חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק עשרים וארבעה: יוסף נלחם באבוטיוס אשר שם מצור על גמלא ומניס אותו.
פרק עשרים וארבעה: יוסף נלחם באֶבוטיוס אשר שם מצור על גמלא ומניס אותו.
בינתים שלח המלך אגריפס צבא בפקודת אֶקבוס מודיוס ללכוד את מצודת גמלא75. אולם הצבא שנשלח לא עצר כח לשים מצור מסביב למצודה, ולכן צרו על גמלא על ידי משמרות שהעמדו במקומות נִשָאים הנשקפים (מרחוק). ואֶבוטיוס שר־עשרה אשר הפקד לשמור על המישור הגדול שמע, כי באתי לכפר סימוניה אשר על גבול הגליל במרחק ששים ריס ממנו (ממקום תחנות אבוטיוס), ואסף את מאת רוכביו ורגלים במספר קטן, כמאתים איש, וגם את אנשי בריתו היושבים בגבע לקח עמו, ויצא בלילה אל הכפר אשר בו חניתי76. כאשר התיצבתי נגדו ועמי חיל גדול, נסה אבוטיוס למשכני אחריו אל המישור, כי בטח מאד בפרשיו. אולם אנכי לא הלכתי שולל אחריו בדעתי את היתרון אשר יהיה לפרשים, אם נרד אל המישור, כי כלנו רגלים היינו, ולכן החלטתי להפגש עם האויב בו במקום. אבוטיוס ואנשיו החזיקו מעמד זמן מצער בגבורה. אך בראותו, כי חיל פרשים לא יועיל לו במקום הזה, שב לגבע מבלי הפיקו את מזמתו, אחרי שאבדו לו שלשה מאנשיו. אני הלכתי בעקבותיו, ועמי אלפים מזוינים עד העיר בית שערים אשר בגבול עכו, במרחק עשרים ריס מגבע, מקום תחנות אבוטיוס. את המזוינים הצבתי מחוץ לכפר וצויתים לשמור היטב על הדרכים, לבל יתנפלו האויבים עלינו באספנו את התבואה. כי לברניקי אחות המלך היה שבר רב באסמיה אשר בבית שערים, שאספה מן הכפרים אשר מסביב77. את התבואה העמסתי על הגמלים ועל החמורים אשר הבאתי במספר עצום ושלחתיה אל הגליל. אחרי עשותי זאת הזמנתי את אבוטיוס לקרב, אבל הוא לא שעה אלי, כי אימה אחזתהו בראותו אותנו נכונים להלחם בעז רוח. אז שמתי את פני לניאופוליטנוס78, כי שמעתי עליו אשר הוא חומס ושודד את מחוז טבריה. ניאופוליטנוס היה מפקד גדוד פרשים ועליו היה לשמור את בית שאן מפני התנפלות האויב79. אני עצרתי בעדו, לבלתי יוסיף לשים למשסה את מחוז טבריה, ואחרי כן נתתי את לבי לשלום הגליל.