חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק שלשים ושנים: אנשי טבריה אומרים לעבור אל המלך. יוסף משתמש בתחבולה להפר את עצתם
תושבי טבריה כתבו אל המלך בקשה, כי ישלח צבא להגן על גבולם, כי חפצים הם לעבור אליו. כזאת כתבו אל המלך, ואותי בקשו בבואי אליהם להקים להם את החומות, כפי הבטחתי, כי שמעו שמגדל כבר בצורה בחומות. נעתרתי להם והכינותי כל צרכי הבנין, ולבנאים צויתי לגשת אל העבודה. מקץ שלשה ימים יצאתי למגדל הרחוקה מטבריה שלשים ריס, והנה קרה מקרה שפרשים רומיים אחדים נראו לא רחוק מן העיר, ונתעוררה בהם התקוה כי צבא המלך הולך ובא. כרגע הריעו (אנשי טבריה) לכבוד המלך ומלאו את פיהם תהלתו ואותי חרפו. אחד מהם רץ אלי והודיעני את החלטתם לבגוד בי. נבוכותי מאד למשמע אזני, כי במקרה שלחתי אז מעל פני את אנשי הצבא לבתיהם; כי ערב שבת היה היום ולא חפצתי, שחיָּלי המרובים יפלו למשא על אנשי מגדל85. הלא אנשי העיר הזאת הרבו להראות לי אותות אמונם, עד אשר חדלתי לשים משמר לנפשי מדי שבתי בה. לא ידעתי מה לעשות, כי נשארו לי רק שבעה מלוים מזוינים, ולא מצאתי לנכון לשוב ולאסוף את חילי, יען כי כבר פנה היום, וגם לא באו ליום המחרת – לא יכלו לקחת נשק בידיהם, כי חֻקינו אוסרים את הדבר הזה, גם בשעת צרה ומצוקה86. ראיתי אף זאת, כי אם אצוה לאנשי מגדל ולאורחיה לבוז את העיר (טבריה) לא אצליח, כי מעט הוא מספרם. היתה גם סכנה, שאאחר לבוא וחיל המלך יקדימני ולא יתנני לבוא העירה. החלטתי אפוא לנסות בתחבולה. את הנאמנים בין ידידי הפקדתי תיכף על שערי מגדל, כי ישמרו משמרת נמרצה את האנשים אשר ירצו לצאת. ואת ראשי בתי האבות קראתי וצויתי לכל אחד להוריד לים סירה אחת ולקחת עמו מלח אחד ולשוט עד העיר טבריה. גם אני ירדתי לסירה עם רעי ומלוי המזוינים אשר מספרם היה שבעה, כאמור, ובאתי לטבריה.