חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ארבעים וחמשה: יוסף ממאן להופיע לפני צירי ירושלים, אשר תקעו את אהלם בכפר גברה
אחרי כתבי זאת נתתי (את המכתב) לאיש הצבא להוליכו (אל הצירים). יחד עמו שלחתי שלשים איש מנכבדי הגליל אשר פקדתי עליהם לברך את צירי ירושלים ולא לדבר אתם מטוב ועד רע. ולכל אחד מהם נתתי כמלוה חיל אחד מן הנאמנים לי אשר עליו היה להשגיח, לבל ישוחח איש מצירי יונתן וחבריו. הם הלכו לדרכם. יונתן וחבריו, אשר החטיאו את מטרתם בנסיונם הראשון, שלחו אלי מכתב שני לאמור: «יונתן וחבריו (מברכים) את יוסף בשלום. מצוים אנחנו לך, כי תבוא בעוד שני ימים אל הכפר גברות106 בלי אנשי צבא, למען נשמע את תלונותיך על יוחנן». אחרי כתבם את המכתב וברכם את נכבדי הגליל אשר שלחתי להם הלכו ליפה107, הכפר הגדול ביותר אשר בגליל והוא המבוצר מאוד ומרובה באוכלוסין. בני הכפר יצאו נגדם עם נשיהם וטפם בקריאות, כי ילכו להם ולא יקנאו (באנשי הגליל) אשר מפקד טוב להם. לשמע הקריאות האלה התקצפו יונתן וחבריו, אבל לא נועזו להראות את כעסם לעיני כל, ומבלי שכבדו את האנשים בתשובה נסעו משם לכפרים אחרים. אולם בכל מקום פגשו אותם בקריאות, כי איש לא יניא את לבם ממפקדם יוסף. יונתן וחבריו יצאו משם בפחי נפש ובאו לצפורי, העיר הגדולה שבגליל, ואנשי המקום אשר נטו בלבם אל הרומאים יצאו לקראתם, אבל אותי לא הללו ולא גדפו. מצפורי ירדו לשיחין108. תושבי המקום הזה פגשום בקריאות, כאשר עשו בני יפה. והם לא יכלו כבר לכבוש את כעסם וצוו לחילים אשר אתם ליסר את הצועקים בשוטים. בבואם לגברה יצא לקראתם יוחנן ועמו שלשת אלפים אנשי חיל. אני ידעתי כבר מתוך המכתב, כי גמרו לקדש עלי מלחמה, ונסעתי מכבול עם שלשת אלפים אנשי חיל, אחרי השאירי שם במחנה את הנאמן בין ידידי, ובאתי ליודפת, כי חפצתי להיות קרוב להם במרחק ארבעים ריס. כתבתי להם לאמר: «אם הנכם דורשים בתקף, כי אבוא אליכם, הן יש בגליל מאתים וארבעה ערים וכפרים. לכל אשר תרצו אבוא, זולתי לגברה ולגוש־חלב, כי זאת היא עיר מולדת יוחנן, וההיא (גברה) כרתה עמו ברית עזרה וידידות».