חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק עשרים ואחד: יוסף משכך שוב את סערת רוחם של הגליליים השואפים לקחת נקם מיוחנן
והגליליים – בינתים זרם מספר גדול מהם, מזוינים מכף רגל ועד ראש, מכל קצוי הארץ – אשר ידעו היטב את מזמת לבו, כי איש־לא־אמון הוא, המריצוני להוליך אותם נגדו, ואמרו להשמיד גם אותו וגם את גוש־חלב עיר מולדתו מעל פני האדמה. הודיתי להם על רצונם הטוב והבטחתי להשיב להם שבעתים כגמול חסדם. אולם דרשתי מהם לכבוש את יצרם ולשבת במנוחה, אם אמצא לטוב לישב את הסכסוך בלי שפך דם. הגליליים נענו לבקשתי, ואני הלכתי לצפורי.