים אשר בגבול סוריה השכנה תפשו את היהודים היושבים בקרבם ורצחום נפש יחד עם נשיהם וטפם בלי כל אשמה, כי המסכנים האלה לא שאפו למרד ברומאים וגם נגד הסורים לא חרשו כל מזמה. תושבי בית־שאן הכתימו את עצמם ביחוד במעשי רשע ואכזריות. בהתנפל עליהם יהודים שונאיהם מחוץ אלצו את היהודים היושבים בקרבם לצאת בנשק נגד בני עמם – דבר הנחשב בעינינו לעוון פלילי, ובעזרתם גברו על המתנפלים25; אולם אך נצחו את אויביהם – שכחו את הבטחתם לבני עירם ואנשי בריתם והשמידו את כלם, למעלה מרבבה. כזה היה גם גורל היהודים יושבי דמשק26. אולם עליהם כתבנו בפרטות בספר על «מלחמות היהודים», הזכרתים פה רק כדי להראות לקוראים, כי את המלחמה ברומאים לא התחילו היהודים ברצון ובמחשבה תחילה, אלא שהיא התפתחה בהכרח, בתוקף המאורעות27.