אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש א. הודאה על הטובה

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש א. הודאה על הטובה

ספר חיי אריה דרושים

שמעה עמי ואדברה וגו' אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך וגו' לא אקח מביתך פר וגו' כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף וגו' האוכל בשר אבירים וגו' זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך, וקראני ביום ערה אחלצך ותכבדני. (תהלים נ')

הנה יש להתבונן באלו הפסוקים. ולדקדק בתחלה על כפל לשון שאמר אלדים אלדיך אנכי. וגם קשה שפתח ואמר לא על זבחיך אוכיחך וגו' לא אקח מביתך פר. שנראה כי ה' יתעלה לא ישאל מן האדם עולה וזבח. ואם יקריב קרבנותיו מה יתן לו. ואח"כ סיים ואמר זבח לאלדים תודה ושלם לעליון נדריך אשר מזה נלמד אם יעלה איש על מזבח ה' פרים יקובלו ברצון והיו לריח ניחוח. ואשר יראה לפי מיעוט בינתי לפרש הכתובים הוא. ואקדים דברי הש״ס (ב"ב דף י' ע"ב) תניא אמר להן ר' יוחנן ב"ז לתלמידיו. בני מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת וכו' כל צדקה וחסד שאו"ה עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא להתגדל בו כמו שנאמר די ליהוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומציילין לחיי מלכא ובנוהי (עזרא ו'). ושאל הש"ס ודעביד הכי לאו צדיק גמור הוא והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעוה"ב הרי זה צדיק גמור. ומשני לא קשיא כאן בישראל כאן באוה"ע. ופירש"י ז"ל ישראל דעתן לשמים בין יחיה בין לא יחיה אינו מהרהר אחר מדה"ד אבל ע"א אינן נותן אלא ע"מ כן ואם לאו מתחרט. והנה אם ילמדנו הש"ס כפי פירוש רש"י ז"ל שראוי לישראל ליתן מתת הצדקה סתמיית בין ימלא ה' בקשתו בין לא ימלא רק רשאי הוא לערוך תפלה ולשאול מאת ה' שישפיע לו טובה שיחיו בניו וכדומה. וקשה ע"ז ממה שמצאנו בכמה מקומות שאף להתנות תנאי שאין נודר את נדרו לצדקה רק אם יעשה חפצו הגון וראוי הוא. (עיין יו"ד סימן רנ"ח ותשו' מהרלב"ח סימן ד' ורמ"ע מפאנו סימן ס"ב) דע"י פתח נשאלין על נדרי צדקה דיכול לומר אדעתא דהכי לא נדר. ועי' תשו' מהרי"ל (סימן ק"ס) וב"י יו"ד (סימן רנ"ע) דאי כפלי' לתנאו אין מחייבין אותו ליתן אם לא נתקיים תנאו. ובש"ע או"ח (סי' תקס"ב) ילפינן מזה שאמר יעקב אם יהיה אלדים עמדי דאם נודר אם יצילהו ה' מצרה לא הוה אסמכתא. ויש ליישב זאת דודאי אם לכתחלה הוא נודר ועושה תנאי מפורש רק ע"מ שתבוא לו הטובה אז אין החיוב עליו לשלם נדרו אם לא נתמלאה בקשתו לטובה. אבל שם בש"ס ב"ב באומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני. לא איירי כשהתנה בע"מ בעת הניח הסלע בכיס הצדקה רק בסתמא הרים מסת ידו ובקש מאת ה' שיחיו בניו דוגמא מה שמבואר בסיפא שם ובשביל שאזכה לעוה"ב. וע"כ אם לא תמלא בקשתו והוא תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה לא מדת ישראל היא רק מדת מע"א שגינה התלמוד:

ולולא פירש"י ז"ל נראה ביאור דברי הש"ס בב"ב כאן בישראל כאן באוה"ע על דרך זה. ואביא דברי הרלב"ג ז"ל (שמואל א' ז' תועלת הע') שאמר שם דבר נחמד ומוסר השכל להאיר עינינו בטעם נכון למה המבקש דבר מהש"י על צד החסד צריך שידור נדר שאם ימלא ה' משאלתו יקיים זה הנדר. כי בזה יבוא להאמין שהטוב ההוא הגיע לו מהש"י. וקיום נדר הוא הזכרת החסד שעשה לו האל יתעלה. ובאופן זה מצאנו ביעקב ויפתח ורבים זולתם שנדרו נדר ע"כ. וכונת החכם זה הוא דהלא נדע טבע בן אדם אם הוא בעת צרה שלא תבוא. ויביט כה וכה וירא כי אין עוזר לו ויתבונן כי אין מושיע בלתי ה' לבדו יפנה למעלה וישאל מה' תשועתו, ומלפניו יבקש חנינה וחסד. וה' אם ברחמיו יטה אוזן קשבת לקול תפלתו ומן המיצר יחלצהו וע"פ הרוב ע"י שליחים ואמצעים טבעיים יזמין לו ישועה ועזרה. מהרה ישכח עת מצוקתו וידמה בנפשו כי כחו ותבונתו או יד המקרה עמדו לו בעת רעתו. ויאמר הרפואה באה ע"י פלוני הרופא ע"י סם פלוני וספינתו העובעת בים ע"י המלחים נצלה. והוא ישכח כי ה' נתן לו כח לעשות חיל הוא הנותן בטוחות חכמה ובסתום תבונות יודיע הוא יורה חכמים בדרך הנכון למען תבוא התשועה לאיש הצולל במעמקי ים צרה. לכן באה מצות התורה חובה אליו האדם שידור בעת צרתו נדר להי למען עשות לו ציונים ויחרות על לוח לבו כי היה נדכה ונענה מתגרת יד ה' היתה בו. ואח"כ כשיושיעהו ה' ורוח לו ויקיים הנדר. אז יעלה על לבבו מצבו הרע טרם באה הישועה וירומם את ה' ויודהו על הנפלאות עשה עמדו.

ומעתה נאמר שזה עיקר ההפרש בין אומות העולם עובדי אלילים וישראל עם בחר לו וכמו שראינו הכתוב מהנביא יונה כשהיה על הספינה עם אנשים רבים מיתר גויי הארץ. בעת היתה הסכנה מרחפת על פניהם כי חשבה האניה להשבר באותה השעה נאמר וייראו האנשים יראה גדולה את ה' וגו' וידרו נדרים (יונה א') זאת היתה להם שם על הים בעוד היותם בספינה והמות נגד פניהם. אבל אחרי שובם לביתם והיו שוכנים בהשקט ובטחה אז שכחו אל מושיעם אשר חלצם ממיצר כמו שאמר הנביא. משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו. ופי' שם הרד"ק ז"ל אנשי הספינה שהם עע"ז והם הבלי שוא ישמורו ודעתי שאחר שנמלטו מן הצרה חסדם יעזובו. ורק בעת צרתם אל מרום הרימו קולם בתפלה וידרו נדרים והם לא יקיימו מה שנדרו כי ישיבו לטעותם לתלות הכל במקרה מערכת השמים. אבל אני לא כן אנכי עמדי. ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה. כל מה שקבלתי על עצמי בעת צרתי. אקיים ואשלמה ישועתה לה' (יונה ב'). כי אני אמין אשר מהאל יתעלה עזרתי נמצא:

ועל פי זה יובן לנו הפירוש בדברי הש"ס ב"ב הנ"ל שיאמר דכל צדקה וחסד שאומות העולם עושין הוא רק להתגדל בו. אין להם כונה אחרת רק להתגדל וזאת תכלית עשייתם הטוב ואם יטבעו במצולת הצרה יזעקו אל ה' אבל אם אך יסור מהם יד קשה ויחזק לבם וישכחו אל מושיעם. וכמו שמצינו גם בפרעה (מדרש רבה שמות פ' י"ב סימן ט') וירא פרעה כי חדל המטר ויוסף לחטוא. כך הם הרשעים כל זמן שהם בצרה מכניעים עצמם כשהצרה עוברת חוזרים לקלקולם. וכן נבוכדנצר בשעה שהיה בצרה היה מקלס להקב"ה וכו' וכיון שראה עצמו בגדולה התחיל מהנאה. זאת היא מדת ע"א. לא כן מדת ישראל עם קרובו לא רק בעת יאנחו מן הצרה יזעקו אל ה' אבל אף אם ישמע ה' תפלתם ויעתר לבקשתם ויהפך אבלם לששון ויגונם לשמחה. אז גם אז יכירו וידעו כי ה' היה אתם בצרתם ויבואו לפניו בקול רנה ותודה להודות לו על חסדו ואת אשר נדרו ישלמו. ולכן האומר הרי סלע לצדקה בשביל שיחיו בני אם בנו יחיה יזכור עניו ומרודו וכי מה' באה תשועתו לכן הרי זה צדיק גמור וע"כ נאמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת. אם אחרי נמלאה בקשתם ישכחו אל מושיעם. ועל פי זה נכון אשר במצוה לדור בעת צרה נכללה גם אם יתנה תנאי מפורש שאם ימלא ה' בקשתו אז הוא מחויב למסור נדבתו לצדקה ואם לאו לא הוטל עליו החיוב. כי תכלית מצוה זו לזכור בעת שמחתו עת צרתו ולהבין אשר ה' הוא המושיע יתקיים גם בנדרו על תנאי וע"מ שימלאו חפציו. ונתגנו האוה"ע אשר בעת צרתם נודרים ובעת תשועתם יזנחו ה' הנותן להם כח לעשות חיל:

ובהצעה הלזו יעלה לנו ביאור נכון בהמשך הפסוקים בתהלים הנ"ל כי הן ידוע אשר התורניים החכמים האמיתיים הודיעו לנו פתרון השאלה מדוע צוה ה' אותנו על קרבנות כי הם יבואו על חטא ועון ולמען החוטא ישוב אל לבו וישים מעינו איך נכשל בדרכיו כי נמשך אחר תאות החומריות ויעלה על נפשו כי בו הי' ראוים להעשות כל המעשים אשר עם הקרבן יעשו וכי יעלה העולה כליל אז יעלה כליל כל מחשבותיו הגרועות והמגונות. ובשריפת החטאת ידמה לשרוף כל מחמדי אנוש ותעלולי בני אדם. (עיין עקדה ויקרא). וזה יונח לנו בקרבנות הבאים על חטא ואשמה אבל זה הטעם לא יספיק על קרבן תודה ויקשה למה הוא בא ולאיזה צורך הוא מצוה עלינו. ע"ז יורנו הכתוב בתהלים ויאמר. אלדים אלדיך אנכי. ר"ל ה' שהוא מושל על הטבע בכללותה כהוראת שם אלדים אלדיך אנכי גם עליך ביחוד תאיר יקרת ההשגחה הבאה מאת אלדים חיים. ע"כ לא תירא מפחד פתאום ומשאה כי תבוא כי ה' יהיה בכסלך לשמרך. אכן למען הועיל לנפשך ולמען תדע מה ה' דורש מעמך ולבל תהיה כפוי טובה אומר לך. לא על זבחיך אוכיחך. הלא משום אל לבך שאיני צריך לקרבנותיך. לא אקח מביתך פר וגומר החפץ ה' בקרבנות ואם נדרת מה תתן לו. אבל לפי שאני משגיח עליך בכל עת להושיעך ממצוקתך. לכן למען תשמור מצותי ותחיה ואת עול מלכותי ברצון תקבל אומר לך. זבח לאלדים תודה ושלם לעליון נדריך. אף הקרבן תודה שאין בא על החטא ואין מורה על הכנעת החומר וביעור התאות אני אורך בדרך זו תלך כי תזבח תודה לאלדים לשלם לו הנדר שנדרת בעת בוא צרתך אשר אז נכנע לבך הערל לכן תהא נודר בעת צרה ושלם לאלדים נדריך והקרב לפניו תודתיך וזאת אצוך. וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. למען אף אחרי אצילך מפח יקוש ואסונך אהפוך לששון גם אז תכבדני כי ע"י שילום הנדר תזכור יום צרתך בעת שמחתך וידעת והשיבות אל לבבך כי מידי באה לך הישועה ועליך ברכתי סלה.

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה