חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק חמשים וארבעה: צירי ירושלים רוצים לקומם את אנשי טבריה ביוסף
בהרחיקי כל חשד מלבי הלכתי למגדל. אולם השארתי בטבריה מרגלים אחדים שעליהם היה להקשיב ולשמוע את המדובר עלינו. על פני כל הדרך המובילה ממגדל לטבריה הצבתי במרחקים קטנים אנשים, למען יודיעוני, במסירת דברים מאחד למשנהו, את אשר ידובר בעיר. ליום המחרת התאספו כל תושבי טבריה בבית הכנסת, והוא היכל גדול אשר יכיל עם עצום117. יונתן בא, אבל לא מצא עוז בנפשו לדבר בגלוי על המרד בי, רק אמר, כי לעירם נחוץ מפקד מעֻלה. לעומת זאת לא כסה יהושע ראש העיר על מחשבתו ואמר במלים ברורות: «תושבי העיר! מוטב לכם להשמע לארבעה אנשים מאשר לאחד, ומה גם, כי הם מכובדים על פי מוצאם ומפוארים בחכמתם». בדבריו אלה רמז ליונתן וחבריו. את דברי יהושע שבח יוסטוס, אשר אך בא וכבר הצליח למשוך אליו אנשים אחדים מקרב העם, אולם הדברים האלה לא ישרו בעיני ההמון. ולולא שמו קץ לאספה בהגיע השעה הששית, אשר בה מנהג הוא לנו לאכול את ארוחת הבקר בשבת118, כי אז קמה בלי ספק מהומה. יונתן וחבריו דחו את המועצה ליום המחרת והלכו בפחי נפש לביתם. חיש מהר נודע לי הדבר והחלטתי לצאת לטבריה כאור הבקר. ביום המחרת כבשעה (השלישית)119 באתי ממגדל וראיתי והנה העם נאסף כבר בבית התפלה. והנאספים לא ידעו את סבת האספה. יונתן וחבריו ראו אותי פתאום ונבוכו. אחרי כן עלה רעיון בלבם להפיץ שמועה, כי פרשים רומאים נראו על הגבול במרחק שלש מאות ריס מן העיר במקום הנקרא הומוניה120. את הדבר הזה הודיעו יונתן וחבריו ודרשו מהעם לבל יתן את ארצו למשסה לאויב. הם בדו זאת למען תהיה להם אמתלה לשלחני מן העיר להביא עזרה ולהבאיש את ריחי בעיני תושביה.