חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק עשרים וחמשה: מזמות יוחנן להסיר את לב אנשי הגליל מיוסף
וליוחנן בן לוי אשר נמצא, כמסופר, בגוש חלב נודע, כי הכל נעשה כחפץ לבבי, וכי נתיני יאהבוני ושונאי ייראוני, וקנאה עזה התלקחה בנפשו בחשבו את הצלחתי למפלתו. הוא קוה לשים קץ להצלחתי אם יעורר שנאה אלי בלב נתיני, ולכן פתה את יושבי טבריה וצפורי וגם את אנשי גברה – אלה הן הערים הגדולות בגליל – למרוד בי ולהתחבר אליו, ואמר כי ייטיב לנהגם ממני. אולם אנשי צפורי לא נענו לו, גם לא שעו לאחד משנינו, יען כי בחרו ברומאים להיות להם לאדונים. ואנשי טבריה לא אבו להתקומם לי, אף כי הבטיחו לו להיות מאוהביו. רק יושבי גברה התחברו אליו, כי כן צוה עליהם שמעון ראש העיר, והוא ידיד ורע ליוחנן. אמנם הם לא חפצו למרוד בגלוי, ביראם את הגליליים, אשר אותות אהבתם לי ראו פעמים רבות. אך בסתר טמנו פח לי וחכו לשעת הכשר. ובאמת נמצאתי בסכנה גדולה לרגלי הסבה הבאה: