חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק חמשים וחמשה: תחבולת הצירים להרחיק את יוסף מן העיר לא הצליחה
אם כי ידעתי את מזמתם, שמעתי בקולם, לבל יחשבו אנשי טבריה, כי אינני דואג לבטחונם. ובכן יצאתי ובאתי אל המקום ההוא וכאשר לא מצאתי כל עקבות האויב מהרתי לשוב לטבריה, וראיתי (בבואי) והנה התאספה כל המועצה וגם כל המון העם ויונתן וחבריו מרבים להאשימני, כי לא שמתי לב להקל מעליהם את סבל המלחמה בעוד אשר אנכי חייתי חיי מותרות121. בדברם כזאת הראו ארבעה מכתבים אשר כתבו אליהם – לפי דבריהם – אנשים מגבול הגליל בבקשת עזרה, יען כי חיל רוכבים ורגלים רומיים נכון לבוא בעוד שני ימים לבֹז את ארצם, והם בקשו מהם למהר (לשלוח עזרה) ולא יעזבום לנפשם. כשמוע אנשי טבריה את דבריהם, חשבו כי אמת בפיהם ופרצו בקריאות אלי, אשר לא נאה לי לשבת (בחבוק ידים) ועלי לצאת לעזרת בני עמם. אני ידעתי את מחשבת יונתן וחבריו ולכן עניתי, כי בחפץ לב אצא כרגע למלחמה, אולם יעצתי לחלק את הצבא לחמשה חלקים ולשים בראש כל אחד מהם את יונתן וחבריו, יען כי מהמכתבים יוצא, כי הרומאים אומרים לפשוט בארבעה מקומות. הלא יאה לאנשים אמיצי לב לא רק ליעץ עצות, אלא לעמוד בראש הצבא בעת צרה. כי אני אין ביכלתי לפקד יותר מגדוד אחד. עצתי ישרה מאד בעיני העם, והאיץ גם בהם לצאת למלחמה. הם היו נרגזים מאד על אשר שמתי לאל את מזמותיהם בתחבולותי.