חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ארבעים וארבעה: צירי ירושלים באים אל הגליל ומתאמצים לתפוש את יוסף
בעת ההיא בא יונתן עם יתר הצירים אשר נשלחו, כאמור, מירושלים מטעם שמעון וסיעתו וחנן הכהן הגדול, וחתר לתפשני בערמה, כי לא נועז לשלוח בי יד בגלוי. הוא כתב לי את המכתב הזה: «יונתן ויתר צירי ירושלים (אומרים) ליוסף שלום. יקירי ירושלים שמעו, כי יוחנן מגוש־חלב שם עליך מארב פעמים רבות, ולכן שלחו אותנו לגעור בו ולדרוש ממנו, כי יסור למשמעתך בעתיד. אנחנו רוצים להועץ עמך על אודות המעשים אשר עלינו לעשות יחד ומבקשים ממך, כי תמהר לבוא אלינו עם מתי מספר, כי הכפר שבו אנו יושבים לא יוכל לכלכל צבא במספר רב». בכתבם את זאת קוו לאחת משתים: או שאבוא בלי צבא, ואז אפול בידם, או שאביא עמי צבא רב, ואז יחרצו עלי משפט, כי אויב העם הנני. את המכתב הביא פרש אמיץ־לב, צעיר לימים מאוד, אחד מאנשי צבא המלך לפנים. היתה אז השעה השניה של הלילה104 ואני הסבתי לסעודה עם רעי ועם ראשי הגליל. אחד ממשרתי הודיעני, כי בא פרש יהודי. צויתי להביא ולפני. הוא לא ברך אותי, רק מסר את המכתב ואמר: «את (המכתב) הזה שלחו לך האנשים אשר באו מירושלים. כתב נא גם אתה חיש מהר, כי אץ אני לשוב אליהם». המסובים השתוממו על עזות מצחו של הפרש, אולם אני בקשתיו לשבת ולסעוד אתנו, הוא מאן. את המכתב החזקתי בידי כל הזמן כפי שקבלתיו, ושוחחתי עם ידידי על ענינים אחרים. אחרי שעה קלה קמתי ושלחתי את האנשים לישון ורק לארבעה מרעי הקרובים ללבי צויתי להשאר ועל עבדי פקדתי להכין יין. באין איש רואה פתחתי את האגרת וממנה הכרתי את מחשבת האנשים אשר כתבוה, ואחרי כן חתמתיה כבראשונה, – כאלו לא קראתי אותה, ובאחזי אותה בידי כבראשונה צויתי לתת לפרש עשרים דרכמונים להוצאות הדרך. הוא קבל את הכסף בתודה ובזה הכרתי בו, כי הנהו אוהב בצע ושאפשר ללכדו בזה. אז אמרתי: «אכן, אם תאבה לשתות עמנו יחד, תקבל בעד כל כוס וכוס דרכמון אחד». הוא הסכים בחפץ לב והרבה לשתות יין למען יקבל כסף יותר. כאשר השתכר לא יכול כבר לשמור סוד, ובלי שנשאל גלה את הערמה אשר חבלו (אנשי ירושלים עלי) וכי הוציאו עלי משפט מות. אחרי שמעי את זאת עניתי להם כדברים האלה: «יוסף (אומר) ליונתן ולחבריו שלום. לשמחת לבי שמעתי, כי באתם אל הגליל בשלום, ויותר מזה (אשמח), כי אוכל למסור בידכם את הפקוח על עניני הארץ הזאת ולשוב למולדתי. את זאת חפצתי לעשות מכבר. הייתי בא אליכם, אפוא, לא רק לכסלות105 כי אם גם למקום רחוק מזה בלי כל דרישה מצדכם. אולם הנני מבקש סליחה, על אשר לא אוכל לעשות כזאת, יען כי מתחקה אני ברגול אחרי עקבות פלקידוס האומר לעלות על הגליל. ובכן בואו נא אתם אלי אחרי קראכם את המכתב הזה. היו שלום».