חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק עשרים ושנים: יהושע, ראש השודדים, מתנכל להמית את יוסף; בסוף נהפך לאוהבו
תושבי העיר הזאת, אשר החליטו להשאר נאמנים לרומא, יראו מפני בואי ונסו להפנות אותי לענינים אחרים, כדי שאעזבם לנפשם. לכן שלחו אנשים ליהושע, ראש השודדים, אל גבול עכו והבטיחו לתת לו כסף רב, אם יאבה הוא והחיל אשר עמו – שמונה מאות איש במספר – להתגרות בנו מלחמה72. הוא הסכים להצעתם ואמר להתנפל עלינו פתאום, כחתף. הוא שלח אלי ציר בבקשה להרשות לו לבוא ולקדם את פני בברכה. אני נעתרתי לבקשתו, כי לא השכלתי להכיר מראש את ערמתו, והוא אסף את להקת השודדים שלו ומהר אלי. אולם מזמתו לא נתמלאה, כי בהיותו הולך וקרב אלי, בא פליט מהאנשים אשר עמו וגלה לי את נכליו. לשמע הדבר הזה הלכתי אל מגרש השוק, כאיש שאינו יודע את דבר הערמה, אספתי מזוינים רבים מאנשי הגליל וחלק מאנשי טבריה. אחרי כן צויתי לשים משמר חזק על כל הדרכים, ועל שומרי השערים פקדתי, כי בבוא יהושע יתנו רק לו ולשריו לבוא אל העיר, ויחסמו את הדרך בעד האחרים, ואם יעפילו לבוא – יכו אותם. הם עשו לפי הפקודה, ורק יהושע עם מתי מעט נכנסו העירה. אז צויתי להתפרק את נשקו, ואם ימרה את פי – דמו בראשו. בראותו את המזוינים העומדים מסביב לי התחלחל ומלא את פקודתי. מלויו אשר לא נִתנו להכנס העירה, בשמעם כי נתפש (יהושע), נמלטו על נפשם. קראתי את יהושע הצדה ואמרתי לו, כי יודע אני את דבר המארב אשר שם לנפשי ומאת מי נשלח, ובכל זאת הנני נכון לסלוח לו את תעלוליו, אם ישוב מדרכו ויהיה נאמן לי. הוא הבטיח לעשות את הכל, ואני שלחתיו לחפשי ונתתי לו לאסוף את אנשיו73 ואת אנשי צפורי הזהרתי, כי אם לא יחדלו ממעשי סכלותם אקח מהם נקם.