חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ארבעים ושנים: יוסף רואה בחלום את עתידו. אנשי הגליל מרבים להתחנן אל יוסף לבל יעזב אותם
בלילה ההוא חלמתי חלום פלא101. שכבתי לישון, אָבל ומדוכא מהידיעות שקבלתי, והנה (ראיתי) בדמיוני איש אחד נצב לפני ואומר: «אתה האדם! מנע את נפשך מעצב וגרש ממך כל פחד; כי סבת עצבונך היא אשר תגרום לעליתך למרום הכבוד והאשר. תצליח בתפקידך זה וגם בהרבה דברים אחרים. ובכן אל יפול רוחך עליך, וזכור, כי עליך עוד להלחם ברומאים». אחרי ראותי את החלום הזה קמתי משנתי ורציתי לרדת אל המישור. הגליליים בראותם אותי נפלו על פניהם עם נשיהם וילדיהם, בכו והתחננו לבל אעזבם בידי משנאיהם בלכתי (מהם) ולבל אעזב את ארצם לתעלולי מתנגדיהם. אני לא שעיתי לבקשותיהם, אולם הם השביעוני ואלצוני להשאר אתם. גם הרבו לגדף ולחרף את השלטון בירושלים על השביתו את שלום ארצם.