חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ארבעים ואחד: יוסף אומר לעזוב את הגליל, אולם אנשי הגליל מפצירים בו, כי ישאר על משמרתו
את הדברים האלה הודיעני אבי במכתב. לו גלה את הדבר רעי ומיודעי יהושע בן גמלא, אחד מחברי המועצה בירושלים. נעצבתי מאד אל לבי על כפית טובה זו מצד בני עירי. הלא ידעתי, כי מתוך קנאה צוו להמיתני. הצטערתי מאד גם מפני שאבי הרבה לבקשני במכתבו לבוא אליו, כי משתוקק הוא לראות את בנו בטרם ימות. ספרתי את הדבר לידידי (והוספתי), כי כעבור שלשה ימים אעזוב את הגליל ואשוב אל עיר מולדתי. רוח עצבת אחזה את האנשים למשמע אזניהם, הם געו בבכי ובקשוני לבלתי עזוב אותם, כי צפויים הם לכליון אם אחדל לנהגם. אולם אני לא שמתי לב לתחנוניהם, כי דאגתי לשלומי. הגליליים בפחדם, פן ינתנו בידי השודדים אחרי לכתי מהם, שלחו אנשים בכל ארץ הגליל להודיע, כי גמרתי אמר לעזוב את הגליל. לקול השמועה הזאת התחילו לזרום מכל העברים אנשים לרוב עם נשיהם וטפם, וכפי הנראה עשו זאת לא מרוב אהבתם אלי כי אם מחרדתם לנפשותיהם, כי חשבו שלא יאֻנה להם כל רע כל זמן שאני אשאר על משמרתי. הם זרמו אל המישור הגדול, מקום תחנותי אז. שמו היה שיחין100.